בת מצווה ...

בת מצווה ...

אני חוזרת עכשיו מבת מצווה של אחיינית שלי - בת אחיו של בן זוגי. בהתחלה היה נחמד, אתן יודעות, לפגוש כל מיני קרובי משפחה, לפטפט, לנשנש, אח"כ ארוחה טובה. ואז הגיע שלב הנאומים. בהתחלה זה היה מאוד משעשע, הנאום של בת המצווה הקטנה, וחברותיה לכיתה המצחקקות. ואח"כ אמא שלה התחילה לשאת את הנאום, והוא היה כל כך מרגש, ופתאום זה היכה בי ... כמה עצובה הייתה בת המצווה שלי, בלי אמא. כל כך הרבה זמן לא חשבתי על זה, אבל פתאום, באיבחה, זה היה כל כך מוחשי. אבי שיחיה וסבתי רצו מאוד לשמח אותי, ועשו לי 4 בת מצוות[!] - אחת למשפחה, אחת לכיתה, אחת לחברים, ואחת לשכנים, והשכנה אפתה לי עוגה עם שלוש קומות. אבל ... אמא שלי לא הייתה. בין כל החגיגות והעוגות והאורחים, ניסיתי לעשות פרצוף שמח. אבל הלב ... בקיצור, בחזרה לאירוע, חלק מהדמעות הצלחתי לעצור, וחלק לא. חלק הספגתי בחולצה של בן זוגי, וחלק חיכו בשקט עד שאגיע הביתה ואכתוב את ההודעה הזו. ומן הסתם יש שם עוד ...
 

A GIFT OF LOVE

New member
ללא נושא

מזדהה... תיארת פשוט את הרגשות שלי.... איתך ב
ובמחשבות...
 
כן... זה שב וחוזר

במקרה שלי בת המצווה היתה עוגה שחברה של אמי אפתה, ומספר אנשים קרובים הגיעו להגיד מזל טוב... אמי כבר היתה חולה מאוד ושכבה בחדר כשהיא מתאמצת לחייך מבעד לכאבים החזקים... וכבר אז ידעתי שהזמן קצוב ולא באמת רציתי בת-מצווה... רציתי שכולם ילכו, רציתי להיות עם אמא לבד... ועם החברות כבר לא חגגתי כי המצב הורע... יש משהו באירועים המשפחתיים הללו שעושים לי רע, אני לא אוהבת ללכת אליהם וזה כנראה משהו שעדיין נותר בי למרות שכבר עברו השנים... את יודעת שלעיתים ובעיקר כשסף הרגישות שלנו גבוה מסיבות כאלו או אחרות, הדברים שבים וצפים כאילו היה זה רק אתמול... כותבת לך וחוזרת "לשם" ואפילו בוכה כאילו היה זה רק אתמול... יודעת שזה יחלוף אצלך וגם אצלי ובינתיים אני איתך ומחבקת אותך חזק.
 
אויש...

דמעות בעיניים כשאני קוראת את זה. אני שולחת לך
גדול ומה יש לי להגיד,לעומתך אני בת מזל. אני זכיתי שאימי תהיה איתי גם בחתונתי וגם בלידת ילדי בבר המצוה של בני היה לי מאוד עצוב שהורי אינם,אפילו התהלכתי עם תחושת כעס קלה שהוריו של בן זוגי כן שם ושלי לא. ושאמא שלו אפילו לא אמרה כמה יפה אני נראית ונראיתי מליון דולר... אמא שלי היתה אומרת! ולא פעם אחת. ואולי לא הייתי אמורה להגיד את זה פה זה בעצם שייך לפורום חמותי ואני.
 

Darkmatter

New member
סקאלוש! ../images/Emo23.gif

עשה לי ממש עצוב לקרוא את ההודעה שלך... אני כ"כ מבינה אותך. זה כ"כ עצוב לשמוע אמהות מדברות על או עם הבנות שלהן ולדעת שלך אין את זה. בתקופה האחרונה יוצא לי להתקל בזה הרבה. וזה עושה צביטה בלב. אני מנסה להתעלם מזה, אבל זה כ"כ כואב. היום מישהו שאל אותי אם אמא שלי עובדת בלא-משנה- מה. אז היססתי כמה שניות. רק השאלה שלו גרמה לי לכאב. ואמרתי לא. בבת המצווה שלי אומנם אמא שלי היתה אבל כבר כאמור היא לא היתה כ"כ בסדר, אז דווקא די התביישתי בעובדה שהיא נמצאת. ורציתי שהיא לא תבוא... כ"כ עצוב. וצר לי שאמך לא זכתה להיות בבת המצווה שלך. הנה
שאולי יעזור לספוג את הדמעות... אוהבת כ"כ כ"כ..
 
זה משפט מצוין.

אני חושבת שאפשר לאמץ אותו רשמית בתור הסלוגן של הפורום! אהבתי. תודה ותודה!
 
מצטערת על העיכוב..

היה שבוע מטורף ורק עכשיו יוצא לי לקרוא, מצטערת שהיה לך עצוב... מקווה שעכשיו יותר טוב!
 

לונה..

New member
לעזאזל עם זה.

לרוב זה מכעיס אותי. שניה אחרי כן, אני שואלת את עצמי, "על מה את כועסת בעצם?" ואז מתחילות הדמעות (במקרים נדירים), או הלחלוחית. ההגיון והרגש נלחמים בו זמנית. לכי תסבירי לחלק הפגוע הזה בלב שלך שזו לא אשמתך, שזו לא אשמתם של החוגגים. זו הרי אמא שלי שמתה, לא שלהם. שונאת רגשות מעורבים. ואצלי לא היתה בת מצווה. לא רציתי. במקום זה נסעתי לארה"ב עם אבא והבנדוד. כשחזרנו חיכה לנו שלט "Welcome" שהכינה הפיליפינית, עם בלונים ושטויות. ואמא שלי - עם חצי חיוך, בכסא הגלגלים, כאילו כלום לא השתנה. או שאולי זה בכלל לא היה חיוך, אלא מה שרציתי לראות... בכל מקרה זה היה סוג של מכה עצובה, חזרה למציאות. פוי. גם ככה לא הייתי עושה בת מצווה, שונאת את הדביקות הזאת וכל הקשקושים. סקאלי - את אחד האנשים המיוחדים והמדהימים ביותר שאני מכירה. אין סוף להערכה שלי אלייך. לפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי חסרת מילים בקריאה של ההודעות שלך, והתגובות בעיקר. חחח נו מה אני יכולה להגיד, את גורמת לי להתמוגג מרוב נחת. זה מתבטא בתחושה, ולא במילים. אוהבת אותך המון (ועדיין מתאוששת
)
 
למעלה