purediving
New member
בתי הקטנה - בת 4
היא בת יחידה...אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את ה"בעיה". לאחרונה היא עונה ומדברת אלינו בסוג של חוצפה. כשאני קוראת לה היא עונה ב"מה את רוצה?" או כשמשהו לא מוצא חן בעיניה היא מגיבה ב"אבל, ככה אני רוצה" בטון בלתי מתפשר ובעוד המון סיטואציות כאלה ואחרות אני מאוד מעריכה את העובדה שהיא לא פוחדת להגיד את שלה (להיפך, אני שמחה) אבל מנגד אני פשוט לא אוהבת את טון הדיבור שלה (בעיקר כשהיא עם חברים וחברות-ילדים בגילה) לא יודעת אם זו בעיה ממש (אולי זו בעיה שלי) רק שלפעמים זה פשוט משאיר אותי חסרת מילים. איך אני מצליחה להעביר לילדה את התחושה שאפשר לבקש או לדבר אחרת?
היא בת יחידה...אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את ה"בעיה". לאחרונה היא עונה ומדברת אלינו בסוג של חוצפה. כשאני קוראת לה היא עונה ב"מה את רוצה?" או כשמשהו לא מוצא חן בעיניה היא מגיבה ב"אבל, ככה אני רוצה" בטון בלתי מתפשר ובעוד המון סיטואציות כאלה ואחרות אני מאוד מעריכה את העובדה שהיא לא פוחדת להגיד את שלה (להיפך, אני שמחה) אבל מנגד אני פשוט לא אוהבת את טון הדיבור שלה (בעיקר כשהיא עם חברים וחברות-ילדים בגילה) לא יודעת אם זו בעיה ממש (אולי זו בעיה שלי) רק שלפעמים זה פשוט משאיר אותי חסרת מילים. איך אני מצליחה להעביר לילדה את התחושה שאפשר לבקש או לדבר אחרת?