ב- 1 בספטמבר

[ד ע ה ש ו נ ה]

רגע...

רגע, רגע... את לא במקרה מהקיבוץ ההוא, נכון? האמת שנראה לי שליהי הוציאה עלי חוזה לפי המבט שיש לה בעיניים עכשיו (תתחדשי על המשקפיים...) הייתי כאן...

 

[ליהי האחרת]

לפי מה שאת מספרת........

אני כנראה האמא של הילדה ההיא......... ומשקפיים כבר היו לי מקודם... אגב נראה לי שלא סתם כתבת את התגובה ההיא... יש לי הרגשה שפשוט רצית להזכיר לי משהו.....

 

[קסומה]

עם זה אין ויכוח

תמיד צריך להראות אכפתיות, דאגה, לשאול שאלות, להתעניין. אבל מניסיון אני יודעת שאפשר להסתיר דברים במיוחד בגילאים קטנים. רק היום, מדיבורים של אנשים שגרים ליד המטפלת שהיתה לילדה שלי, אני יודעת שהיא היתה זוועתית. לכן אני מקווה שלא גרמתי לילדה משקעים מיותרים. היום אני מנוסה יותר, יודעת מתי טוב לבנות שלי ומתי רע להן... מה גם ששתיהן מעבירות לי את כל האינפורמציה הדרושה ואז אני פועלת בהתאם.

 

[קסומה]

אה ועוד משהו......

בקיבוצים, קל יותר לעמוד על טיבה של המטפלות והגננות. רובן הן מהקיבוץ ועוברות מגן לגן (או שנשארות באותו הגן) בעיר לעומת זאת, קשה יותר, אין הכרות מעמיקה. בקיבוץ את יכולה להפתיע באמצע היום, או לקבל אינפורמציה מהאנשים שמסתובבים ליד הגן. בעיר, זה בילתי אפשרי.... בואו נקווה שמי שהולכת לעבוד עם ילדים עושה זאת מרצון ולא מאונס מאהבה ולא מחוסר ברירה, מתוך ידיעה שיש לה תכנים וידע רלוונטיים בכדי להעשיר את חיי ילדנו.

 

[ליהי האחרת]

נכון קסומי......

בקיבוץ זה הרבה יותר קל ולכן לא כתבתי בתגובתי דברים שמאפיינים קיבוץ כמו ללכת לבקר באמצע היום, או להשתדל לעבוד שם יום שלם לפחות פעם בתקופה (דברים שאני באופן אישי כן עושה כי יש לי את האפשרות בתור קיבוצניקית, אגב רק בגלל שעבדתי בבתי הילדים יום שלם ראיתי על מה כדאי לשים לב) אם שמת לב נתתי דוגמאות לדברים שגם בגנון בעיר אפשר לבדוק, וזה רק מראה את האכפתיות שלך כאמא לגננת. הבחורה שכתבה את ההודעה המקורית היא אמא בפעם הראשונה, וזאת הפעם הראשונה שלה שהיא מכניסה ילד לגנון ולכן נתתי לה טיפים קטנים שאני בתור אמא בפעם הראשונה לא בטוח שהייתי חושבת עליהם וכדאי לה לדעת.... זה הכל...ממש לא התכוונתי להכנס לוויכוח על רמתם של הגנים, היא ביקשה עצות, נתתי עצות.

 

[נוגה בשבילכם]

הפנמתי את כל מה שאמרת ../images/Emo13.gif

 

[ליהי האחרת]

נגה.....

להפרד מהילד זה תמיד קשה, כל יד שלא תטפל בו זה אף פעם לא יהיה היד שלך (אפילו כשאת משאירה את הילד עם האבא שלו, אני סמוכה ובטוחה שאת לא רגועה לגמרי, למרות שזה אביו והוא יתן את הטיפול המסור ביותר, אבל זה בכל זאת לא את עצמך). גם אני לאחר 6 שנים נפרדת בפעם הראשונה מהבן שלי, עד עכשיו כל הגנים היו בקיבוץ שלנו ויכולתי מתי שאני רק רוצה ללכת ולבקר אותו בגן, ועכשיו הוא יסע באוטובוס 20 דקות עד לבית הספר לכיתה א´... אני יכולה להגיד לך שאפילו שהוא בן 6 וכבר יודע לדבר ולהסביר את עצמו ואני יכולה להיות רגועה... אז לא, אני ממש לא רגועה ואפילו בהיסטריה קלה... אבל זה מה יש... והילדים שלנו גדלים ואנחנו חייבים לזרום איתם... העיקר שיגדלו ויהיו בריאים, זה הכי חשוב!

 

[nightroll]

בתור הורה מנוסה (פחות מפנטום)

את תתרגלי הרבה אחרי שהיא תתרגל... בהתחלה יהיו לך רגשות אשמה שאת משאירה אותה. היא תעלה על זה מהר וגם תדפוק סצנות שיקשו עליך לצאת בלעדיה. אחרי שתתרגלי לזה, יהיו לך רגשות אשמה על תחושת ההקלה. אבל את יודעת מה? תפרגני לך את זה. באמת שמגיע לך זמן לעצמך. אחרי שתתרגלי גם לזה - יהיו לך רגשות אשמה שאת לא מבלה מספיק עם הילדה... במילים אחרות - תמיד יהיו לך רגשות אשמה. אבל זה רק אומר שאת אמא. אל תיבהלי