נחשי פוקסיה
New member
גבירותיי, רבותיי
ובלי להעליב מה שפיספסתי. איני יודע אם לפורום נכון דישדשתי, אם כאן המקום למין כאלה בילבולים, אך בשם הפורום נתקלתי וליבי המנחוס כך אמר לי בקול, אה הרי זהו המקום הנכון בו ליפול, אז הנה כך ללא שום התרעה, אזהרה, הודעה ו\או קול צפירה כל נופל אני עליכם ומבלבל בשקט או שלא במוחכם. אז הרי תאור מקרה, בשפה מליצית, מצחיקה ואולי לחלקכם מעט מעיקה. במידה והיה ולא ולא כאן כל הבליל לא מתאים הרגשיו חופשי אנשים יקרים ואנשות יקרות לא פחות להתעלם נחרצות מזה הבלבול השכלי ואף אתם מנהלים הרגשיו חופשי להודיע לי ש- " שמע נא ידיד להט"בי יקר, כבוד וכאלה יש פה לרוב, אבל מה זה כל ה$%& שכל האלה לך לך חפש מקום אחר". אז הנה אחרי הקדמה מעט ארוכה, מעיקה,מלחיצה, מטרידה, מבלבלת ואולי אף משהו מעצבנת אני מביא לפניכם תאורו של ערב והרגשה שבאה ביחד איתו, מעלה תהיות, הרהורים, בעיות שבאות לי לפנים בלי התראה ככה סתם ללא סיבה ובהרבה חוצפה שוב ושוב אותן תהיות, אותן שאלות ואותן בעיות מוכרות ומעיקות וטורדניות להחריד, שכמו שנאמר אי אפשר לעשות בום ונגמר כי הן באות בהפוכה לפנים בלי לשאול ובלי להתחשב. חצופות שכאלה!!! אז בלי בלבול שכלי נוסף. הריני מציג ב..מה? את זה שכאן מתחת: ערב של איזה יום ואני מתארגן לצאת מהבית למקום אחר, מקום שבו אחותי מופיעה על במה ושרה עם עוד אנשים ששרים ומנגנים. ההורים שלי באים גם. אבא שלי מהעבודה, אמא שלי מהבית כמוני. אני והאמא שלי מתכוונים ליסוע ביחד, עלה בדעתי שנסע באוטו שלי, אבל נסענו בשלה. התלבשתי יפה. יפה כראות עיני. כמנהגי בסמלים אני עטוי, מהם סמלים שקשורים להומוסקסואליות. סמלים אלה נעטים לרוב על ידי להט"בים, למיניהם או כאלה שהם להט"ב- פרנדלי. האמא הסתכלה על זה בעין לא יפה בעודנו בבית. האמא ביקשה אותי להסיר את הסמלים הללו. התעלמתי. שוב חזרה על בקשתה ברכב בעודנו בנסיעה. שוב התעלמתי ולאחר שתיקה ומחשבה שלי ביני לביני, פצחתי את פי. שאלתי את האם למה להסיר את הסמלים...? מלמול ללא תשובה. שוב שאלתי מדוע ואף מה יקרה שאלתי? שתיקה מצד האם ואז מענה בא. דבר לא יקרה אמרה היא, דבר לא יקרה. דבר שאלתי...? כן דבר ענתה היא שוב לא כלום אמרתי בהסכמה. אז מה כל כך נורא בכך שאני עטויי סמלים, שאלתי וקולי מסגיר את סערת הרגשות שבי. לא כלום נורא הדבר ענתה היא לי. לא כלום אמרתי בהסכמה, ומה יקרה אם מישהו יראה אותי בעודי עטויי, בסמלים הללו שאלתי ותשובה באה רגע קצר לאחר מכן. זה לא נורא וכלום יקרה אמרה לי האם, אז מדוע כה חפד בך ולמה כה נבוכה תהיי, מפני עיניהם ומחשבותיהם של הסובבים אותך. שאלתי ושוב קולי מסגיר את שבי. לא נבוכה אנוכי ענתה היא לי, לא אמא את כן נבוכה, זו כן מבוכה אמא. בזאת נסתיימה השיחה. בהמשך הערב התחולל בי מה שגרם לי לכתוב את מה שמתחת. אני והאם לא דיברנו על כך מאז. עברתי את זה ונדמה לי שזו הפעם הראשונה. אני נוטה לשער שרובכם יכולים להבין מה הרגשתי, ויכולים להבין את סערת רוחי, היות וכנראה גם אתם הייתם שם. ________________________________________________ אני מרגיש עכשיו דברים רבים, מין בלילה מגוונת של רגשות ומחשבות סלולים בי\לי ובתוכי, ספירלה ו\או דימוי של ספירלה בגוונים כהים למדי או קצת כהים או כהים מאוד של, סגול-כחול-ירוק-אפור-אדום-צהוב-כתום-ורוד. וגם בליל שם מגוון מגוון של שחור שמבלבל את הספירלה גוונים שהוזכרו לעיל. בתוך הספירלה הרגשות הבאים: פחד. ו\או חרדה מהולה בפחד.( האם הפחד והחרדה האלה, אחד הם? ) ידיעה רגשית\מנטלית\פיזית של דברים שאת חלקם אני יודע ומבין. ואת חלקם האחר אני נוטה להדחיק\ נוטה להתעלם מהם. את אלה אני עושה מהסיבות הפסיכולוגיות המוכרות שגורמות לאנשים לעשות את זה. הדחקה\ התעלמות. אותו הדבר?
ובלי להעליב מה שפיספסתי. איני יודע אם לפורום נכון דישדשתי, אם כאן המקום למין כאלה בילבולים, אך בשם הפורום נתקלתי וליבי המנחוס כך אמר לי בקול, אה הרי זהו המקום הנכון בו ליפול, אז הנה כך ללא שום התרעה, אזהרה, הודעה ו\או קול צפירה כל נופל אני עליכם ומבלבל בשקט או שלא במוחכם. אז הרי תאור מקרה, בשפה מליצית, מצחיקה ואולי לחלקכם מעט מעיקה. במידה והיה ולא ולא כאן כל הבליל לא מתאים הרגשיו חופשי אנשים יקרים ואנשות יקרות לא פחות להתעלם נחרצות מזה הבלבול השכלי ואף אתם מנהלים הרגשיו חופשי להודיע לי ש- " שמע נא ידיד להט"בי יקר, כבוד וכאלה יש פה לרוב, אבל מה זה כל ה$%& שכל האלה לך לך חפש מקום אחר". אז הנה אחרי הקדמה מעט ארוכה, מעיקה,מלחיצה, מטרידה, מבלבלת ואולי אף משהו מעצבנת אני מביא לפניכם תאורו של ערב והרגשה שבאה ביחד איתו, מעלה תהיות, הרהורים, בעיות שבאות לי לפנים בלי התראה ככה סתם ללא סיבה ובהרבה חוצפה שוב ושוב אותן תהיות, אותן שאלות ואותן בעיות מוכרות ומעיקות וטורדניות להחריד, שכמו שנאמר אי אפשר לעשות בום ונגמר כי הן באות בהפוכה לפנים בלי לשאול ובלי להתחשב. חצופות שכאלה!!! אז בלי בלבול שכלי נוסף. הריני מציג ב..מה? את זה שכאן מתחת: ערב של איזה יום ואני מתארגן לצאת מהבית למקום אחר, מקום שבו אחותי מופיעה על במה ושרה עם עוד אנשים ששרים ומנגנים. ההורים שלי באים גם. אבא שלי מהעבודה, אמא שלי מהבית כמוני. אני והאמא שלי מתכוונים ליסוע ביחד, עלה בדעתי שנסע באוטו שלי, אבל נסענו בשלה. התלבשתי יפה. יפה כראות עיני. כמנהגי בסמלים אני עטוי, מהם סמלים שקשורים להומוסקסואליות. סמלים אלה נעטים לרוב על ידי להט"בים, למיניהם או כאלה שהם להט"ב- פרנדלי. האמא הסתכלה על זה בעין לא יפה בעודנו בבית. האמא ביקשה אותי להסיר את הסמלים הללו. התעלמתי. שוב חזרה על בקשתה ברכב בעודנו בנסיעה. שוב התעלמתי ולאחר שתיקה ומחשבה שלי ביני לביני, פצחתי את פי. שאלתי את האם למה להסיר את הסמלים...? מלמול ללא תשובה. שוב שאלתי מדוע ואף מה יקרה שאלתי? שתיקה מצד האם ואז מענה בא. דבר לא יקרה אמרה היא, דבר לא יקרה. דבר שאלתי...? כן דבר ענתה היא שוב לא כלום אמרתי בהסכמה. אז מה כל כך נורא בכך שאני עטויי סמלים, שאלתי וקולי מסגיר את סערת הרגשות שבי. לא כלום נורא הדבר ענתה היא לי. לא כלום אמרתי בהסכמה, ומה יקרה אם מישהו יראה אותי בעודי עטויי, בסמלים הללו שאלתי ותשובה באה רגע קצר לאחר מכן. זה לא נורא וכלום יקרה אמרה לי האם, אז מדוע כה חפד בך ולמה כה נבוכה תהיי, מפני עיניהם ומחשבותיהם של הסובבים אותך. שאלתי ושוב קולי מסגיר את שבי. לא נבוכה אנוכי ענתה היא לי, לא אמא את כן נבוכה, זו כן מבוכה אמא. בזאת נסתיימה השיחה. בהמשך הערב התחולל בי מה שגרם לי לכתוב את מה שמתחת. אני והאם לא דיברנו על כך מאז. עברתי את זה ונדמה לי שזו הפעם הראשונה. אני נוטה לשער שרובכם יכולים להבין מה הרגשתי, ויכולים להבין את סערת רוחי, היות וכנראה גם אתם הייתם שם. ________________________________________________ אני מרגיש עכשיו דברים רבים, מין בלילה מגוונת של רגשות ומחשבות סלולים בי\לי ובתוכי, ספירלה ו\או דימוי של ספירלה בגוונים כהים למדי או קצת כהים או כהים מאוד של, סגול-כחול-ירוק-אפור-אדום-צהוב-כתום-ורוד. וגם בליל שם מגוון מגוון של שחור שמבלבל את הספירלה גוונים שהוזכרו לעיל. בתוך הספירלה הרגשות הבאים: פחד. ו\או חרדה מהולה בפחד.( האם הפחד והחרדה האלה, אחד הם? ) ידיעה רגשית\מנטלית\פיזית של דברים שאת חלקם אני יודע ומבין. ואת חלקם האחר אני נוטה להדחיק\ נוטה להתעלם מהם. את אלה אני עושה מהסיבות הפסיכולוגיות המוכרות שגורמות לאנשים לעשות את זה. הדחקה\ התעלמות. אותו הדבר?