גבולות
כבר זמן מה שאני נושכת את שפתיי למראה תמונות ההאכלות של הזוחלים שלכם. ברור לי שהזוחלים שלכם ניזונים מבע"ח - מתים או חיים, וברור לי שזה נעשה, ושזה צריך להעשות, ועם כל רצוני התמים והילדותי לעולם צודק, קיבלתי את הגזירה. אבל מכאן ועד להתפעל וממש להנות מההרג, יש גבול. אם אנחנו אוהבים זוחלים, זה אומר שאין לנו ולו טיפת רגש כלפי בע"ח אחרים? כלומר, להציל צפע שלא יידרס זה נורא רומנטי, אבל מה קורה עם ההנאה הזו בחוצות מטריפת עכבר או חולדה?.. אנא מכם... תחזרו לאנושיות...