ג´ודו להגנה עצמית ?

[o603]

ג´ודו להגנה עצמית ?

האם ג´ודו \ טקוונדו או כל אומנות לחימה "ספורטיבית" אחרת מכשירה אותך פחות טוב למצב אמת או שמה להיפך ? הלינק המצורף הוא כתבה המנסה לתת תשובה לשאלה זו. הרעיון המרכזי בכתבה הוא שעיסוק "ספורטיבי" למרות היותו פחות קטלני מכורח המציאות (זה אינו קרב לחיים ולמוות) הוא עדיין הדבר הכי קרוב למציאות בה היריב מתנגד לטכניקות שלך ויוזם טכניקות משלו. טכניקות שלא עומדות במבחן המציאות (מציאות = חוקי הספורט ) יכחדו . כותב המאמר טוען שרק ע"י תרגול קרבות ניתן להשיג את רוח הלחימה הנדרשת בזמן אמת. גודוקאים\טקוואנדיסטים , מה דעתכם? האם באמת ריבוי קרבות הופך אתכם ליותר מוכנים או שמה לימוד של טכניקות "לא קטלניות" יגרום לכם בזמן אמת לישם אותם במקום לסגור עיניין ?

 

[amir_aikido]

אני חושב שהכותב נייטרלי

ניכר במאמר שהכותב שלו בהחלט מבין שהתשובה כאן איננה פשוטה, והוא מציג עמדה מסוימת במאמר, בלי להתייחס לכל הנושא במכוון. לטעמי הכותב מפספס את הנקודה הכי מרכזית, למרות שהוא כן חג מסביבה: יעילות להגנה עצמית תלויה באופן האימון הכולל. לכן, לרמת היכולת, פחות חשוב האם אתה עושה "ספורט קרבי" או "אמנות לחימה" אלא איך אתה מתאמן ובאיזו רצינות ? לאימון ספורטיבי אכן יש יתרונות מבחינת ההרגל להלחם על מנת לנצח (ולא על מנת ללמוד, כפי שנדון בשרשור על "משחקי קרב"). כפי תיאר הכותב היטב במאמרו (ולכן לא אחזור עליהם כאן). אך לאימון ספורטיבי יש גם חסרונות מהותיים, ולא רק מהבחינה של בחירה מודעת בטכניקות "פחות מסוכנות" (או ואריאציות כאלה כפי שקורה בג´ודו - מטילים על הגב ולא על הראש ...) כפי שהוצגו במאמר, אלא גם שינוי בהרגלי-הקרב בשל החוקים: אם טכניקה מסוימת היא אסורה או לא מעניקה ניקוד, אז לא צריך להתגונן בפניה, וזה מעודד התנהגויות, עמידות וטקטיקות שהן בעייתיות לקרב אמיתי. אתן דוגמא מהטקוואנדו: מותרות רק בעיטות לבטן ולחזית הראש ואגרופים רק לבטן, מכות לגב הן אסורות. כתוצאה, העמידות יחסית מפנות גב ליריב, ולי למשל, כמתאמן גם באמנות אחרת "ללא חוקים" קל יחסית להגיע לגב של מתאמן טקוואנדו שמתורגל בעיקר במכות לכיוון השני. קראתי איפשהוא שגם באמנויות ההתאבקות על הקרקע יש נטיה להניח את הראש בצורה מסוימת שמקשה על ביצוע חניקה, אך בעצם חושפת את העורף למכות (שאסורות, בצדק, בשל פוטנציאל קטלניות מאוד גבוה). אגב, אני לפחות לא רואה חסרון בביצוע מוצלח של טכניקה לא קטלנית, שרק הממה את היריב ולא גרמה לו נזק מהותי, במסגרת של קרב להגנה עצמית. בואו נזכור שבמצב הגנה עצמית המטרה העיקרית שלנו היא ללכת משם ובזה יקבע נצחוננו. בכלל, כאזרח,נצחון ללא גרימת נזק מהותי ליריב רק עדיף במצב של הגנה עצמית, הסיכון של תביעה משפטית אח"כ יותר קטן. אני לא חושב שהכותב טועה במאמרו, לטעמי הוא מרגיש שהאיזון נוטה יותר מדי לצד "אמנויות הלחימה" והוא מנסה להזכיר לנו שמקומו האמיתי של האיזון הוא באמצע, ושאין לזלזל ב"אמנויות הלחימה הספורטיביות". אמיר

 

[nitzano]

../images/Emo45.gifone more thing

I want to add something you your word.I saw some Taikuwando fights and I´ve noticed that because of the fact that the fighters are not using their hand they are not putting them up to protect the face . I think Abi wrote an articl in Wushu forum about the use of the head in Xing-yi-quan.He mentioned that it´s very usefull and harming technique and thats why no one uses it in competitions.What I´m tring to say is that all the "Can´t" and "shouldn´t use" in sports are the must in a fight for your life

 

[קוזושי]

../images/Emo45.gif מסכים

אם כי משום מה לא כל כך חשוב לי אם מה שאני לומד יהיה יעיל ברחוב או לא, זה ממש לא המטרה שלי, ולמרות שבעצם בטוח שיש לזה תועלת ברחוב, זה לא כל כך משנה לי.

 

[בודוקאן]

ג´ודו והגנה עצמית

לדעתי, היכולת להתגונן בשעת סכנה אינה טמונה רק בטכניקות שאנחנו לומדים. היא טמונה גם, ואולי אפילו הרבה, בתחושה הפנימית של אמונה ביכולת להתגונן. ולזה הג´ודו מכין אותי טוב מאוד. תחושת "יש אונים" המנוגדת ל"חוסר אונים". אני יכולה להיוכח בזה למשל, כאשר אני נאבקת על הקרקע עם גברים חסרי ניסיון בג´ודו. הפער בולט. זה לא בגלל הטכניקה, אלא בגלל האמון שיש לי שמאפשר לי להשתמש בטכניקה. (ברור שאם אמצא את עצמי בסיטואציה "אמיתית" מול אומן לחימה, זה סיפור אחר, ואז גם הוא לא אומן לחימה אלא פירחח או גרוע מכך) את הטיעון שאנו משתמשים בטכניקות לא מזיקות, אפשר לומר גם על שיטות אחרות, שהן לא "ספורט" אבל אינן כוללות מגע. אפשר לטעון שאנחנו לומדים "לעצור" לפני המגע, או רק "לסמן" ושזה יהיה בעוכרינו בשעת ניסיון. ובכל זאת, אנחנו לא חושבים שזה ממש כך. גם בג´ודו עצמו, ישנם הטוענים נגד שיטת האימון המסורתית של אוצ´י קומי. טענה זו באה בעיקר מצד מאמנים תחרותיים מאוד, בזרם המודרני. הם טוענים שאנחנו מתרגלים לא לסיים הטלה, ושזה יהיה בעוכריו של המתחרה. ואולם, היפנים עדיין עושים אוצ´י קומי במאות ואלפים, והם עדיין הכי טובים. אבל, גם אני לא מתאמנת לצורכי הגנה עצמית, אלא בשביל הלימוד עצמו, היופי וההנאה שבג´ודו, והגילויים שאני חווה דרכו.

 

[avima]

מספר התיחסויות

כמו כול דבר בחיים ישנם לנושא אספקטים לכאן ולכאן. היתרונות של אימון תחרותי הם : עבודה אינטנסיבית על זיהוי נקודת תורפה וכניסה מהירה במלוא העוצמה (מעבר מ 0 ל 100 במילי שניה) חשיבה טקטית (הטעיות והטעיות נגד) אומדן של מרחק ותזמון קריאת יריב וכמובן העימות הנפשי (הלחץ לחטוף נוק אאוט לראש, לפני קהל וכדומה) - אין ספק שכול הנ"ל חשובים תמיד וכולם מתאמנים אליהם אבל ריבוי הקרבות מאפשר לפתח ולחדד יכולות אלו. צד שני של המטבע עבודה עם חוקים מסוימים עלולה לגרום (ואף גורמת) התמקצעות באותן טכניקות שיביאו מכסימום נקודות (ירשימו שופטים) פיתוח הרגלים שאינם מתאימים לרחוב (למשל אם היריב נופל על ברך או בהקצנה נוגע עם אצבע בריצפה - אסור לבעוט בו) למעשה לפני כחודשיים נכנסו לתוקף כללי השיפוט החדשים לקרבות טאיקוונדו. המטרה העיקרית היתה להפוך את הענף ליותר אטרקטיבי ודינאמי - לאור החשיפה הצפויה באולימפיאדה. אם קרב בעבר אופיין בפרץ קצר של עבודה ואחריו הפסקה ארוכה של גישושים (אופי הניקוד) עכשיו הקרבות נראים אחרת. ניתן לראות בפרוש שכול החברה המנוסים בבעיה כי הם צריכים להתרגל למשהו חדש וזה קשה להם. למרות זאת לא הייתי מזלזל בהם בקרב רחוב - יצא לי לעבוד (קרבות) עם כמה חברה מנבחרת ישראל (חלקן בנות) ואין ספק שהם היו מכסחים לי את הצורה כי הם פשוט טובים יותר. אותם אספקטים של ראית קרב ומהירות טבועים בהם עמוק (ובי עדיין לא). הערת סיום - העובדה שהחברה לא שמרו על הראש בקרב פרושה אחת משתיים או שהם היו חסרי נסיון\גרועים או שהם היו בטווח כזה שלא ציפו להתקפה. חשוב לזכור שהרגל ארוכה מהיד ובטאיקוונדו בעיקר טווח העבודה הוא ארוך. אם הם לא שמרו פנים אז כנראה שאף יריב לא היה מגיע אליהם.

 

[nitzano]

ראיתי קרבות בהם התוקף סגר טווח של

בעיטה בשבריר שניה והגיע לפנים .ההנחה שלא ניתן לסגור הטווח ולכן אין צורך להגן על הפנים עשויה להקהות החושים הנחוצים להגנת הפנים . לכל הר יש הר גבוה יותר (מבלי להתפס לקטנות ולהימאליה) . ´כנראה´ אינו ´בטוח´ ! לדעתי

 

[avima]

כן ולא

אין ספק שיש טווח שבו חייבים לשמור על הפנים. אין ספק גם שיש טווח שלא. זכור נא שזירה היא ריבועית באורך 12 מטר (עד כמה שאני זוכר). גם לאלוף העולם בריצה (שבמקרה יהיה האלוף בטאיקוונדו) יקח יותר משבריר שניה לבעוט לפנים ממרחק זה. הנקודה היא שהקרב מעייף מאוד ומנוחה הכוללת הורדת ידיים צריכה להתבצע במרחק נאות. אם זה לא המצב שנראה בפועל (ויש אזור אפור) יתכן והתבצעה הערכת כישורי יריב קודם וסביר שהוא לא יגיע לטווח. או שהם סתם היו גרועים.

 

[שחור2]

זה דעתי

תחרותי זה טוב כל עוד זוכרים שיש יותר מהתחרות. כל אומנות לחימה נותנת בטחון ניסיון וזריזות . שהם מאוד חשובים. כל אחד טוב לרחוב באופן שונה. עם אחד היה גרועה לרחוב לא היו מלמדים אותו. כי מי שבא ללמוד אחת המטרות זה ללמוד להתגונן. אין אומנות שעוזרת לספוג בכולם יש הרבה הגנה.

 

[Yin]

הגנה עצמית - כל אחד יכול

כל אחד יכול להגן על עצמו. כולם יודעים להלחם כבר מלידה, הידע נמצא בתת מודע שלנו. לא כל אחד מוכן להוציא החוצה את האינסטינקטים החייתים הטבועים בנו, כולל יצר ההרג. הגנה עצמית, להגדרתי, היא מעבר ל"ללכת מכות", היא כוללת גם שימוש בנשק כחייל לוחם, ומהירות תגובה לכל מצב משתנה ומאיים. ג´ודוקא, לדוגמא, הוא אדם בעל יכולות תנועה מרשימות + נכונות להשתמש ביצר ההרג (בניתוב לתחרותיות). לא צריכה להיות לו בעיה ב"הגנה עצמית". לדעתי אפילו רקדן, אדם המיומן בתנועה, מחובר לגופו, חזק, גמיש ומהיר, יכול להיות יריב לא רע. רק אם ידע להוציא החוצה את יצר ההרג. עדי

 

[one strike]

../images/Emo45.gif

לדעתי צריך להבדיל בין מצב של הפגנת עליונות (גם ברחוב) לבין אלימות מכוונת לגרימת נזק. אמיר_אייקידו, לאן תברח בתא כלא סגור וצפוף אחרי שתפיל משהו (ויהיו כמה)? הגנה עצמית היחידה פה היא אלימות עכזרית ביותר. אני מציע - תקיפת עיניים תוך כירסום גרון (הרבה דם). תפישת ביצים וקריעתם. קריעת פה מאוזן לאוזן, והכי טוב שיהיה משהו טוב ביד. יש מקומות שמלמדים רק את זה. דעתי - הגנה עצמית יעילה בנויה על יצר ההרג וצריכה לגרום לנזק קשה או מוות לתוקף ולכן חשוב לא להגיע למצבים כאלה. ע"מ להפגין עליונות (שזה אולי 99.9% ממצבים) איגרוף, היאבקות, מואי טאי פתרונות מציונים.

 

[אוהד סמט]

כמה עיצות לשדרוג!

אפשר גם לתקוף עיניים תוך כדי כרסום ברוקולי, לא רק שזה יותר טעים מגרון זה גם דיאטטי. חוצמזה למה לקרוע ביצים כשאפשר לשבור אותן ולעשות חביתה? בקיצור, אני לא יודע איפה למדת את השפה האלימה הזו, אבל תבדוק במסרים, התקשרו מבלוקבאסטר שתחזיר את הסרט שאתה חי בו.

 

[nitzano]

ארנבים אוכלים ברוקולי ? ומה עם בייצים

 

[אוהד סמט]

אני מהפלג הלוחם, הימה-שמושי, חבורה

של ארנבים בדלנים שגרו בבתי שימוש נטושים במחנות צה"ל בגולן ונודעו ביכולתם לאכול כל יצור חי. כן, זה כולל כרסום גרונות ולעיסת אשכי פר.

 

[דוד כפרי]

ארנבים אוכלים גם בשר, ברצינות.

עזיז סובאח (חוקר במדרשת שדה-בוקר, אמן-לחימה, קשת, מוסיקאי, פילוסוף, אדם מדהים ועוד כמה דברים) הוכיח את זה במחקר שערך בנושא תזונה של חיות בר בנגב. הוא החזיק ארנבים על דיאטה של בשר בלבד, והם זללו אותו בתיאבון רב למשך כמה שבועות.

 

[idv]

ואחרי כמה שבועות הם מתו?

 

[דוד כפרי]

תשמע, עזיז היה רעב...

 

[amir_aikido]

כל אחד יכול להגן על עצמו ../images/Emo35.gif

אני בכלל לא בטוח שבאמת כל אחד יכול, ומשוכנע שרק מעטים יכולים להגן על עצמם ביעילות. ראית את הסרטון על רוכבי האופניים שנלחמים

זה נראה לך שימוש יעיל בגוף

אם תסתכל מעט תגלה שהרבה גברים נוטים להלחם בדרכים דומות - בהתפרעות ללא תנועה מכוונת ומאורגנת, באופן שמזכיר משחק כדורגל של נערים בבי"ס ולא כדורגל מקצועני. אז נכון, גם במשחק כדורגל בבי"ס תוקעים גולים, אבל מה יהיו הסיכויים של קבוצה כזו מול קבוצה מקצועית שמתאמנת ברצינות

אצל לא מעט נשים המצב עוד יותר גרוע. ראיתי לא מעט נשים שהגיעו לאימונים באמנויות לחימה, אפילו אצל הקבוצה הזו יש לא מעטות שיש להן חשש עמוק מכל פגיעה בזולת, ורצוי לזכור שזו קבוצת המיעוט שיותר נכונה להגיע וללמוד, אחרות רואות בזה אלימות ופוסלות אותה פסיכולוגית מלכתחילה. אתה באמת מאמין שאדם שיש לו רתיעה פנימית עזה מלפגוע בזולת יוכל לשחרר אותה ולהפגין יצר הרג

הרעיונות על אצבעות לעיניים, ביס לצוואר, עקירת ביצים וכו´ מאוד משעשעים אותי. אין לי שום בעיה עם הטכניקות הללו, אלה שממעט נסיון כמתאמן מאוד קשה להגיע למצב בו אתה יכול לבצע אותן, מול יריב שתוקף אותך ומתנגד, במיוחד טכניקות כדוגמאת ביס לצוואר. חלק גדול מאמנות הלחימה הוא איך מגיעים למצב מסויים. לכן לדעתי נוכל להשאיר טכניקות זו ללימוד במסגרת רשימת התגובות של ק.צ.מ.מ. (

גינגי חאן, התיחסותך הראויה בבקשה) עקר הלימוד באמנויות הלחימה איננו איך לפגוע ביריב, אלה איך לא להיות מנוטרל כתוצאה מהפגיעות של היריב בך ועדיין להגיע למצב בו תוכל לפגוע ביריב. ולעשות זאת גם כנגד יריב גדול ו/או חזק ממך, כנגד הכוח, הגודל והמשקל, מציבות אמנויות הלחימה אלמנט אחר, שאסכם אותו במילה אחת : מיומנות. אמיר

 

[alon_o]

../images/Emo45.gif אבל עם תיקון, ועוד קצת משלי

"עקר הלימוד באמנויות הלחימה איננו איך לפגוע ביריב, אלה איך לא להיות מנוטרל כתוצאה מהפגיעות של היריב בך ועדיין להגיע למצב בו תוכל לפגוע ביריב." היה צריך להכתב (לדעתי): "עיקר הלימוד באמנויות לחימה איננו איך לפגוע ביריב, אלא איך לא להיות מנוטרל כתוצאה מהתקפה מצד היריב ועדיין להגיע למצב בו תוכל לפגוע ביריב." התקפה אפילו לא חייבת להיות פיסית. ועוד, ללא קשר לתיקון, זה שיש בנו מכניזמים גנטיים מסויימים שאמורים להעלות את יכולת ההשרדות שלנו במצב של חיים ומוות, לא אומר שאנחנו יודעים איך לנצל אותם. לרוב האנשים הם רק יפריעו. אנחנו כל כך רחוקים מהתקופה שבה השתמשנו במכניזמים האלו באופן טבעי שחלק מהם התנוונו ולא מתבטאים אצלנו בצורה אוטומטית, ואז המערכת השלמה נפגעת. מה עוזר לי פרץ של אדרנלין לדם ללא אינסטינקט ההרג או הבריחה שמאפשר לנצלו? איזה רוכב אופניים ממוצע יצליח לגרום לעצמו לבטל שנים רבות של חינוך ולכרסם גרון תחת הלחץ של סכנה? אל תשכחו את המאמר "חוקי המשחק" שתורגם פה בפורום לא מזמן באדיבות pinibs. אמנויות הלחימה חושפות אותך לרעיון של גרימת נזק ליריב, וגורמות לך להתמודד איתו ברמה מסויימת, וגם גורמות לך להשריש תנועות מסויימות שבעת סכנה אתה מוציא החוצה אוטומטית, ללא יצר ההרג. יצר שרובנו איבדנו כבר לפני מספר לא קטן במיוחד של דורות. אם בעת סכנה אני אצטרך לחשוב "איך אני הורג אותו", זה מאוד יקשה עלי לתפקד. אבל אם בריח על המפרקת זו תנועה מושרשת אצלי, אני לא צריך לחשוב על זה בכלל, רק לעשות מה שאני יודע לעשות, ולהתכוון לתוצאה הרצויה (שבירה של המפרקת). אני לא חייב לזמן את יצר ההרג, שיש או אין לי.

 

[אוהד סמט]

חדש! משהו מיוחד שלא תראו בשום מקום

טקס זימון יצר ההרג בתרבויות נורבגיות עתיקות