בתי אוהבת - בחורה

[worried mother]

בתי אוהבת - בחורה

בתי בת ה-16 הודיעה לי ולבעלי אתמול שהיא מאוהבת - בבת. לא היה לי מושג ואני בהלם. לטענתה כבר מספר שנים היא מרגישה שונה ולמרות שהיא לא מגדירה עצמה לסבית, טוב לה והיא רוצה שנתמוך בה. מאד קשה לי ולבעלי עם ההודעה. למרות שאני כעקרון אדם שפתוח לדברים שונים זה אחרת כשזה בפתח ביתך. אני מצטערת על הצביעות. היא רוצה שנהיה שם בשבילה וכל כך קשה לי ואני אפילו לא יודעת למה. קשה לי להתרגל לרעיון, אני מרגישה שכל החיים השתנו ברגע אחד, יש בי כעס גדול, דכאון וחרדה. מה עושים?

 

[ת ה ל ה]

לא פשוט

לקבל ידיעה כזו מהילד/ה. התגובה שלך לגמרי ברורה וטבעית, ההלם, הבלבלול, הכעס ואולי גם אשם וחוסר אונים הם התגובות הרגילות שאנחנו נתקלים בהן אצל הורים רבים וגם אני, כאם לבן הומו, עברתי את התהליך הזה כאשר סיפר לי. עצתי לך, השארי עם התחושות, אין אפשרות לברוח או להתעלם מהן, זהו תהליך שלוקח זמן עד שמבינים, מפנימים ומקבלים וכל מה שתארת הוא טבעי ובסדר. החיים אכן משתנים לנו ברגע, הילד כבר לא אותו ילד שהכרנו, הוא פתאום מישהו אחר שצריך להכיר מחדש ללמוד להתרגל ולקבל וצריך לתת את הזמן הדרוש לכך. מה שכן חשוב לדעתי הוא לתמוך בבת, היא עוברת תהליך מאד קשה ומסובך גם בגלל הגיל וגם בגלל הפחד והחשש שלה איך ההורים יקבלו ואיך הם יגיבו והדבר שהיא זקוקה לו הכי הרבה הוא את התמיכה והאהבה שלכם. ואתם מוזמנים ליצור איתנו קשר, טלפוני וגם לבוא לפגישות, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. תפגשו הורים במצב דומה ותוכלו להקשיב להשתתף ולהעזר. בהצלחה וכל טוב דליה

 

[lost in dreams]

אני יכולה להגיד לך מה לא עושים...

לא מנתקים אותה מהחיים שלך. לא גורמים להרגיש דחויה. לא גורמים לה להרגיש אשמה על מה שהיא. לא גורמים לה להרגיש שהיא הרסה לך את החיים. לא מתנכרים לה. לא עושים לה "ברוגזים". לא מרחיקים אותה ממך. את התוצאה של מה קורה אם כן עושים את כל זה- אני חווה יום יום עם ההורים שלי. אני באופן אישי חושבת שאם את לא תעשי כל מה שאת יכולה כדי לעזור לה (כי תתפלאי- גם לה זה קשה) ולדבר איתה, לשתף אותה ולהשתתף איתה- את פשוט תאבדי אותה. ולעניות דעתי- לא שווה לאבד בת בגלל דבר כזה. למרות שאם תשאלי את אמא שלי- בהחלט שווה לאבד בת בגלל זה. אבל אני מניחה שזה קשור אלי... בהצלחה... ותזכרי שזה רחוק מלהיות סוף העולם... עדי

 

[worried mother]

האם היא באמת לסבית?

בתי בת ה 16 הודיעה לי שהתאהבה בבחורה אך אינה בטוחה שהיא באמת לסבית ואפילו מקווה (דברים שלה - לא שלי) שזה ענין חולף בגלל איך שהחברה שלנו מתייחסת להומואים ולסביות. אנחנו לא יודעים איך להתייחס לעניין. אני לא רוצה שתהיה עליה תוית של לסבית אם מאוחר יותר יתברר שהמצב לא כך. מצד שני אני רוצה לתת לה הרגשה של בטחון לגבי התמיכה שלנו בה. מה עושים?

 

[טליאמתי]

עניתי לך בטעות למטה, בהודעה הקודמת.

 

[Yuval Y]

צירפתי את שתי ההודעות

 

[טליאמתי]

תודה יובל!../images/Emo9.gif

 

[טליאמתי]

איך שאני רואה את זה

הדבר היחידי שיש לעשותו הוא לתת לה הרגשה שמה שהיא זה טוב לכם. שאתם מקבלים אותה כמו שהיא. כך או כך. הקושי שלך מובן אבל אל תחמירי עם עצמך. לדעתי, כהורה, רובנו מגדלים את ילדינו בידיעה ברורה שיש להם מסלול חיים מסויים ללכת בו. חלק מהמסלול שכאילו מוכתב מראש (בראש שלנו, כמובן) הוא נטייתם המינית. וכשמשהו משתנה בתמונה הזו...זה לא קל. צריך לשנות גישה ובעיקר לעמוד לצדם מפני שבסופו של דבר, הם אלה שמתלבטים וזקוקים לכל האומץ שמצוי בגופם הצעיר כדי לבוא אלינו ולומר: אני הומו\לסבית. כשאני מוצאת את עצמי במצב מתסכל וקשה, אני מעמידה את עצמי במקומו של האדם שמולי. איך הייתי אני מרגישה במצבו? מה הייתי רוצה לקבל כתגובה מהאחד אליו פניתי לעזרה? איך הייתי מרגישה אם הייתי דחויה? ובמקרה של הבת שלך, אני שואלת את עצמי האם בגיל 16 היה לי את האומץ לבוא לאמאבא ולומר את שאמרה. האמת? אני מעריצה אותה. הייתי רוצה להאמין שהיחסים שלי עם הורי היו כאלה שזה היה מתאפשר, כמו אצלכם. אבל...קשה לי להאמין שהייתי אוזרת אומץ כמו בתך.

"היא רוצה שנהיה שם בשבילה" אמרת את, וזה כל מה שנדרש.

 

[worried mother]

תודה