בת 22 למה כ"כ מסובך???

[lalosh00]

בת 22 למה כ"כ מסובך???

אני לא מבינה אני בגיל שכולם אומרים כמה הוא מקסים ואיך שהם מקנאים בי אבל עדין לא הרגשתי כ"כ מבולבלת ככה עדיין. אני עובדת הייתי שנה בחו"ל חוסכת כסף חושבת על לימודים הדברים הבנאליים אבל אצלי קצת יותר איטי. קשה לי להחליט מה אני באמת רוצה ללמוד לעשות ואם בכלל לפעמים אני מרחמת על עצמי בלי שום סיבה אולי כי אין לי הרבה דאגות בחיים ואין לי הרבה ריגושים. אני נוסעת לחו"ל שוב והפעם לא כדי לחפש את עצמי אבל עדין עם כרטיס פתוח למה לא הרי אני רק בת 22 בלי הרבה מחיוביות בחיים השלמתי בגרות במתמטיקה בדקתי אופציות לימודים כל מה שנותר הוא לסיים את השגעונות הקטנים לפני שמתחייבים. אז תעודדו אותי קצת ותגידו לי שיהיה בסדר ושאני לא צריכה טיפול פסיכולוגי ושהחיים לא כאלה מסובכים אלא רק אם עושים מהם כאלה ושבסוף הכל יהיה טוב יהיה לי חבר שאוהב אותי יהיה תואר ראשון בתחום העיצוב ואני ארוויח הרבה כסף ושיהיה לי בית יפה וגדול ... החלומות שלי לא כ"כ בשמים מאוד רגילים ופשוטים רק אני צריכה לרצות חזק ... אבל לא יוצא אולי אצלי זה פשוט יותר איטי...

 

[אפלת]

אומרת לך...

את לא צריכה טיפול פסיכולוגי (לא לפי מה שרשמת...) החיים מסובכים כי אנחנו בוחרים לסבך אותם. בססוף הכל יהיה טוב. יהיה לך חבר מקסים ואוהב. יהיה גם תואר ראשון. כסף,ובית גדול גם. אחרי שאמרתי לך כל מה שביקשת, אוסיף גם משלי... יש לך זמן, אל תמהרי, החלומות שלך מציאותיים לגמרי, ואת לא מאחרת לשום מקום, א-ב-ל זיכרי שבכדי להגיע לכל אלו, דרושה עבודה קשה ומאומצת... את בדרך הנכונה, בהצלחה!

 

[שירה דיווידסון]

כמדומני, שאת עוברת את משבר ´החיים

זה לא מה שהבטיחו לי, אני לא ג´ניפר אניסטון והחיים האמיתיים זה לא כמו ב´חברים´" משום מה, יש לרבים מאיתנו תפיסה מעוותת של איך החיים אמורים להראות. אבל כפי שאמרת, את כולה בת עשרים ושתיים. 22! זה גיל קשה, שבו פתאום ´החיים האמיתיים´ נופלים עלינו בפתאומיות ואין כל כך מושג איך להתנהג. פתאום צריך להחליט החלטות משמעותיות, ויש תחושה שכל דבר שנעשה ישפיע על שארית חיינו. יקירתי, את עושה עלי רושם של בחורה אינטיליגנטית, מחוברת לכדור הארץ, שמודאגת מעט יתר על המידה. הרי בסופו של דבר, כולם מסתדרים. כולם מוצאים את המקצוע המתאים להם. כולם מוצאים את החצי השני שלהם. למה שאת לא תסתדרי?! קחי את זה בקלות, בסופו של דבר, הכל מסתדר.

בהצלחה!! שירה

 

[d u c k y]

וואו כאילו הוצאת לי את המילים

מהמקלדת הוירטואלית..... אני באותו מצב, לכן אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מלשאול לאן את נוסעת ובאיזה תחום של עיצוב...? ואה... יהיה בסדר.

 

[nutmeg]

ומה זה הפחד הזה

מהצורך בטיפול פסיכולוגי? יש לך מושג באיזו פריוילגיה מדובר??? הלואי ויכולתי ללכת כל אימת שבא לי.

 

[אפי היקרה]

נוטמג, רק תגידי את המילה

ואסדר לך ביקורים בחצי חינם אצל ד"ר צלמון, הפסיכיאטר המחוזי. אמנם שיטת טיפולו הינה נון-קונפורמיסטית ומוזרה-משהו, אך חצי שעה אצלו היא חוויה שאין לתארה במילים. שנים עוד יסופר על התקופה בה הכריח את מטופליו לחבוש כובע בוקרים ולשיר שירי יודל בפלמית על מנת למקד את תסמיני המחלה ואף להחמירם. רק תגידי שאת רוצה ואת בפנים. רק שתדעי שימי שלישי ב-9 וימי חמישי ב-4:30 הם שלי. כל שאר זמנו מוקדש להתאוששות מביקוריי.

 

[dana2909]

תני לי לנחש

מצד אחד את מתה לנסוע לחו"ל בשביל לטייל ולראות עולם. מצד שני מפעילים עליך לחץ (המשפחה, החברים) "להתמסד", להכנס לתלם שכולם הולכים בו.. מה שלא ברור לי, את הבית והחבר וכל הכסף את רוצה עכשיו, עוד שנה? כי אז אני מבינה את הלחץ. בואי נעשה חישוב קצר, אם את עכשיו מתחילה ללמוד באוניברסיטה או מכללה יש לך איזה 3 שנים של עוני יחסי (עד שכל ההרבה כסף יתחיל לזרום). נראה לי שאת מנסה לקפוץ על הרבה חתונות בבת אחת, פרה פרה.. ואם זה יקח עוד שנה עד שתעלי על המסלול שבו כולם עוברים.. נו לא הפסדת כלום, אם כבר, הרווחת עוד חוויות. יש הרבה אנשים שמתחילים ללמוד בגיל 26 וכלום לא קורה להם, אז בכלל יש לך מלא זמן לקבל החלטות. ובקשר לקינאה של אחרים.. נו, עם הכסף, והחבר והבית הגדול, את פשוט תצטרכי להתרגל לזה שאת מושא לקנאה.. בקיצור, קחי את זה בקלות. במקרה הכי גרוע תתחילי ללמוד, תגיעי למסקנה שזה לא בשבילך ותחליפי מסלול.. לא סוף העולם, להפך זו רק ההתחלה (לה לה)

 

[אפי היקרה]

ושוב אתנחם בפולניותי ואומר

שלמרות שנראה לך שאת בתקופה הקשה בחייך, עוד נכונות לך רבות וקשות מזו, והייתי מוכנה להתחלף איתך היום, רק כדי לחוות את הבלבול הזה שוב ולתקן את מאות הטעויות או ההחלטות המבריקות שעשיתי באותה התקופה (כולל כמובן ההחלטה הגאונית להשתמש בקולט 22 עם משתיק קול במקום רובה הציידים במשימה בסהרה המערבית).

 

[idanyd]

אפי,

- ה´, זכור לי שבתחילת דרכי בפורום, כבר התוודית כי היית מחליפה בשמחה מקומות, גם איתי וגם עם לילו. למה רק לחשוב על מה שלא טוב? למה להסתכל על הדשא של השכן, שמתלונן על כמה שהוא צהוב ואכול מזיקים, ולהגיד "ירוק הוא"? מה אני אמור להבין ממנהלת פורום ייעוץ, שמתלוננת על מצבה בחיים, ובמקום לחשוב על איך לשפר אותם, ומפנטזת על צעירים. סליחה, נעורים.

 

[אפי היקרה]

אני התלוננתי?!?!?

איפה?! תראה לי איפה ?!?! הלא ברור לך שהכל מסך עשן, רק כדי לא להוציא את עיניכם מעושרי הרב, יופיי חוצה הגבולות, וחכמתי חסרת העכבות. אין מנוס מלעוות את המציאות ולו בקצת, רק כדי לא לגרום לכולכם תסכול מתמשך. ועד כמה שידוע לי, אין שום פיסת דשא טבעי בישראל, הכל מודבק, פלסטיקי, וגם ככה מתייבש כי אין פה מים. על איזה דשא הוא מדבר, לעזאזל?

 

[idanyd]

אינני יודע בקשר לעושרך הרב,

אבל אני יכול להעיד שכאן במושב, הדשא נמצא בכל מקום, וגם בכרמה מקומות בהם הוא לא צריך להיות. ירוק, טרי ורענן, לאחר שטפונות הברכה שבאו עלינו לרעה בשבוע האחרון. וכמו שאיש חכם אמר פעם: "I am the grass, I cover all..."