בת 26 בדילמה קשה

[אלינקוש]

בת 26 בדילמה קשה

כבר 6 שנים במערכת זוגית עם חבר ראשון ויחיד שלי, כל הזמן ספקות אם אני רוצה להיות איתו כל חיי. הכל טוב חוץ מזה שאף פעם לא היו את הפרפרים בבטן, נקשרתי אליו וקשה לעזוב... אבל אני כל הזמן חושבת על רצון לאהבה חדשה, בעיקר כי אף פעם לא עברתי את זה. אין לי הרבה ניסיון בקשרים עם אנשים למרות שאני מתקשרת בקלות ואנשים אוהבים את חברתי. אבל הייתי תמיד בקונכייה ולאחרונה התחלתי להיפתח ולהשקיע בעצמי, וזה גורם לי לרצות לנסות להיות לבד. אבל אני מפחדת שאם אני אעזוב זו תהיה טעות ומי יודע אם אני אמצא עוד מישהו בגילי-כמו שאומרים כל הטובים כבר תפוסים או התחתנו... למרות שחבר שלי מקסים ומתוק, קשה לי לפגוע בו כי הוא מאוד אוהב אותי אבל אני לא חושבת שאני אוהבת אותו ככה. אבל אין הרבה אנשים איכותיים והוא עונה על כ"כ הרבה דברים שאני מחפשת , האם כדאי להקריב סיכוי לחוויות שאף פעם לא היו לי תמורת ביטחון לחיים ארוכים עם אדם שאני יודעת שלעולם לא יבגוד בי ותמיד יהיה לצידי?

 

[המונשרי]

אכן דילמה..........................

היות והחיים הם לא תוכנית כבקשתך ואם את רוצה לשנות את חייבת לקחת סיכונים שפירושם להפסיד את מע' היחסים הבטוחה שיש לך. אף אחד לא יוכל לפתור לך את הדילמה הזו מךבדך. את יכולה לשבת עם עצמך לקחת דף נייר חלק לחלק אותו לשניים בעד ונגד ולרשום עליו את כל הסיבות בעד מע' היחסים שלך ונגדה - ובהתאם לכך להחליט. כעיקרון היטבת להגדיר לעצמך את מצבך בתוך המע' הזוגית וכן מה שקורה ב"חוץ". אף אחד לא ערב לך שתמצאי מישהו שיאהב אותך כמוהחבר הנוכחי שלך [ יתכן שכן אולם קיים גם הסיכוי שלא]. אבל מצד שני אולי את תתאהבי - ותוכלי לחוש את אותם הפרפרים בבטן. מה שחשוב להביא בחשבון שבהחלט קיים כאן גורם של הימור.

 

[הילה בסגול]

ברוכה הבאה למעגל אלינקוש ../images/Emo140.gif

מגיל עשרים את יוצאת עם אותו הבחור. הכל טוב אבל אף פעם לא היו פרפרים בבטן וכל הזמן את בספקות. אנשים מתגרשים בגלל הסיבות הללו והינה את בדילמה הזו. עכשיו כשאת צעירה ועדיין לא נשואה. את מפרטת היטב ממה את מפחדת אבל אני מבקשת לשאול שאלה אהבה אינה חשובה ?

 

[hayapollak]

אלינקוש-דילמה

את מעידה על עצמך שתמיד היית בקונכייה ולאחרונה התחלת להיפתח ולהשקיע בעצמך - דבר שגורם לך לרצות לנסות להיות לבד. יפה וכל הכבוד לך. אפשר לרצות וגם להיות לבד, זה בהחלט לגיטימי אפילו חשוב הייתי אומרת. יותר טוב לנסות ולהתנסות עכשיו, נשים רבות במצבך פוחדות ומחליטות להשאר עם מה שיש, מתחתנות, יולדות ומתגרשות - משום שהרצון הזה לנסות, להתפתח, להיות לבד לא מרפה מהן גם אחרי הנישואים והקמת משפחה ואז המחיר כבד מאד כי הילדים סובלים. אז מותר לרצות ולנסות להיות לבד ומותר גם לבקש חופש. למה שלא תשוחחי על כך עם החבר שלך, ותסבירי לו בדיוק את מה שכתבת כאן? יתכן ויתברר לך שגם הוא מוכן לחופש הזה, יתכן ותקחו חופש האחד מהשנייה בהסכמה, מרצון וללא ניתוקים וכעסים אלא בהחלטה והסכמה הדדית, לקחת פסק זמן לשנה למשל ולראות מה קורה ואיך כל צד מסתדר עם זה.. ואם בתום שנה תחליטו לחזור אחד לשני גם זו אפשרות לא? מה אני מנסה לומר - אם לא תנסי לעולם לא תדעי. ועוד משהו - ברוב המקרים אנחנו מצטערים על מה שאנחנו לא עושים ולא על מה שאנחנו עושים.

 

[shukiss]

היי אלינקוש

שום דילמה.. אם יש ספקות אין ספקות.. קומי ולכי.. רק אחרי שתלכי תדעי מה הרגשת.. לדעתי את שנותיך היפות היית עם בן זוג אחד, ואסור לך להתפשר בגלל תחושת ביטחון או פחד זה או אחר.. גם ככה אם תהיי לבד בשנה שנתיים הקרובות יהיה לך רק טוב, כי עושה רושם שאת זקוקה לזמן עם עצמך להבין מה את רוצה ומה חשוב לך. הייתי אפילו ממליצה לך על טיול ארוך בחו"ל.