בת ללא אם

[אמא של שלומית]

בת ללא אם

ואם ללא בת. ממרומי גילי מצליחה להתמודד עם חסרונה של אמא(25 שנים) לא פעם אפילו מתנחמת שמזל שהיא איננה. איך היתה מתמודדת עם מות נכדתה (9 שנים)? שבוע קשה מצפה לי. בל"ג בעומר האזכרה.

 

[אדומה2]

התעצבתי לקרוא ../images/Emo10.gif

כמה כוח יש לך, להתמודד עם הדברים בצורה כל כך גלויה. איזה לב ונשמה חזקים יש לך. את מוזמנת לשתף אותנו עוד, ולשאוב מהפורום כוח, אין לי ספק שתוכלי לקבל פה חום ותמיכה. כתבת שאת תוהה איך אמך הייתה מתמודדת עם מות נכדתה. איך את מתמודדת עם העניין? הרבה חיבוקים לך, יעל

 

[עידן64]

נראה שזה בלתי אפשרי../images/Emo7.gif

מאוד התרגשתי וכאבתי לקרוא את סיפורך העצוב בתחום האבדן והשכול. ישר עמדה מול עיני סבתי היקרה והאהובה שחייה "נגמרו" כשאמי נפטרה בת 49(בתך הייתה כל כך צעירה... ילדונת רכה. 49 לפחות זה הרבה יותר...). כשאני חושבת על זה יודעת שנדרשים כוחות עיליים,עוצמות חזקות מאוד וחוזק שבעיני לא נתפש להמשיך הלאה.אך ממקרים דומים שפגשתי לצערי,ראיתי שהחיים הרבה יותר חזקים מאיתנו ונשאר עוד המון בשביל מה להמשיך תוך כדי כאב וחור גדול שלא נסגר,ומוכר לכולנו פה.... שולחת לך חיבוק גדול וחם ושיהיה לך רק טוב,מגיע לך !!!!

 

[איחוד האחת]

שלום אמא של שלומית

נהוג לומר שאיש לא עומד בפני התנסות שאין לו הכוח להתמודד איתה... ואני תוהה, איך למישהו יש כוח להתמודדות כה קשה של אובדן ילד. חוויתי אובדן אב בגיל ממש צעיר (5), חוויתי אובדן אם בגיל קצת יותר בוגר (15). יודעת מהו שכול, יודעת מהו כאב יודעת מהו עצב. עיבדתי את האובדן, את האבל, התמודדתי ולמדתי לחיות אחרת... כיום אפילו קרובה לא אחת לנושא, במסגרת עבודתי וזה תמיד ועדיין קשה... לפני שנים מספר חמותי איבדה את בנה... זה היה מאוד קרוב, דרכה למדתי על הקושי והעוצמות הנדרשות מאם המאבדת בן/בת, נדרשות תעצומות נפש אדירות, וזה נראה הרבה יותר קשה ושונה משהכרתי... כל אובדן הוא קשה, כנראה שאין יותר או פחות פשוט קשה... מכל מי שעוזב אותנו קשה להפרד. ואני איתך... מחבקת אותך ושולחת לך הרבה כוח.

 

[סְקָאלִי]

שלום לך.

קצת קשה לומר "טוב לראות אותך שוב כאן", כי הסיבות והנסיבות הן כה מצערות. אין לי ספק שאימך הייתה מתקשה מאוד להתמודד עם אובדן נכדתה, כפי שגם את מתקשה להתמודד עם אובדן ביתך. עוצמות הכאב הן כה גדולות, שאין הרבה מה לומר, כל דבר ייראה טריביאלי כאן. ולכן רק אחזק את ידייך, ואשלח לך חיבוק חם, ואניח איתך אבן וירטואלית על קיברה של שלומית.

 

[אמא של שלומית]

תודה לכולכן !

שקראתן וחיזקתן. למי שהציעה לי לכתוב ולספר- אני כותבת גם בפורום "התאבדות-ההתמודדות שאחרי" "מזמינה" "לעקוב" אחרי גם שם.