וגם הילדים הם לא המושפעים היחידים
יתכן ובשביל להתמודד עם רגשות אשמה בצורה סבירה ומקדמת כדאי לנסות להוריד את ההורים מכס האלוהים
כי ההורים,לא פעם במידה הרבה יותר מהילדים,הם גם קורבנות חסרי אונים של התניות ודרישות הסביבה
לא פעם ההורים נתונים במצב הרבה יותר קשה מהילדים כי הם צריכים לדאוג לפרנסה והם אלה שאחראים למשא ומתן עם כל החארות שמייצגים את כל מה שרקוב ומושחת במערכת
הילדים,לפחות בינתיים,פטורים מהמשא המעיק הזה,וגם לכן,במקום לשדר לילדים ולכפות עליהם בדיוק את כל הכלים והכללים החברתיים שהורסים את החיים גם להורים אז הורה חכם ואחראי ורגיש יכול לנסות ללמוד מהילדים,גם וביחוד מילדים שהם "אחרים" משהו על הפירוש האמיתי של להיות חופשי,זו גם המתנה שקיום דיאלוגי אמיתי מעניק לנו.
הבעייה שלפחות בינתיים כל כך מעט הורים מעיזים להקשיב לילדים באמת ומעדיפים על פניהם הנקיות את המסכות המזוייפות של הסמכות שתמיד מייצגת ותמיד מבקשת להנציח בכח את ההווה,
הפנים של הילדים זה העתיד
הורה שמעדיף על פניהם צייתנות לסמכות הוא הורה שראוי להאשימו בחוסר אחריות
במקום שההורה יתפוש את הילד כמי שמשבש את מרקם האינטרסים של החברה כמו שהוא מכיר וחווה אותה הוא יכול לראות אותו כמי שמייצג אלטרנטיבה גם למה שמעיק עליו
הורה כזה יהיה טוב יותר גם לילד וגם לעצמו
וכל הדברים האלה תקפים במיוחד בהקשר האוטיסטי