גבולות

גבולות

אני רוצה רק
עשרים אצבעות בידיים
וכמה שנהוג אצלכם ברגליים אני רוצה
מי סיפון מוגזים מידיים נשיות עמלניות אני רוצה
ערב של שושנים נטולי קוצים אני רוצה
ציפורן בכל אצבע אני רוצה לא עם אצבעות עודפןת
וניתוחים והסברים ופיתוחים אני רוצה
את אימא שלי בדרכים
הרבות והמתפתלות שאני בהן הולכת או
מתעופפת או נסחפת כמו זרד קש קטנטן
בלי הריבוע הגדול של הקש שניתן לפרה אלמונית אומללה
במכלאה אלמונית אומללה
אולי בסביבה של השלד של אימא שלי
אולי בסביבה של השלד של אבא שלי
ואולי זה לא משנה בכלל היכן
 
גמרנו להגיד מאתיים

ומעכשיו מה?
שלוש מאות או אלפיים?
ואולי אסתפק בעשר
אבל מכול מהלב
ממני
לעצמי
באהבה
כל בוקר
וכל לילה
מחדש
מהתחלה
 
חלמנו חלום, נ'ס פה?

ביחד חלמנו
באהבה לעצמנו
היינו מראות יפהפיות ומדוייקות
(לא כמו המראה המעוותת של גברת פ' )
זו לזו, עד שהתקלקלנו
(כמו המראה המעוותת של גברת פ')
ולא השכלנו לעמוד בזווית הנכונה
שבה נשתקף יפות ורזות
רזות ויפות
ומאוד טובות לב
 
אל תצפי הערב

אל תצפי הערב
אל תצפי מחר
שוליים ורודים השאיר הלילה שדעך
באדרת תפארתו
ונהר בהמוניו אל הנהר
שם קוברים את המתים המפרפרים
 
חשבתי שאני כבר לא לבדי

כשהיא הניחה את כף ידה החמה על ירכי
מתחת לשולחן של הוריה
חשבתי שהגעתי
הביתה.
ברכבת בדרך הארוכה לדרום הייתי מדמיינת
את כף ידה הקטנה והחמה נתונה בכף ידי
וחשבתי שאני כבר לא לבדי.
נסעתי וחזרתי והיא חיכתה לי בבית
וחשבתי שאני כבר לא לבדי.
פעם אחת מתוך שנתה היא אחזה בכף ידי ולפתה.
חשבתי שאני כבר לא לבדי.
 
שום דבר הוא לא כמו שנראה

שום דבר הוא לא כמו שנראה
לא בשנה הזאת
ולא בשנה הבאה
ארגז החול המתהפך נוצר סודות ישנים
והם בתורם נוצרים סודות משלהם.
שום דבר הוא לא כמו שנראה
במיוחד בעינייך....

זוהי טיוטה מזעזעת ראשונה חסרה.....
 
לפני שיהיה מאוחר

עכשיו מזה שנים
שאיש אינו מחזיק עבורי את דגל התקווה
שלא לומר את דגל האמונה
אני אוחזת בו לבדי.
לפעמים אני שוכחת להפעיל את שרירי היד
והוא נשמט אל תוך הרפש.
תתכופפי
תתכופפי
תרימי את הדגל
ולמרום
תנפנפי
עכשיו
עכשיו
לפני שיהיה מאוחר
 
את לא

אל תלכי
את לא הולכת
אל תשני
את לא
אז תתעוררי
תתעוררי ותראי לי שאת
גבר-ת ושיש לך ביציות לתפא-רת
ושאת אותי
זוכ-רת
ושיש לך נצנצים בשיער
וכשאנחנו נפרדות את לא משנה תספורת
ולא צובעת את שערך ועל חוף הים
את לא נאנחת ומדליקה ג'וינט
 
מסרתי את הבן שלי לאלוהים בכפר

מסרתי את הבן שלי לאלוהים בכפר
ואלוהים הבטיחו לי שיהיה מאושר.
בהתחלה הוא יתגעגע, אמרה אלוהימה,
אני לא רוצה לשקר. אבל בהמשך הוא יתגבר,
הבטיח לי אלוה, אני אהיה לו לחבר.

לימים יכולתי להיווכח בכך
כשבאתי לבקר בכפר
והבן שלי לא זכר אותי.
לא זכר.
 
למעלה