ב '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות'

dina199

New member
ב '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות'

יש מחקר על קשר הין הצלחה בבית ספר להצלחה בחיים.
לא הצלחתי לקרוא את כולו (אני כנראה לא מוצלחת
), אז הלכתי ישר לסוף


המסקנה : אמא אשמה . ממש מפתיע
 
אמא של מי אשמה? של העיתונאי? של שר החינוך?

לא קראתי את המאמר בכלל וגם לא אקרא. רק, אני מקווה מאוד, שלא החליטו שם שכל המקרים זהים ושבכול מקרה ומקרה יש אותו אשם בדיוק.
 

dina199

New member
כתוב שמה שאמא חושבת על עצמה ועל הילד

מקרין על מה שהילד חושב על עצמו . ואם היא חושבת על עצמה כלא מצליחה, כך גם הוא יחשוב על עצמו ובהתאם לא יצליח.
משום מה לא כתבו כלום על אבא ,על המחשבות שלו ואיך המחשבות שלו משפיעות
 

randy1982

New member
המשפט הזה כל כך נכון.

תרצי או לא, אמא זה תפקיד מאוד מאוד משמעותי.
אני אמרתי אלף פעם ו מוכנה לחזור שוב
שאיך שהורים תופסים את ילדם
מוקרן החוצה,
הילד קולט את זה, מפנים ומיישם.
 

dina199

New member
ויש מצבים שהילד עושה בדיוק הפוך

ממה שאמא עושה (ואפילו הפוך מאבא
)
 

randy1982

New member
נכון.וגם הפוך זה הפוך ממישהו.

כלומר גם כאן נקודת מוצא זה ההורה.
כך או אחרת ההשפעה של ההורים היא עצומה.
 

dina199

New member
ומאחר וזה יכול להיות משהו וההיפך ממשהו ,

ההורים לא קובעי הכל , לא שולטים על הכל ולא מחליטים על הכל בחיים. למשל 'חוק חינוך חובה חינם' מכריח אותם לשלוח את הילד למוסד חינוכי שאין להם שליטה עליו (על המוסד)
אם הכל היה תלוי רק בהורים, כל הבעיות של כולם היו נפתרות מזמן

לפחד ממשהו וגם מההיפך של משהו (ז"א לפחד מכל פעלה אפשרית) גורם רק לשיתוק
 

randy1982

New member
אם הכל היה תלוי רק בהורים

היינו בצרות שאני לא רוצה אפילו לדמיין.
נכון, הורים מוכרחים לשלוח ילד לבי"ס וכו'
אבל לשום בית ספר אין השפעה שיש להורה.
דוגמא:
הילד עשה דבר מה לא יפה בבית ספר.
המורה כועסת ומזמינה הורים ולשיחה.
אפשרות א - ההורים מגינים על ילדם,
מסבירים למורה את נקודת ראייה של הילד
ומביעים את אי הסכמתם איתה.
אפשרות ב - ההורים מהנהנים, מצקצקים,
שולחים מבטים נוזפים בילד, מתנצלים,
ובדרך חזרה חופרים לילד שהוא אפס
ושהוא לא יגיע רחוק.

אותו ילד, אותו בית ספר, אותה מורה.
רק ההורים באים עם תפיסת עצמם וילדם שונה.
באיזו אופציה לדעתך יגדל הילד עם ערך עצמי נמוך
ובאיזו הילד יצא עם תחושה של חוזק?
 

randy1982

New member
אלו שתי דוגמאות לתגובות אפשריות.

כמובן אני לא מתכוונת לכתוב את כל האפשרויות הקיימות.
המטרה שלי לא היתה לכתוב ספר בשני כרכים,
אלא להדגים כמה הגישה ההורית משמעותית ובעלת השפעה רבה.
 

arana1

New member
וגם הילדים הם לא המושפעים היחידים

יתכן ובשביל להתמודד עם רגשות אשמה בצורה סבירה ומקדמת כדאי לנסות להוריד את ההורים מכס האלוהים
כי ההורים,לא פעם במידה הרבה יותר מהילדים,הם גם קורבנות חסרי אונים של התניות ודרישות הסביבה
לא פעם ההורים נתונים במצב הרבה יותר קשה מהילדים כי הם צריכים לדאוג לפרנסה והם אלה שאחראים למשא ומתן עם כל החארות שמייצגים את כל מה שרקוב ומושחת במערכת
הילדים,לפחות בינתיים,פטורים מהמשא המעיק הזה,וגם לכן,במקום לשדר לילדים ולכפות עליהם בדיוק את כל הכלים והכללים החברתיים שהורסים את החיים גם להורים אז הורה חכם ואחראי ורגיש יכול לנסות ללמוד מהילדים,גם וביחוד מילדים שהם "אחרים" משהו על הפירוש האמיתי של להיות חופשי,זו גם המתנה שקיום דיאלוגי אמיתי מעניק לנו.

הבעייה שלפחות בינתיים כל כך מעט הורים מעיזים להקשיב לילדים באמת ומעדיפים על פניהם הנקיות את המסכות המזוייפות של הסמכות שתמיד מייצגת ותמיד מבקשת להנציח בכח את ההווה,
הפנים של הילדים זה העתיד
הורה שמעדיף על פניהם צייתנות לסמכות הוא הורה שראוי להאשימו בחוסר אחריות

במקום שההורה יתפוש את הילד כמי שמשבש את מרקם האינטרסים של החברה כמו שהוא מכיר וחווה אותה הוא יכול לראות אותו כמי שמייצג אלטרנטיבה גם למה שמעיק עליו
הורה כזה יהיה טוב יותר גם לילד וגם לעצמו

וכל הדברים האלה תקפים במיוחד בהקשר האוטיסטי
 
זה גם יכול להיות

הרי אמא תמיד "אשמה" ולא משנה מה, אבל לפני שהיא הופכת ל"אשמה"
היא "הסטרית" מגוננת יתר או מזניחה, תמיד תהיה איזו אשמה.
 
למעלה