בתוך ראשי...
לא רגוע,,,זה אמור היה להיות סגור, הרגשות הללו, כבר לא שיכות, פג תוקפם, ובכל זאת, כל פעם שאני מתקדם קצת, היא שולפת ציפורנים, מזכירה את קיומה, קיום שלא רצה בי, קיום שלא רוצה בי גם היום, לא יכולה לראות אותי משתחרר, מזהה זאת בי בשניות, בטון הדיבור, בחיוך שמשתלט לי על הפנים,,,את השאר היא מוציאה מהילדה, משם זו כבר התעללות, משחקת בי כצעצוע, קצת נוסטלגיה, הרבה רגשי אשמה, מספיק בשביל להרוס לי, להזכיר לי,מי בשליטה,לא יותר, היא הרי לא רוצה בשבילה, רק לדעת שהיא יכולה. רק לדעת שמילה זו מילה....גם עם מזמן איבדה את משמעותה.
לא רגוע,,,זה אמור היה להיות סגור, הרגשות הללו, כבר לא שיכות, פג תוקפם, ובכל זאת, כל פעם שאני מתקדם קצת, היא שולפת ציפורנים, מזכירה את קיומה, קיום שלא רצה בי, קיום שלא רוצה בי גם היום, לא יכולה לראות אותי משתחרר, מזהה זאת בי בשניות, בטון הדיבור, בחיוך שמשתלט לי על הפנים,,,את השאר היא מוציאה מהילדה, משם זו כבר התעללות, משחקת בי כצעצוע, קצת נוסטלגיה, הרבה רגשי אשמה, מספיק בשביל להרוס לי, להזכיר לי,מי בשליטה,לא יותר, היא הרי לא רוצה בשבילה, רק לדעת שהיא יכולה. רק לדעת שמילה זו מילה....גם עם מזמן איבדה את משמעותה.
