Dog Master
New member
ג´ולי ברחה אתמול מהבית...
אתמול בשעות הערב אני יצאתי עם ג´ולי לסיבוב וכשחזרתי איתה אני שכחתי לסגור את הדלת מבלי שידעתי, אני ישבתי בחדר משפחה רואה טלוויזיה ועד שאימא שלי אומרת לי "ניר, למה הדלת פתוחה, איפה ג´ולי ??", אני מתחיל להיכנס להלם מסתכל במיטה של ג´ולי לא רואה כלום אני מסתכל על הדלת רואה פתוחה אני מסתכל מסביב לבית במבט אחד ולא רואה אותה אני יוצא מיד החוצה בריצה בזמן שאני עוד בשביל של הבית לקראת המדרכה אני חושב על מיליוני מחשבות מצמררות, אני פוחד שאני ימצא אותה שכובה על הכביש, ואני פוחד כשאני יגיע למדרכה אני לא יראה ברחוב שום כלב, אך למזלי הענק (ענק ענק ענק ענק ענק !!) אני מוצא את ג´ולי על המדרכה, אומר "ג´ולי, בואי מותק", בכדי שהיא לא תברח, היא עצרה במקום ובאתי לקחת אותה הביתה. אני שקעתי בהלם עמוק, חזק, מדכא, ומצמרר, ההלם אכל אותי מבפנים, כך הנת שאני אוהב אותה כל כך. כמה שעות לאחר מכן תפס אותי הלם נוסף חזק ביותר, הפעם לא חשבתי לעצמי מה יקרה כשאני יגיע למדרכה, הפעם חשבתי לעצמי מה היה קורה אם אמא שלי לא הייתה אומרת "ניר, למה הדלת פתוחה, איפה ג´ולי ??", ומה היה קורה אם הייתי מאחר בכמה דקות, או כמה שעות, אני תיארתי לעצמי שג´ולי הייתה מגיעה בזמן הזה למרכז העיר, ששם היא הולכת קטנה ומפוחדת לה לבד בין הכבישים הסואנים, אתם פשוט לא יודעים איזו הרגשה זו. עד היום למדתי 2 לקחים בקשר לכלבים, אתמול למדתי את השני, "לסגור את הדלת מיד אחרי שנכנסים הביתה, הדלת זה הדבר הראשון שאני צריך לזכור", הלקח הקודם שלי היה להשים תמיד תמיד תמיד רצועה. כרגע כשאני מלטף את ג´ולי אני מרגיש לעצמי כאילו הייתי יכול להרוג אותה, אני פשוט לא מצליח לצאת מההלם הזה, איך אני יאמר, זה פשוט אוכל אותי מבפנים.
אתמול בשעות הערב אני יצאתי עם ג´ולי לסיבוב וכשחזרתי איתה אני שכחתי לסגור את הדלת מבלי שידעתי, אני ישבתי בחדר משפחה רואה טלוויזיה ועד שאימא שלי אומרת לי "ניר, למה הדלת פתוחה, איפה ג´ולי ??", אני מתחיל להיכנס להלם מסתכל במיטה של ג´ולי לא רואה כלום אני מסתכל על הדלת רואה פתוחה אני מסתכל מסביב לבית במבט אחד ולא רואה אותה אני יוצא מיד החוצה בריצה בזמן שאני עוד בשביל של הבית לקראת המדרכה אני חושב על מיליוני מחשבות מצמררות, אני פוחד שאני ימצא אותה שכובה על הכביש, ואני פוחד כשאני יגיע למדרכה אני לא יראה ברחוב שום כלב, אך למזלי הענק (ענק ענק ענק ענק ענק !!) אני מוצא את ג´ולי על המדרכה, אומר "ג´ולי, בואי מותק", בכדי שהיא לא תברח, היא עצרה במקום ובאתי לקחת אותה הביתה. אני שקעתי בהלם עמוק, חזק, מדכא, ומצמרר, ההלם אכל אותי מבפנים, כך הנת שאני אוהב אותה כל כך. כמה שעות לאחר מכן תפס אותי הלם נוסף חזק ביותר, הפעם לא חשבתי לעצמי מה יקרה כשאני יגיע למדרכה, הפעם חשבתי לעצמי מה היה קורה אם אמא שלי לא הייתה אומרת "ניר, למה הדלת פתוחה, איפה ג´ולי ??", ומה היה קורה אם הייתי מאחר בכמה דקות, או כמה שעות, אני תיארתי לעצמי שג´ולי הייתה מגיעה בזמן הזה למרכז העיר, ששם היא הולכת קטנה ומפוחדת לה לבד בין הכבישים הסואנים, אתם פשוט לא יודעים איזו הרגשה זו. עד היום למדתי 2 לקחים בקשר לכלבים, אתמול למדתי את השני, "לסגור את הדלת מיד אחרי שנכנסים הביתה, הדלת זה הדבר הראשון שאני צריך לזכור", הלקח הקודם שלי היה להשים תמיד תמיד תמיד רצועה. כרגע כשאני מלטף את ג´ולי אני מרגיש לעצמי כאילו הייתי יכול להרוג אותה, אני פשוט לא מצליח לצאת מההלם הזה, איך אני יאמר, זה פשוט אוכל אותי מבפנים.
