אביבית תמיד
New member
בת לאמא סכיזופרנית
שלום לכולם, אני בת לאמא סכיזופרנית. היא חלתה לפני שנולדתי כך שהיא מתמודדת עם המחלה מזה כ 40 שנים ואני מתמודדת עם מחלתה מאז שלמדתי לדבר וללכת. בשנתיים האחרונות קורה דבר נפלא , היא מרגישה טוב. לא היתה פסיכוזה והיא לא היתה מאושפזת כשבע שנים. הפסיכיאטר הוריד לה את מינון הכדורים לכמעט חצי, היא כמעט הפסיקה לעשן, יש לה חברות (דבר שמעולם לא היה לה) והיא אף התחילה לעבוד מס' ימים בשבוע והיא מצליחה בכך. למרות זאת אני בחרדות מהפסיכוזה שעלולה לבוא. וזאת מכיוון שאני יודעת שהפעה תהיה נפילה מאוד חזקה. בשבועיים האחרונים אני לא ישנה טוב, מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ועד שאני נרדמת אני כבר צריכה לקום לעבודה. למרות מצבה הטוב יחסית נדמה לי שלפעמים יש לה באופן פתאומי "נפילות" או מין פסיכוזה ריגעית, יש דבר כזה או שמא אני כל כך בחרדה וכל כך עייפה שאני כבר לא קוראת טוב את המצב ? מצד אחד אני נורא שמחה על מצבה הטוב, מצד שני אני עייפה מחרדות ואני מבולבלת - לא מצליחה להבין את מצבה הטוב ופוחדת שזה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. אני מאוד מעורבת בחייה, אנחנו אמנם לא גרות יחד אך אנחנו מדברות כמה פעמים ביום בטלפון, אני מגיעה לביקור אצלה כל שבת ואני דיי חיה חיים כפולים, גם את שלה וגם את שלי. אולי עכשיו שסוף סוף יש לי הזדמנות לטפל בחיים שלי, כי מצבה לא קשה כרגע אז אני פוחדת ? הרי כל החיים חייתי את חייה , הייתי עצובה ומדוכאת שהיא חולה ושמחה שהיא הרגישה טוב והצליחה. אשמח שלמוע את דעתכם ואם יש לכם ניסיון אישי בנושא לשמוע עליו ואולי ללמוד ממנו. תודה, אלה - אביבית תמיד.
שלום לכולם, אני בת לאמא סכיזופרנית. היא חלתה לפני שנולדתי כך שהיא מתמודדת עם המחלה מזה כ 40 שנים ואני מתמודדת עם מחלתה מאז שלמדתי לדבר וללכת. בשנתיים האחרונות קורה דבר נפלא , היא מרגישה טוב. לא היתה פסיכוזה והיא לא היתה מאושפזת כשבע שנים. הפסיכיאטר הוריד לה את מינון הכדורים לכמעט חצי, היא כמעט הפסיקה לעשן, יש לה חברות (דבר שמעולם לא היה לה) והיא אף התחילה לעבוד מס' ימים בשבוע והיא מצליחה בכך. למרות זאת אני בחרדות מהפסיכוזה שעלולה לבוא. וזאת מכיוון שאני יודעת שהפעה תהיה נפילה מאוד חזקה. בשבועיים האחרונים אני לא ישנה טוב, מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ועד שאני נרדמת אני כבר צריכה לקום לעבודה. למרות מצבה הטוב יחסית נדמה לי שלפעמים יש לה באופן פתאומי "נפילות" או מין פסיכוזה ריגעית, יש דבר כזה או שמא אני כל כך בחרדה וכל כך עייפה שאני כבר לא קוראת טוב את המצב ? מצד אחד אני נורא שמחה על מצבה הטוב, מצד שני אני עייפה מחרדות ואני מבולבלת - לא מצליחה להבין את מצבה הטוב ופוחדת שזה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. אני מאוד מעורבת בחייה, אנחנו אמנם לא גרות יחד אך אנחנו מדברות כמה פעמים ביום בטלפון, אני מגיעה לביקור אצלה כל שבת ואני דיי חיה חיים כפולים, גם את שלה וגם את שלי. אולי עכשיו שסוף סוף יש לי הזדמנות לטפל בחיים שלי, כי מצבה לא קשה כרגע אז אני פוחדת ? הרי כל החיים חייתי את חייה , הייתי עצובה ומדוכאת שהיא חולה ושמחה שהיא הרגישה טוב והצליחה. אשמח שלמוע את דעתכם ואם יש לכם ניסיון אישי בנושא לשמוע עליו ואולי ללמוד ממנו. תודה, אלה - אביבית תמיד.