עצוב
אתחיל ואזכיר שאני חילונית. הגעתי לשרשור הזה דרך קישור בפורום אחר. חשבתי להגיב להודעה הראשית, אך כבחורה חילונית צעירה "בהמה.. בלי בגדים" לדברייך, אני חשה שההודעה שלך היא זו שדורשת את התגובה. סיפור על בהמות באחד הטיולים שלי (לא בארץ) הגעתי לכפר קטן ונחמד. המקום היה כמעט ריק מאדם וישבתי לבדי ליד הכיכר המרכזית. מקום מאוד פסטורלי ומקסים. פתאום שמעתי נקישות ומהר מאוד ראיתי שמגיעים על הכביש הראשי זוג סוסים. בניגוד לסוסים שראיתי עד אז, הסוסים האלו לא רתומים ברתמות. גם לא היה עליהם אוכף. לצידם לא הלך אף אדם, למעשה, אני חושבת שהייתי האדם היחידי ברחוב באותה שעה. בכל זאת הסוסים הגיעו בהליכה רגועה עד לכיכר בה ישבתי, כשהיגו לכיכר לא המשיכו ישר אלא הסתובבו ופנו באחד הרחובות והמשיכו ללכת. הם הלכו והלכו עד שהגיעו לאורווה שלהם בבית הבעלים שלהם. אם אני הייתי אחת מאותם סוסים, אולי הייתי מנסה לדהור במהירות אל מחוץ לכפר, היכן שישנם שדות מרעה רבים ואין אנשים עם שוטים, אוכפים, רסן וחוקים. אני חושבת שפתאום ראיתי דוגמה חיה לכך שכאשר מאלפים מישהו (שבמקרה הוא גם בהמה) מה המקום שלו, מה הדרך בה עליו ללכת ומה ההתנהגויות המותרות לעומת אלו האסורות בשלב מסויים אין צורך לאזוק אותו כדי שימשיך בדרך שאחרים טוו לו. הוא ילך באותה הדרך, הוא יחכה עד שיקשרו לגבו את האוכף והעגלה וכיסוי העיניים ולא ישאל למה. אולי הוא אפילו יראה סוס אחר, כזה שמשוטט בקצב שנוח לו ובדרכים שמעניינות אותו ללא כיוון מסויים ואולי הוא גם יחשוב לעצמו איזה מסכן אותו סוס, שאין לו כיוון ואין לו מטרה. לא חינכו אותי ללכת כמו בהמה. חינכו אותי לחשוב, לשקול, להטיל ספק. לימדו אותי להיות אדם בפני עצמי, לבחור את הדרך שלי ולהיות אדונית לגורלי. כשאני רואה בחורה חרדית אני לרוב מרחמת עליה. בתפיסה שלי להיות מכוסה גם בימים חמים בהם הזיעה ניגרת וחשים מחנק זהו לא יותר מעונש. בעיני להיות מוגבלת באפשרויות ההשכלה (ועד כה הספקתי ללמוד בשני מוסדות להשכלה גבוהה ולא ראיתי כל כך הרבה חרדים בסביבה) להיות מוגבלת תחת חוקים שונים על מה מותר ומה אסור בלא שמותר לי לפקפק בחלקם, בערך של חלקם.. כל זה מעורר בי צער. אני מניחה שאלו רגשות הדדיים. כפי שאני מצרה על אנשים שהולכים בדרך שנראית לי שגויה, גם את וכותבים אחרים כאן מצרים על אנשים כמוני שהולכים בדרך שנראית לכם שגויה. העניין הוא שעם כל הצער או הרחמים, כדי שאני אקרא למישהי בכינויי גנאי, היא צריכה להיות יותר מאשר "הולכת בדרכים שונות". היא צריכה להיות רעה או לפגוע בי או בקרובי או באחרים. אני לא ממהרת ומכנה אנשים בהמות אפילו אם הם עושים דברים שנראים לי הכי לא נכונים בעולם. אני שמחה בשבילך שאת חשה גאווה בדרך החיים שלך. מאוד חשוב להיות גאים בבחירות שאנחנו עושים. מנגד, את צריכה להתבייש. להתבייש שאת רואה אדם שהוא עולם ומלואו, והדבר היחיד שאת מסוגלת לחשוב עליו זה שאותו אדם הוא בהמה. ולא בגלל מעשיו אלא מפאת לבושו.