גבולות ההתחשבות ההדדית

[רונן שפירא1]

ממש הכי נכון בכלל. במיוחד לגבי אוטיסטים

שלא מבינים שאצל אחרים זה שונה ממה שהם מכירים

 

[arana1]

יש שזה שונה ויש שזה דומה להפליא

יש הבדלים,כנראה די ניכרים,בין NOS לבין ביטויים יותר "קלאסיים" של אוטיזם
וברור שיש שונות
לפעמים עצומה ומהותית
בין הדרך שבה אנשים שונים מגיבים על נתוני בסיס שונים
אחד ירגיש את הכאוס שבנפשו ויאחז בקש של הסמכות
והאחר יבקש התמודדות יצירתיות יותר
אבל כעובדה
לפחות לפי התגובות בפורום הזה
ולפי מה תגובות אחרות שלא כאן המקום לפרטן
יש הרבה מקרים שבהם תגובות ותובנות של אנשים שמעולם לא פגשו לא ראו ולא הכירו ולא יודעים פרטים על המצב חוץ מחצי הערה של הורה מקבלות אישור שהן אכן מדוייקות להפליא

ממש חבל להתעלם וממש חבל להכחיש שיש משותף בין אנשים
גם מעבר למרחק ולזמן
כי זה מה שמחזיק אותנו כאן
זה חלק מהיופי של העולם

 

[רונן שפירא1]

כעובדה זה פשוט לא נכון

מעבר לכל הסתברות סטטיסטית.

 

[arana1]

פשוט צריך לדעת לקרוא

הרי חלק מהתגובות שאני מדבר עליהן מופיעות כאן בפורום בצורה הכי מפורשת והרי הכל נשמר ומתועד

אלא שבלי רצון טוב ומעט אמפטיה אין גם גישה לעובדות הכי ברורות

 

[רונן שפירא1]

וכעובדה יש תגובות הפוכות

אבל בלי רצון טוב ואמפטיה אפשר להתעלם מהן.
טבעי כשכאשר כמה מאות אנשים יגידו משהו על איזה נושא כמה מהם ימצאו משמעות אצל מישהו

 

[Conviva]

אלא שלא מדובר על דעה או אמירה

אלא על ידיעה של מאפיינים והתנהלויות צפויות
ולכן אין שום משמעות לתגובות הפוכות
כי הרי אף אחד לא חושב שכולם מתנהגים בדיוק אותו הדבר
צירופים מסויימים אופייניים יותר לאנשים מסוג מסויים ולכן פה ושם גם בפורום הזה אנשים אומרים "תיארת בדיוק את הילד שלי" או שמאשרים כל מיני הנחות לגבי התנהלות
גם כאלה שהם לא ציינו במפורש

 

[רונן שפירא1]

כשטוענים לידיעה צריך להוכיח אותה

וכשטוענים לידיעה בעל תוקף מוחלט ואבסולוטי בכל מצב, הרי שלתגובות הפוכות בהחלט יש משמעות.

 

[arana1]

לא כשמדובר בידיעת האחר

עצם ההוכחה היא כשהאחר אומר "נכון,גם אצלי זה כך,זה מזכיר לי בדיוק את ההתנהלות אצלי בבית"
זה מוכיח את הטענה שגם אדם שמלבד לא ראה ולא שמע ולא חווה מישהו יכול לדעת אותו בצורה מאוד טובה ומדוייקת
זה שיש אנשים שאינם מסוגלים לכך לא מוכיח אלא דבר אחד
והוא
שיש אנשים שאינם מסוגלים לכך

זה שמישהו עיוור צבעים לא מהווה הוכחה לזהות בין אדום לירוק
זה רק מוכיח שהוא לא מסוגל לזהות את ההבדל הזה

בינתיים עוד לא הגענו לזהות שלמה בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי
למעשה
דווקא ביכולת לזהות ולהזדהות גם עם מי שלא קרוב ולא מוכר,עם הזר,בצורה שלמה ומפתיעה יש הזדמנות ועדות לאפשרות של קירבה כזאת
ולכן כל כך חבל לפסול אותה על הסף ובצורה כל כך נחרצת


בינתיים כל הדיעות והידיעות שנחשבות למבוססות ונכונות לגבי אוטיזם הם הכי לא כאלה
ועדיין זה לא מפריע לאף אחד לצערנו לנהוג כאילו היו אובייקטיביות לגמרי

 

[רונן שפירא1]

במיוחד לגבי אלה שמתיימרים לדעת את האחר

בלי להכיר אותו..
ועצם ההוכחה שכמה עשרות אחרים לא מזהים את זה ואומרים דברים הפוכים גם אומר מספיק
אבל תמיד נוח להתעלם ממה שלא מסכימים אתו

 

[schlomitsmile]

לפעמים אפילו משורר או סופר שחי במאה אחרת בארץ אחרת, יודע יותר על נשמתי או נשמתו של מישהו אחר,
יתר ממישהו שרואים כל יום.

 

[רונן שפירא1]

בגלל זה יש סופרים ומשוררים גדולים

שאומרים לפעמים דברים בעלי עניין ומשמעות לחיינו.
אבל זה אנחנו שמחליטים שהם בעלי המשמעות. הם לא התיימרו לתת עיצות

 

[Conviva]

מי זה "אנחנו" ? אתה ?

עובדה שלאנשים שונים גם מילים וציורים ורעיונות,גם כאלה שנחשבו לזניחים לחלוטין בזמנם,מדברים עמוקות,ולפעמים הרבה יותר נוגעים ממה שנחשב לסביבה מיידית וקרובה
וכי למה יש הרבה ילדים,גם אוטיסטים,שמעבירים את רוב ילדותם שקועים בספרים ?
או במסכים ?
בשיחה עם ישויות אנונומיות לחלוטין
כנראה בגלל שזה מדבר אליהם בצורה הרבה יותר מדוייקת ונוגעת מהסביבה שכביכול רואה אותם כל הזמן ולמרות זאת לא יודעת עליהם הרבה,
אם בכלל

סופרים ומשוררים גדולים לגמרי מתיימרים לתת עצות
הם לא עושים את זה כמו פסיכולוגים
בנוסח של "תעשה כך וכך אז תהיה מוצלח"
אלא בדרך של תיאור,של סיפור או שיר,שמשאיר את האחריות ואת חופש המחשבה למי שקורא אותם
אבל כל הסופרים והמשוררים מטיפים מוסר בטירוף
כל יצירה משמעותית הכי עוסקת בהבדל בין טוב לרע
בין הראוי ללא ראוי

 

[abashel13]

הורים מכירים מקרוב את

היחסים שלהם עם הילד...

והרבה משאלות ותהיות ההורים הן על היחסים עם הילד

ומעט על הילד...

כך שמרבית ההתיחסויות הן ליחסי ההורים ילד ואלה

לא בהכרח אומרות משהו על הילד...

מצד שני מבט מרחוק רואה דברים בפרספקטיבה שאין במבט מקרוב

ולפרספקטיבה הזאת יש ערך בכל תצפית...

נניח בשאלת המיליון דולר ששואלים הורים לילדים צעירים עד איפה הילד יכול להתקדם

הפרספקטיבה של הורה לילד בוגר רבת ערך כי הוא כבר צלח שאלה כזאת ששאל את עצמו

והפרספקטיבה של אוטיסט בוגר על אחת כמה וכמה...

אותי למשל הכי מעניינת הפרספקטיבה של אנשי מקצוע שהתחילו ממבט מחמיר ותיאורטי

ועברו למבט מגלה תגליות כמו שאמר לי פעם בעל מקצוע אחד

יש לי שני בנים מחוננים אבל המטופל האספרגר שלי חכם באופן שאיני יכול להשוות בכלל

עם בני המחוננים...

 

[dina199]

גם 'להתקדם' זו מילה טעונה.

ל-מה מתכוונים הורים כשאומרים שהם 'רוצים שהילד יתקדם' ?

 

[abashel13]

3 הערות על שרש ק.ד.מ

קודם כל זה לא אני שאומר עד איפה הילד יתקדם... זה השפה שמשתמשים בה לרוב עד כדי הביטוי להתקדם ולהדביק את הפער בנורמה...

עבורי להתקדם הוא לנוע לכיוון קדם... מזרח... וזה ממילא בתנועה מביא אותה מערבה בסיבוב...

וברובד אחר שרש ק.ד.מ בצירוף/יישום שונה = קוד "מ"(מים) כמו שקודש =קוד "ש"(אש)

 

[dina199]

אני יודעת שבמילה 'להתקדם' משתמשים אנשי מקצוע

ובעקבותיהם ההורים ,כדי לבטא את 'להדביק את הפער ביחס לנורמה' .וזה קורה רק בתחומים חלשים. אף אחד לא מעוניין 'לסגור את הפער' כשהא"ס חזק במשהו

. למעשה אצל אנשי מקצוע בד"כ אין התייחסות לתחומים חזקים . להורים יש יותר התייחסות, אבל הם בד"כ מתייחסים לזה כמובן מאליו ולא שווה ערך לדברים החלשים (ביחס ל'נורמה באותה שכבת גיל').
לכן אני לא משתמשת המילה להתקדם . וההגדרה של אראנה אכן מצויינת.

אני גם לא אוהבת להשתמש במילה 'לטפל'. במקום ל'התקדם' ו'לטפל' אני משתמשת ב'ללמד' . הרי למעשה בכל הטיפולים ובכל ציפיות ההתקדמות זה מה שעושים - מלמדים

אבל מילים כמו 'טיפול' ו'התקדמות' נשמעות הרבה יותר יפה מסתם 'לימוד'

 

[arana1]

'להתקדם' זו מילה הכי טעונה

ביחוד בהקשר של יחס לחריגים
כי
למשל
אם כל העדר שועט בכיוון מאוד מסויים
ואנשים שמתיימרים לדעה אובייקטיבית ומדעית ורפואית מבססים את כל תפישתם על הזדהות חסרת שאלות ונטולת תובנות עם העדר
אז כל מי שיתקדם ב"אלכסון" לעדר יתפש כאילו הוא מתקדם לאט
אפילו אם הוא יתקדם הרבה הרבה יותר מהר מהממוצע,עדיין,עם המדד היחידי זה המרחק מA ל B
ו-A ו-B הם קבועים וקובעים על הקוו שמסמן בדיוק את אינרציית העדר
אז אדם שמתקדם בדרך,למשל,ניצבת לקוו הזה,יכול אפילו לעבור את מהירות האור אבל לגבי נקודת היחוס הקונפורמית היא יתפש כנטוע במקום
זו פיזיקה הכי בסיסית
לצערנו נראה שאנשים מצליחים לסיים בגרות ואפילו לעבור פסיכוטכני בציון גבוה ולהתקבל לרפואה ולמחקר בלי להבין מילה ממה שהם היו אמורים ללמוד בתיכון

 

[abashel13]

חתיכת שיעור בזוויות הרבצת

 

[arana1]

בעקבות משהו שכתבת כאן

על כך שאיחרת רק יחסית לציפיה ולא יחסית לעצמך
שקילות המרחב והזמן
שממנה נובעת גם הבנה מהותית של יחסיות המבט
היא אינטואטיבית להרבה אוטיסטים ולהרבה אנשים שהם סובלניים באמת ולא רק בדאוויין

אני נזרקתי מלא מעט עבודות כי בדרך הייתי ממש מוכרח לעצור ולבהות במשהו או במישהו(מישהי)
אנשים שיש להם סדר יום פרטי משמעותי לא פעם יפגרו מאוד אחר סדר היום והדברים הכללי
צריך להיות מפגר אמיתי בשביל להניח שזה מעיד עליהם שהם מפגרים
(ולא ,אני לא רומז לאנשי מקצוע,אין מצב שאעשה זאת בשרשור שמנסה לבדוק את מגבלות ההתייחסות לגבולות הביטוי הנכונים)

אגב
עצם המונח 'אוטיסט' מעיד על שאלה שטבעו אותו תופשים את אלה המשתייכים לקבוצה הזאת כלוקים בעודף עצמיות
אז אם נמשיך את הפרדיגמה של תורת היחסות אז מה זה בעצם אומר עליהם
שהם סובלים מחוסר עצמיות ?
אבל שוב
הרי נשבענו כאן לשפה יפה ומכבדת
אז די לחכימא וגו'

 

[Conviva]

הדרך שהורה צלח לא תמיד רלוונטית לילד

במיוחד אם הילד הזה הוא חריג
אלא או אולי אם כמו שכתבת זה הורה או איש מקצוע ישר שלכן באמת מסוגל גם למבט שחווה את דעיכת התיאוריה
הורה שצבר חוויות שערערו בו מוסכמות
ואז הפרספקטיבה שלו כוללת גם תשומת לב מחודשת לנקודות שבעבר אולי נתפשו לו כזניחות ולא נעימות ולא חשובות

כמו שאמר לך יפה איש מקצוע הזה
תפישות של אוטיסטים מבוססות על חיבור של קווים ונקודות בצורה שלא נגישה ולא מתאימה למדדים המקובלים
אוטיסט יכול לעבור בשנייה מרחקים נפשיים שאדם נורמטיבי לא יעבור מעולם
לעומת זאת יש דברים שם פשוטים לחלוטין לאנשים נורמטיבים ואספים לעולם לא ידעו לעשות אותם באמת
זו תפישה אחרת
לפעמים אפילו מאוד ונורא
האם הסביבה יכולה להיות סובלנית או מעוניינת בתפישה אחרת ?
זו שאלה דיין שעדיין הרבה יותר פתוחה מכפי שנעים לאנשים להודות בפני עצמם