צריך להבדיל בין "להסביר"
ובין "לבדוק האם נכון או לא נכון".
המדע לא צריך להסביר תופעה שיש לנו תחושה שהיא קיימת, כדי לבדוק האם היא באמת קיימת. יחד עם זאת אם תוותרי על ההגנות של השיטה המדעית, בהכרח תביאי לידי מצב שבו יהיו הרבה זיהויים שגויים. בפסיכולוגיה, לא מספיק הקפידו על הכללים של השיטה המדעית, וכך יצא שנוצרו אסכולות שונות, האחת רואה אינספור ראיות לכך שמשהו נכון, והשניה רואה אינספור ראיות לכך שזה לא נכון, וכל ההתפתחות של הפסיכולוגיה היתה תקועה. כלליה של השיטה המדעית, הם כללים שלמדנו בדרך הקשה כמה הם חשובים וקריטיים, וכפי שפיינמן ציין. קל לנו מאוד לרמות את עצמנו ולחשוב שתופעות מסויימות או תיאוריות מסויימות נכונות, גם כאשר הן לא נכונות - באם אנחנו לא מקפידים על השיטה המדעית. המטרה היא לא להוכיח כמה שיותר תאוריות ותפישות. אלא מערכת שתוכל לסנן החוצה את מה שלא נכון. עדיף להאט את קצב ההתקדמות, מאשר להסתובב סביב הזנב, בתחושה שאנחנו מבינים יותר, אבל להיות תקועים כי תמיד חלק לא מבוטל מהתובנות שלנו שגוי. המדע כן יודע להסביר מדוע אנחנו לפעמים בתחושה שמשהו נכון ושיש הרבה ראיות לנכונותו, למרות שבדיקה זהירה מראה שהוא כנראה לא נכון. מקדם הזהירות הזה הוא הכרחי. לא הייתי מחפש כיצד להסיר הגנות ולהיות פחות זהיר, רק כדי להגדיל את מספר המקרים שבהם הבדיקה הפחות זהירה מראה שהתחושות שלי נכונות.
ניסויים מחשבתיים כפי שציינו לפני, נועדו כדי להראות מה אמור לקרות על פי תאוריה. הם לא יכולים ולא נועדו להחליף ניסויים אמיתיים, אבל לפעמים הם גרמו לכך שלאחר הניסוי המחשבתי ביצעו את הניסוי האמיתי. כמו הניסוי המחשבתי על אפקט ה- EPR של איינשטיין פודולסקי ורוזן, שבו הם הראו שבסיטואציות מסויימות תורת הקוונטים מנבאת תוצאות מוזרות מאוד שמנוגדו לכל אינטואיציה אנושית שהיתה קיימת באותה תקופה. לאחר שביצעו את הניסוי המחשבתי, היה חשוב לבדוק האם גם כאשר הניבואים מאוד לא "הגיוניים", הם ניבואים נכונים, והניסוי האמיתי (לא מחשבתי) הראה שאכן הניבואים נכונים. כמובן שבגלל שכל כך קל לבני האדם לרמות את עצמם, לא הסתפקו במחקר נסיוני יחיד כדי להוכיח. לאחר שבוצעו מספר מחקרים, ובכולם, התקבלו התוצאות שנובאו, היה ניתן לקבוע שהתופעה קיימת. כאן מה שקובע זה חוקי הסטטיסטיקה.
