One Vision
New member
ג´ היקר
איפשהו בין החודשים הרבים שעברו האנשים הרבים שנכנסו ויצאו מחיינו לא תיארנו. לא תיארתי, שתכף כל זה יגמר. אני זוכר את הכתובות, אחת מהן עדיין לא הוסרה. אהבתי אותך. תמיד תהיה הראשון שידע. שאלתי מספר אנשים לגבי מה עליי לעשות לגביך. כי אתה יקר לי וכי אני בכל זאת לא יכול להעמיד פנים שלא הכאבת לי. אמרו לי לחתוך ושאלו על מה בכלל מתבססת החברות ביננו? אם פעם ידעתי על מה הקשר שלנו מבוסס, עכשיו- אני לא סגור על זה. נראה שהיום הדבר היחיד המשותף לשנינו הוא הנטייה. לומר את האמת- אני לא בטוח שזה מספיק. הכאבת לי ולא הראת איכפתיות. למרות שידעת, לא ממני. לא הפגנת שום איכפתיות. על מה ולמה אתה מתקשר פעם בשבועיים?! נראה לי שהאמת מוכרת לשנינו, ובכל זאת לא דיברנו עליה. שיחה קצרה יכלה להבהיר כמה דברים לשנינו. אני אוהב אותך. עדיין אוהב אותך. אוהב אותך בצורה שמפריעה לי ומקשה לי לחיות. הייתי מאוהב בך בצורה הקיצונית ביותר שקיימת...מוכן הייתי למות למענך. אולי זו התקופה, אולי פשוט אנשים משתנים. אולי מה שאנחנו זקוקים לו זו שיחה רצינית ושאתה תשתדל קצת יותר לשמור על קשר(למרות שגם אם תגיד שתשתדל, תהיה לי התחושה שהתסריט הזה שלך משתדל להיות איכפתי הוא פשוט לא יותר מתסריט) תמיד רציתי שיהיה לי חבר אמיתי לחיים. ואני לא מדבר על בנזוג. אלא חבר כזה שאנחנו מכירים עוד מתקופת הנעורים. רציתי, אבל לא האמנתי שזה יקרה. פתאום אתה הגעת ושינית לי, פשוטו כמשמעו- את החיים. והיום, מעציב אותי שאני לא יודע אם אזכה שתמשיך להיות לי לחבר. עזבו את חבר מגיל נעורים, אני לא יודע אם ימשיך להיות לי חבר אמיתי ואני כבר לא יודע אם יש לי חברים אמיתיים. יש שאומרים שכשאדם יוצא לך מהחיים, סימן שהתפקיד שלו נגמר. שהוא לימד אותך ושימש למה ששימש והיה אמור לשמש בחייך. מעניין אותם אנשים יגידו על ניתוק קשר. על הסיפור שלנו. הסיפור שלי. לא כולם רואים ומבינים כמה הרבה פחד מסתתר בפנים. כמה חוסר בטחון וחוסר אמונה. מוזר לי שלרבים יש את תסמונת החבר ההכי טוב. בעיקר כי בזמן שעברתי את זה, והיום בזמן שאני עדיין מתמודד עם חלקים מהתסמונת הזאת- קצת קשה להאמין באמת שזה קורה לכל כך הרבה אנשים. ג. אני אוהב אותך אבל מפחד ממך וכועס עליך. רועי
איפשהו בין החודשים הרבים שעברו האנשים הרבים שנכנסו ויצאו מחיינו לא תיארנו. לא תיארתי, שתכף כל זה יגמר. אני זוכר את הכתובות, אחת מהן עדיין לא הוסרה. אהבתי אותך. תמיד תהיה הראשון שידע. שאלתי מספר אנשים לגבי מה עליי לעשות לגביך. כי אתה יקר לי וכי אני בכל זאת לא יכול להעמיד פנים שלא הכאבת לי. אמרו לי לחתוך ושאלו על מה בכלל מתבססת החברות ביננו? אם פעם ידעתי על מה הקשר שלנו מבוסס, עכשיו- אני לא סגור על זה. נראה שהיום הדבר היחיד המשותף לשנינו הוא הנטייה. לומר את האמת- אני לא בטוח שזה מספיק. הכאבת לי ולא הראת איכפתיות. למרות שידעת, לא ממני. לא הפגנת שום איכפתיות. על מה ולמה אתה מתקשר פעם בשבועיים?! נראה לי שהאמת מוכרת לשנינו, ובכל זאת לא דיברנו עליה. שיחה קצרה יכלה להבהיר כמה דברים לשנינו. אני אוהב אותך. עדיין אוהב אותך. אוהב אותך בצורה שמפריעה לי ומקשה לי לחיות. הייתי מאוהב בך בצורה הקיצונית ביותר שקיימת...מוכן הייתי למות למענך. אולי זו התקופה, אולי פשוט אנשים משתנים. אולי מה שאנחנו זקוקים לו זו שיחה רצינית ושאתה תשתדל קצת יותר לשמור על קשר(למרות שגם אם תגיד שתשתדל, תהיה לי התחושה שהתסריט הזה שלך משתדל להיות איכפתי הוא פשוט לא יותר מתסריט) תמיד רציתי שיהיה לי חבר אמיתי לחיים. ואני לא מדבר על בנזוג. אלא חבר כזה שאנחנו מכירים עוד מתקופת הנעורים. רציתי, אבל לא האמנתי שזה יקרה. פתאום אתה הגעת ושינית לי, פשוטו כמשמעו- את החיים. והיום, מעציב אותי שאני לא יודע אם אזכה שתמשיך להיות לי לחבר. עזבו את חבר מגיל נעורים, אני לא יודע אם ימשיך להיות לי חבר אמיתי ואני כבר לא יודע אם יש לי חברים אמיתיים. יש שאומרים שכשאדם יוצא לך מהחיים, סימן שהתפקיד שלו נגמר. שהוא לימד אותך ושימש למה ששימש והיה אמור לשמש בחייך. מעניין אותם אנשים יגידו על ניתוק קשר. על הסיפור שלנו. הסיפור שלי. לא כולם רואים ומבינים כמה הרבה פחד מסתתר בפנים. כמה חוסר בטחון וחוסר אמונה. מוזר לי שלרבים יש את תסמונת החבר ההכי טוב. בעיקר כי בזמן שעברתי את זה, והיום בזמן שאני עדיין מתמודד עם חלקים מהתסמונת הזאת- קצת קשה להאמין באמת שזה קורה לכל כך הרבה אנשים. ג. אני אוהב אותך אבל מפחד ממך וכועס עליך. רועי