בתיאטרון

בתיאטרון

לידי יושב גבר, ומצדו השני אשתו. במשך ההצגה, ברגע מסוים הוא מתחיל לשלוח מבטים מפורשים אל החזה שלי. אני מחליטה לנער את החרמן הזר מעליי ונוקטת בשיטה שתמיד עובדת: אני מתחילה לדמיין לי את הנקניק והביצים שלו. נקניק גדול, שמן וורוד, ביצים תפוחות. השיטה עובדת כמו שעון: הוא קורא את התמונות שבמוחי, ומכסה בידיו על חנותו. אבל אני ממשיכה: עכשיו אני מדמה את נקניקו וכו' מכוסה בכפות ידיו, מדמה אותו שמוט על הצד בתחתוניו של החרמן. אני גם מדמה לי את עכוזו, מאחורה: גרמי וכחוש. ועם שיער דליל. הוא מגיב באי נוחות . מתפתל קצת. מגיב להצגה בהוצאת קולות, ולקראת סוף ההצגה מפנה את תשומת לבו סוף סוף לאשתו. בול.
 

חושנית14

New member
אדיפוס

בהבימה התיישב לצדי גבר רזה חיוור ויבש. קצת מרושל. באמצע ההצגה התחיל פתאום ללכסן עינים לאיבר מיני. בתשובה התחלתי לדמיין שאני תופסת בקצות אצבעותי את המקל הבשרני שלו, עם החריר בקצה, לוחצת. דימיינתי עוד: שתופסת באצבעות את המקל בבסיסו, ממששת ולוחצת. ואכן, הענין עבד. הנ"ל התכווץ. אבל הסתבר שהוא יצור מנוכר ויבש כפי שעשה רושם מההתחלה. בהמשך הוא שוב התחיל לשלוח מבטים (בהצגה יש דיבורים מיניים גלויים). שוב דימיינתי שאני ממששת ולוחצת את קצה הנקניקיה, וכן שאני קורעת אותו מאחורה. הנ"ל , כאמור מנוכר, התאבן והתאדש. יש עלובי נפש .
 

yaron599

New member
להביט על שדייך...

זו מחמאה הרי לשני העופרים.......


 

חושנית14

New member
להביט על ביציך..... למשוך בנקניקך.....

צריך לחפש תמונה ולהעלות פה.

זו הלא מחמאה למעדניה.....
 

חושנית14

New member
פנטזיה על ציור

לוסיאן פרויד. ציורים צבעוניים של גברים שוכבים עם הרגליים אל המתבונן, רגליים פשוקות לרווחה, ביניהן שמוק שמן וביצים ענקיות . באחד הציורים עומדת בצד אשה עם מכחול. מה היא מתכוונת לעשות? לצייר את הערום המפושק עם השמוק? לצבוע לו את החבילה? להכניס לו בנוסף את המכחול לתחת? הדימיון עובד שעות נוספות.
 
זה מפעל דמי לחלב

הגודל הזה מוגזם
ומרחמת על הגב של את כזו
איזה עומס לשאת את שני הפיתות הנפוחות הללו על בית החזה
השרירים צועקים עד פה
 
למעלה