../images/Emo119.gif מרגיש שהתפילות סיבכו אותי
עד לפני שלוש שנים, הייתי מתפלל, את כל התפילות עם כולם. ומאריך ומשתדל ומתכוון בכל מילה, ומרגיש איזו התעלות. ואז הגעתי לאיזה שיא בחיים, וכשהבנתי שהשיא הזה היה מזוייף, וכשהמציאות הכתה בפניי במלוא העוצמה, היה משבר מאוד גדול. ולא היה לי משבר באמונה... מאז ומתמיד וגם בתקופות הכי דתיות שלי, הייתי קצת אנטי דתי. אבל מאמין גדול. ונשארתי מאמין, מאמין באלוהים ובתורה וביהדות. אבל לא בדתיים ובדתיות כמו שהיא היום ברוב המקומות... אני מאמין שהיהדות עברה שנים מאוד חשוכות, ושהיום אנחנו לא מכירים את האור האמיתי שיש בה. ואני מאמין שיש הרבה יופי וטוהר ואמת, ביהדות ובשמירת המצוות. אבל באותה מידה, לא דחוף לי לקיים את הכל. לשמור כן, אבל לא לכפות על עצמי מסגרת שברגע זה בחיי לא מתאימה לי. ובשנים האחרונות קשה לי לשלם את מס השפתיים של התפילות מהסידור, בבית הכנסת. אז אני לא הולך לשם... אני בא, לשמוע מבחוץ. ובאמת שזה כרגע לא חסר לי. העיקר ביום כיפור הוא הצום והתשובה, וכן גם התפילה - אבל לא דווקא כל הטקסט מהסידור... ואם ביקשתי משהו בתפילת מנחה..? לא ידעתי שזה זמן של בקשות... יותר זמן של חרטה, ומחילה. אז התחרטתי על דברים שיכלתי לשנות, והצטערתי על דברים שאני לא יכול. אבל אם יש משהו שאני רוצה שיקרה השנה, זה שאמצא מקום עבודה נורמלי ואתמיד בו לשם שינוי. ולהיות טוב לעצמי ולמשפחה שלי. ולצאת מהבית. ולא להיות כל כך לבד....