בת שנתים ו85 מדרגות זה סיוט

[חמנייה1]

אכן סיוט

לא נותר לי אלא לקוות ולאחל לך שתמצאי פתרון יצירתי. אני בזמנו לא מצאתי ומהבחינה הזו אני שמחה כל יום על זה שאני גרה בבית קרקע

 

[הכלב צימוקי]

נחמה: מדרגות טובות לחיטוב הטוסיק

הבעיה זמנית, בגיל 3-4 כבר לא תהיה לך כל בעיה ותקבלי ילדה בכושר. אומרת את זה מניסיון ועליה אין סופית במדרגות.

 

[s p r i n g1]

זה אומר שיש לי עוד לפחות שנה-שנתיים ככה? ../images/Emo3.gif

ולגבי חיטוב הטוסיק, זאת בדיוק הבעיה שעקב המצב והריצות אחריה אני בוכה שמרזה מחודש לחודש, לו יתנני כמה ק"ג לעלות במשקל מייד

 

[avivit123459]

לא שלא חשבת על זה בעצמך...........

אבל באמת, למה לא לעבור דירה? תמיד יש סיבות שמחזיקות אותנו במקום מסויים, אבל בתור אישה שנשמעת אמיצה, למה לא לעשות צעד משמעותי כדי להקל על החיים שלך? שיהיה קל, אביבית

 

[s p r i n g1]

למה? לא קראת מה שכתבתי?

כמו שהסברתי זה יצור סיבוך כלכלי כי לעבור לכל דירה משופרת במרחק סביר מהמעון שהמתוקית שוהה בו כרגע אומר עלויות נוספות והתחיבות כלכלית שלא יכולה להסתבך איתה כרגע כי גם ככה אני אוכלת חסכונות, אבל לפחות אין לי חובות בכלל ולהכנס לחובות במצב של אי ודאות כלכלית זה לא חכם ואפילו טפשי...

 

[Amoureuse]

../images/Emo45.gif

(ומאחלת לך איזו זכיה מפתיעה בירושה מדוד רחוק שלא ידעת מקיומו, או למצוא כרטיס לוטו ברחוב ולגלות שזכית בפרס הראשון, ולעבור לבית חולומותייך בלי חובות בהקדם

)

 

[s p r i n g1]

אין אשליות, אין אכזבות ../images/Emo3.gif

מה שכן תמיד יש סיכוי ללכת ברחוב ולמצוא מזוודה עם מלא כסף (לא מזוייף), ללכת איתה למשטרה, להמתין כמה זמן שצריך להמתין למאבד הישר ואז בסופו של דבר לזכות בכל הכסף, וגם אפשר ללכת באיזור בורסת היהלומים ולמצוא חבילת יהלומים, כנ"ל ללכת למשטרה וכמובן שהמאבד לא יבוא לקחת ואני אזכה בכל...... ויש גם אפשרות שלישית, שהמצב הכלכלי בארץ ישתפר ואני אמצא עבודה עם יותר שעות ויותר כסף ואז הכל יסתדר )) ואפשורת רביעית תמיד אפשר לשלוח את המתוקית לעבוד בהייטק )

 

[avivit123459]

טוב, אז כל מה שנותר זה לפתח אסטרטגיות במיוחד

במיוחד אם מדובר במעון טוב, שאת מאוד מרוצה מהטיפול שם, אז באמת חבל לעזוב אותו. אביבית

 

[avivit123459]

אגב, ראיתי בחותמת

שלך שעוד ארבעה ימים היא בת שנתיים, אז מראש שיהיה במזל-טוב. אביבית

 

[אננס והדרדס]

קשה ומבאס ביותר

אמרה תושבת קומה ג' בלי מעלית.....אצלנו יש והיו כל מיני שיטות: לספור מדרגות (מאד אוהב מספרים), תחרויות, שירי צעידה, לעיתים התעלמות - פעם אחת שבר אותי ביום שישי בבוקר, שרץ לקצה המסדרון ונזרק ברצפה, נפל על מצב רוח שלילי ושחוק במיוחד מצידי, ופשוט הרמתי אותו, הכנסתי אותו חזרה הביתה לסבתא, והלכתי לדרכי רותחת, מתוך הבנה שעדיף שלא נמצא יחד באותו מרחב - אחרי זה עברתי לפשוט לרדת - כשרואה שלא מקבל יחס ורק אך ורק אם לא רואה אותי ולא רואה שאני מתעכבת ומחכה לו - מדובר בספסימן עקשן במיוחד אצלי - אז היה קם ויורד ו/או עולה, לפי הכיוון הנחוץ - לפעמים אין ברירה אלא לתפוס אותו ביד, לחרוק שיניים, ולגרור אותו אחריי, לצערם הרב של דרי השכונה שנאלצים לשמוע את הצרחות. בסביבות גיל שנתיים אאל"ט היה מאד יעיל שהיה עולה והייתי נותנת לו פרשנות-בלייב בסגנון של "עולהההה! עוללללה!! עולללה!! (בטון עולה בהתאם) הההההההיייייייייייגיעעעעע!!!" ומחיאות כפיים סוערות לצערי הרבה נחמה אין לי להציע - היום הוא לרוב עולה בסדר - שובר את הלב כשהוא חולה ומבקש שאני ארים אותו, ומה לעשות - קשה לי - הילדון בלי עין הרע חצה כבר (לדעתי) את מחסום ה-16 ק"ג וזה די בלתי אפשרי לי.....