גבולות
״אתה תגיד לי אם אני מגזים, נכון?״ שאלת אותי בשקט. שכבתי חבוק בזרועותיך. חום גופך מפשיר את נפשי. ״אתה תמיד אומר שתגיד. אבל אתה אף פעם לא עוצר אותי. אני צריך לדעת שתעצור אותי אם אני אגזים.״ שתקתי. אני לא רוצה לעצור אותך. אני רוצה שתעשה כרצונך. אני מוסר את עצמי בידיך כמו ספר פתוח. איך זה שאתה לא יודע לקרוא בי? ואם אני אבטיח, אתה תאמין לי? אני אאמין לי? אני אוהב לחשוב שאין שום דבר בעולם שלא אעשה בשבילך. שלא אתן לך. שלא אתן לך לעשות בי. אבל אתה רוצה את מה שאני לא יכול לתת. אני לא יכול ליצור גבולות. אם הייתי יכול, לא היה בי את הצורך הנורא הזה. להפקיד את כולי בידיך. כמו פלסטלינה לשחק בה. כמו כלי למזוג אליו רצונות ותשוקות. לאהוב את הנשיקות שלך זה קל. אני אוהב גם את הכאב שלך. שלי. שלנו. אני נדחק לחיבוק שלך. הגוף שלך נענה למגע. העור שלי מעקצץ. האצבעות שלך גם. ״תגיד לי אם אני מגזים!״ אתה פוקד. באמצע הדרך המשפט נמס לגניחה. ואני שותק.
״אתה תגיד לי אם אני מגזים, נכון?״ שאלת אותי בשקט. שכבתי חבוק בזרועותיך. חום גופך מפשיר את נפשי. ״אתה תמיד אומר שתגיד. אבל אתה אף פעם לא עוצר אותי. אני צריך לדעת שתעצור אותי אם אני אגזים.״ שתקתי. אני לא רוצה לעצור אותך. אני רוצה שתעשה כרצונך. אני מוסר את עצמי בידיך כמו ספר פתוח. איך זה שאתה לא יודע לקרוא בי? ואם אני אבטיח, אתה תאמין לי? אני אאמין לי? אני אוהב לחשוב שאין שום דבר בעולם שלא אעשה בשבילך. שלא אתן לך. שלא אתן לך לעשות בי. אבל אתה רוצה את מה שאני לא יכול לתת. אני לא יכול ליצור גבולות. אם הייתי יכול, לא היה בי את הצורך הנורא הזה. להפקיד את כולי בידיך. כמו פלסטלינה לשחק בה. כמו כלי למזוג אליו רצונות ותשוקות. לאהוב את הנשיקות שלך זה קל. אני אוהב גם את הכאב שלך. שלי. שלנו. אני נדחק לחיבוק שלך. הגוף שלך נענה למגע. העור שלי מעקצץ. האצבעות שלך גם. ״תגיד לי אם אני מגזים!״ אתה פוקד. באמצע הדרך המשפט נמס לגניחה. ואני שותק.
