בת שרוצה להיות בן

[נ ש ו א ה ב א ו ש ר]

בת שרוצה להיות בן

שלום לכולם יש לי בעיה כזאת ביתי בת החמש וחצי היא בת בן שני בנים, היא החליטה שהיא בן ואכן היא מתנהגת כך ,היא רוצה להיות סופרמן או מוגלי , אוספת קלפים של בנים,רוצה מגפיים כחולות עם מטוסים כמו של בנים. לא אוהבת שמלות,ובגן לא מתחברת עם בנות אלה רק עם בנים. אני מאוכזבת מכך כי רציתי בת שתהיה בת. האם יש מישהו המצב דומה ,אשמח לקבל מיכם עצות איך להתנהג איתה? האם ניתן לשנות את ההתנהגות הזאת? האם זה שלב שעובר? אודה לכם על עזרתכם...

שיהיה לכם יום טוב

 

[לאה_מ]

לא מנסיון אישי -

אבל הבת שלך היא בת. יש לה רחם ושחלות וחצוצרות וואגינה, והיא תגדל להיות אשה. מה שקורה עכשיו הוא, שהיא מתמרדת נגד ההבניה החברתית שמחייבת אותה כבר בגיל חמש וחצי ללבוש שמלות ורודות ולשחק בבובות. בעיני המרד שלה היום הוא בסדר גמור. לדעתי, כבדי את רצונותיה בעניין הזה - אם היא לא רוצה שמלות, אל תקני לה שמלות. אם היא מעדיפה בובת סופרמן על פני בובת בראץ - קני לה סופרמן ולא בראץ. זה עדיין לא הופך אותה לבן. זה הופך אותה לילדה שמעדיפה בגדים מסויימים ומשחקים מסויימים, ויש לכבד את ההעדפה שלה, במיוחד לאור העובדה שאני בטוחה שהיא נתקלת בתמיהה וחוסר הבנה מחוץ לבית, וחבל שהיא תתקל בהם גם בבית. שוב, אני משערת שההבניה החברתית מושרשת מדי מכדי שזה ימשך לאורך שנים ארוכות. להערכתי (הבלתי מקצועית לחלוטין) יש סבירות גבוהה שהיא תשנה את העדפותיה בתקופת החביון (סביבות כתה ב', ג') ולכל המאוחר בגיל ההתבגרות, אבל גם אם היא תמיד תעדיף מטוסים וצבע כחול, הדבר החשוב ביותר הוא שאת תהיי גאה בה, תאהבי אותה ותקבלי אותה כפי שהיא, ולא תחושי אכזבה מהבחירות וההעדפות שלה.

 

[אפרתש]

מנסיון אישי -

גם אני רציתי להיות בן. ובמשך שנים היתה לי תספורת כלכך קצרה שאנשים באמת חשבו שאני בן. בערך בגיל 11 זה הפסיק. חס ושלום אל תנסו לשנות את התנהגותה. רק תגרמו לכאב, צער ותסכול. זה מה שהיא, מה שהיא אוהבת. את רוצה שהיא תשחק בברבי רק כי זה "מה שצריך"? את רוצה שבכל פעם שהיא נהנית עם חבריה היא תרגיש שהיא מאכזבת את הוריה? למה בכלל לשנות את התנהגותה? את חוששת שהיא תהיה "מוזרה"? אף אחד לא חשב שצריך להחרים אותי כי אני משחקת כדורגל. לא היו לי שום בעיות שהן בין הילדים. נהפוך הוא. תמיד היו לי חברות וחברים טובים. ובכיתה ו', כשהתחילו חברויות וכל אלה, אני הייתי הילדה עם הקשרים הכי טובים עם הבנים

 

[שרי30]

שתהיה מה שהיא רוצה

אני נולדתי אחרי 3 בנים ופיתחתי תופעות דומות לבתך. לא היו לי שמלות או בובות, טיפסתי על עצים ושיחקתי כדורסל עם האחים שלי. יש לציין שגם היום בקושי אני הולכת עם שמלות ואני אוהבת אתגרים (חוש טכני לצערי אין לי). אין מה לעשות, ילדים מאוד מושפעים מהאחים שלהם, בעיקר הגדולים וצריך לזרום עם זה. היא אוהבת מגפים כחולים? מצוין, תקני לה. תכבדי את הבחירה שלה כי אם לא, היא עלולה לדכא את הרצונות שלה ולסחוב את זה עד גיל מאוחר. היא עדיין ילדה ורוב הסיכויים שבגיל ההתבגרות היא תהפוך לנערה על כל המשמע מכך. היא נשמעת מתוקה אמיתית....

 

[נ ש ו א ה ב א ו ש ר]

תודה לכם על התגובות../images/Emo20.gif

אכן היא מתוקה אמיתית ... נראה לי שלא הסברתי את עצמי נכון. אני לא רוצה לשנות אותה,או לכפות עליה , פשוט רציתי שתשתנה מעצמה. יש ביננו קשר טוב על אף שהיא עדיין קטנה היא מספרת לי סודות,ומקפידה שהם ישארו ביננו. אין לה שיער קצר היא עם תלתלים ארוכים יפהפיים והיא ילדה נהדרת.

 

[apk]

אני הייתי כזאת ...

מאז שאני זוכרת את עצמי ובעצם לאורך כל חיי אהבתי יותר לשחק עם בנים ולהתעסק בנושאים של בנים. בעצם עד גיל ההתבגרות הייתי בת במראה בלבד ובכל שאר המובנים בן. החל מגיל ההתבגרות התחלתי להתענין גם באיפור ומעט ענייני בנות אחרים, והיום יש בי גם "גבריות" וגם "נשיות" והצרוף הזה הוא יתרון. אגב, מצפיה בטלביזיה אני יודעת את ההסבר לכך (וידוע שהתופעה אכן קיימת אצלי) והוא הסבר ביולוגי טהור - מדובר בבת גנטית לכל דבר אבל שיש לה עודף טטוסטרון (הורמון המין הגברי). לא בטוח שגם אצל בתכם זה על רקע ביולוגי, וזה גם לא משנה - תנו לה להנות מחייה

 

[irisgh]

ארון שלם נפתח פה בפורום ../images/Emo8.gif

רק שלא כמו חלק, אני הבכורה בביתי. אני בילדותי, טענתי שאני 'חצי בן וחצי בת'. הקפדתי להתהלך בתספורות קצרות, במכנסיים עם 'בולבול' (מין קפל כזה באיזור הריצ'רץ') וכד'. כמו שלחלק מהבנות עם הנסיון הזה: בגילאי יסודי הייתי מאוד פופולרית בכיתה. כנראה כי השתייכתי, בתחושתי ובהתנהגותי, לשני המינים. הראשונה בכיתה עם חבר

. גם בבגרות, מספיק בנים מצאו אותי אטרקטיבית, אולי בין היתר בגלל עולם שהוא משותף משהו, כמו אהבת טיולי שטח וכיוב'. עד היום זכור לי העלבון הצורב, כשסבא וסבתא חזרו מחו"ל, והביאו לאחי מטוס על בטריות, ולי שמלה. מצחיק, אבל הבכי דאז כיכב בסיפור המשפחתי עוד די הרבה זמן. והראה גם כמה מעט, סבתי וסבי שטענו שהם כ"כ אוהבים אותי, הכירו אותי בכלל. עד שההבדל החיצוני התחיל לבלוט, הסתובבתי בבריכה רק בבגד ים תחתון. אמא שלי טענה שנים שיש לה 'שני בנים ובן', והצטערה שלא הגיעה ה'תאומה' שחלמה עליה. אני לא חושבת שיש לה טענות היום. לא הייתה לי ברירה: בדרך לאמהות הייתי חייבת לקבל ולאהוב את היותי אשה

. אבל, לא רק זה. כל בת היא בת. אם היא מעדיפה להיות בן, ואם לאו. (אני בדעה ש יש משהו שונה בבנות. ואם הקשר שלכן יהיה טוב, אז יהיה גם הקשר המיוחד שבין אם לבת, גם אם הבת הייתה רוצה להיות בן. עיצות? אין הרבה. כך היא. תני לה לאהוב ולהפתח כמו שהיא. העולם מספיק קשה לנשים גם ככה. האכזבות שלה עוד יגיעו (וסליחה על הפאסימיות). אני זוכרת שדי קיבלו אותי כילדה. אמא שלי לא הסגירה את 'מוצאי' כששאלו אותי ברחוב אם אני בן או בת, ונתנה לי לענות לפי מצב רוחי באותו הרגע. לגבי השאלה שלך האם זה שלב שעובר: במידה מסויימת. אצל כל אחת, ואחד, זה אחרת. חלק מחברותי הטובות ביותר היו גם הן 'חצי בן וחצי בת'. רובינו, רצינו גם למצוא חן בעיני הבנים, כאשר הקטע הזה הגיע. וזה משפיע גם על לבוש. אבל בהחלט קשה ללוות בת מתבגרת בתוך התהליך הזה של גיבוש זהות, שלה עצמה לא ברור. חלק מההתבגרות זה לקיחת זהות של אשה (ששונה מזה של ילדה או ילד). אני זוכרת שלי עצמי המעבר הזה היה קשה גם בגלל שלא הייתי שלמה עם היותי רק בת, ולא גם בן. (אני מאילו שלא רוצים לוותר על שום צד

) לגבי האם ניתן לשנות את ההתנהגות הזו: אני מעריכה שניתן. כמו שיש שמאליים שהכריכו אותם להיות ימניים. אבל האם היית רוצה לכפות עליה משהו שהוא לא היא? היית רוצה שמישהו ישנה אותך? למשל, יהפוך אותך ליותר גברית? (בהנחה שזה משהו שהוא 'לא את')? איך היית רוצה שהבת שלך תרגיש: - אהובה על מה שהיא, - או אהובה על תנאי ש'תתאים' לציפיות של אמא? שאיך שהיא זה דבר טוב ונפלא, (כל עוד אין פה פגיעה באחרים) או שאיך שהיא זה משהו מעוות.