AceMagician
New member
בתקופה פחות או יותר מוזרה
איפה להתחיל?....
תמיד הייתי פסיבי בקטע של לחפש.
שתי הנשים היחידות שהייתי איתן סוג של התחילו איתי.
אני רוצה לשנות את זה.
כלומר, אני בן 25. אפילו לא.
הכל יכול לקרות לא?
בחודשיים האחרונים עזבתי מקום עבודה של שנתיים, אחרי שהתפקיד גבה ממני יותר אנרגיות ממה שהשקעתי בו, ללא תמורה מספקת.
בחודשיים האלה, אחרי כמעט שנתיים של קיפאון,
עשיתי עגיל באוזן (אמיץ מצידי)
נרשמתי מחדש לחדר כושר
שיניתי תסרוקת
למרות שסיימתי שכירות בדירת חדר וחזרתי לבית, עוד מעט עובר לגור עם החברים הכי טובים שלי בשותפות
מתחיל ללמוד
הייתי באילת אצל חבר, ובמקום להשאר סופש, נשארתי שבועיים כי פגשתי מישהי (לא הלך בסוף...)
באילת, שתיתי 9 בירות וגיליתי שכרגע הסף שלי עומד על 2.5 ליטר לערב ועדיין לעמוד על הרגליים (למרות שצריך חוק של ׳לא לשים שירותים בראש גרם מדרגות בפאבים׳)
התחיל איתי ידיד של האקסית של חבר טוב שלי. אחרי ההלם? זה די מגניב. אחלה בנאדם גם.
התחלתי לכתוב תסריט של סרט שאני חושב עליו כבר עשר שנים בערך (ועוד רעיונות לסרטים אחרים בצד)
מחפש עבודה חדשה בקדחתנות. מקום שאוכל להתקדם בו. כרגע לפחות.
אז בפרק זמן של חודשיים עשיתי לא מעט.
אבל לא עשיתי דבר אחד, לגשת למישהי ולהתחיל איתה.
איך אני עובר את המחסום הזה?
יש בי כל כך הרבה להט לתת אבל אני לא יודע למי לתת אותו.
התשוקה הזו של להיות עם מישהי, לשכב איתה במיטה. לשבת איתה בקולנוע ולהחזיק ידיים.
לצעוד על חוף. לאכול איתה.
פשוט למצוא את אותה האחת ולהנות איתה.
אני נהנה לתת. זה גורם לי אושר כשאחרים מחייכים, נהנים.
אז למה קשה לי לקבל?
למה אני לא יכול לעשות את הדבר הפשוט הזה, לגשת אל מישהי, ולעשות משהו בשביל עצמי?
איפה להתחיל?....
תמיד הייתי פסיבי בקטע של לחפש.
שתי הנשים היחידות שהייתי איתן סוג של התחילו איתי.
אני רוצה לשנות את זה.
כלומר, אני בן 25. אפילו לא.
הכל יכול לקרות לא?
בחודשיים האחרונים עזבתי מקום עבודה של שנתיים, אחרי שהתפקיד גבה ממני יותר אנרגיות ממה שהשקעתי בו, ללא תמורה מספקת.
בחודשיים האלה, אחרי כמעט שנתיים של קיפאון,
עשיתי עגיל באוזן (אמיץ מצידי)
נרשמתי מחדש לחדר כושר
שיניתי תסרוקת
למרות שסיימתי שכירות בדירת חדר וחזרתי לבית, עוד מעט עובר לגור עם החברים הכי טובים שלי בשותפות
מתחיל ללמוד
הייתי באילת אצל חבר, ובמקום להשאר סופש, נשארתי שבועיים כי פגשתי מישהי (לא הלך בסוף...)
באילת, שתיתי 9 בירות וגיליתי שכרגע הסף שלי עומד על 2.5 ליטר לערב ועדיין לעמוד על הרגליים (למרות שצריך חוק של ׳לא לשים שירותים בראש גרם מדרגות בפאבים׳)
התחיל איתי ידיד של האקסית של חבר טוב שלי. אחרי ההלם? זה די מגניב. אחלה בנאדם גם.
התחלתי לכתוב תסריט של סרט שאני חושב עליו כבר עשר שנים בערך (ועוד רעיונות לסרטים אחרים בצד)
מחפש עבודה חדשה בקדחתנות. מקום שאוכל להתקדם בו. כרגע לפחות.
אז בפרק זמן של חודשיים עשיתי לא מעט.
אבל לא עשיתי דבר אחד, לגשת למישהי ולהתחיל איתה.
איך אני עובר את המחסום הזה?
יש בי כל כך הרבה להט לתת אבל אני לא יודע למי לתת אותו.
התשוקה הזו של להיות עם מישהי, לשכב איתה במיטה. לשבת איתה בקולנוע ולהחזיק ידיים.
לצעוד על חוף. לאכול איתה.
פשוט למצוא את אותה האחת ולהנות איתה.
אני נהנה לתת. זה גורם לי אושר כשאחרים מחייכים, נהנים.
אז למה קשה לי לקבל?
למה אני לא יכול לעשות את הדבר הפשוט הזה, לגשת אל מישהי, ולעשות משהו בשביל עצמי?