בשר טרי

[הנחבאת]

בשר טרי

שהשם לא יטעה אתכם: מאחורינו למעלה משלוש שנים וכך וכך חודשים,ימים ושעות של טיפולים אלטרנטיביים, הזרעות והפריות מבחנה. השתדלויות ונסיונות, הפגות מתחים ועצבים מרוטים. ניסינו להיכנס בשם משותף אבל המערכת הוציאה לנו את הנשמה, כאילו שזה מה שחסר לנו עכשיו. אולי זה קונספירציה נגד זוגות, כי יש הרגשה שבאתר שולט המין הנשי - ובגדול (זה היה קולו של הגבר, ולא, אין כאן שום דבר נגד המין הנשי). להיפך. ערב כניסתנו לפורום הוא ערב מיוחד במינו, עוד כישלון מפואר שמאחוריו כל הסבל הידוע ועוד כמה בונוסים שמתווספים מפעם לפעם, כמו מערך ציפיות מפואר (הוא) וורידים מפוצצים ושחלות כאובות (היא)ובעיקר שחיקה שכבר ממש לא יודעים לאן לקחת אותה. בא לנו לנסוע הרחק מכאן ולא לראות יותר את החברים המתים מרוב ציפייה, את הולדנים שממש התפלק להם ומה שיש להם להגיד לנו זה "אתם לא שמחים שכל הבלגן נחסך מכם?" את הנשמות הפחות טובות וגם, מה לעשות, את הנשמות הבאמת טובות. ואת ההורים, האחים, שאר המשפחה וגם את כל ההורים האלה שמעיזים לצאת מהבית עם כל הילדים שלהם בדיוק שגם אנחנו מחליטים להפציע.נראה שהעולם פשוט נועד לזוגות עם ילדים או אימהות עם עגלות תינוק וכל מי שחורג מהתקן נגזר עליו בידוד, כמו שכנראה נגזר עלינו שוב, עכשיו. זהו בינתיים, לא מבטיחים שמצב הרוח ישתפר. דבש ובצל (זה הכינוי שניסינו להיכנס איתו, ואולי פעם נצליח לפחות את זה)

 

[עמית@]

שלום לכם

קודם כל ברוכים הבאים - ברור שממש לא מתחשק לכם להיות כאן- אבל בתור זמן ביניים עד שיגיע ההריון הנכסף- זה בכלל לא רע

התחושה הזו שעל כל מקום יש שלט בלתי נראה שכולם מצייתים לו בלי משים "אין כניסה ללא עגלה" והשאלות עם הציפייה על הפנים "???"

צר לי על הכשלון הנוכחי, ובתקווה שמצב הרוח ישתפר בהמשך, לא חובה אבל בוודאי נעים יותר. ממני

 

[ligo]

לדבש ובצל../images/Emo55.gif

אני מצטערת איתכם על הכשלון האחרון, בתקווה שהוא באמת יהיה האחרון ואחריו יהיה רק דבש. זה לא קל, התקופה הזאת, ביחוד שאנחנו רוצים כבר לספר למשפחה ולחברים חדשות טובות. ואתם בהחלט עברתם כבר תקופה ארוכה מאוד. לגבי מצב הרוח-אתם יודעים שהוא חייב להשתפר, אחרת איך אפשר להמשיך הלאה? מאחלת לכם רק טוב וחג שמח עם הרבה אור ואהבה (וגם

)

 

[נועם@בת]

ברוכים הבאים לסירה שלנו ../images/Emo45.gif

לא יום שמח כאן היום. חוץ מיום ההולדת של ליאור שקצת מאיר את החדר, יש כאן הרבה סבל וצער. כך שהכאב שלכם כל כך מוכר. אבל כמו תמיד, יום

יום בצל, ומצב הרוח חייב להשתפר. יש לכם זה את זו, והעולם צפוף העגלות יחכה בצד בנתיים. מערך הציפיות ישאר מפואר, הרי אנחנו אמורים לצפות לטוב ביותר. והשחלות מן הסתם יכאבו עוד פעם (רק פחות) כי בפעם הבאה מצליחים

מוכרחים להמשיך לחתור, כי אם לא נתחיל להסחף ונשאר אבודים בלב ים. שבו איתנו דבש ובצל (מי הדבש ומי הבצל?

) יש כאן מקום לכולם בסירה הזאת, ונשמח להעביר אתכם הלאה בהזדמנות הראשונה. נועם

 

[אולה *]

הי, ../images/Emo74.gif ובצל!!!

(אין אייקון של בצל) ברוכים הבאים. מצטערת על הכשלון האחרון. מנסיון - האחרון הוא תמיד גם הכי קשה. אבל אז עובר הזמן, ותקווה חדשה נולדת, והמשאלה מתגשת. גם אתם תצליחו!!!

אולה.

 

[שני שמאוד רוצה]

דבש ובצל נפלאים,

גם אני רק הצטרפתי (בעלי שותף פאסיבי) וכבר הפורום הנפלא הזה חימם לי את ה

ונתן הרבה עידוד. טוב עשיתם שבאתם, כאן כולם בסירה אחת. תחבקו חזק חזק אחד את השניה (והפוך) ותבטיחו לעצמכם שביחד, אתם תנצחו בסוף. חוץ מזה, אם יש לכם קצת כסף וזמן אולי תחשבו על חופשה קצרה בחו"ל? משהו רומנטי כזה- פשוט להתנתק מהכל ומכולם ולחזור עם כוחות מחודשים לחתירה. מחבקת אתכם מארה"ב, שני

 

[סוכריה על מקל]

ברוכים הבאים

נכון, החיים לא קלים כשמנסים ומנסים ולא מצליחים... לפעמים נדמה שדוקא עכשיו כל הנשים בהריון או אלה עם העגלות (או הכי גרוע: אלה בהריון שדוחפות עגלות תינוק) צריכים להסתובב סביבכם כמו דבורים מסביב לכוורת. אבל אם אנחנו כבר בדימוי של דבורים, הדבורה עובדת ועובדת, ובסוף עוד לוקחים לה את הדבש... אנחנו מתאמצים ומתאמצים, אבל שכרנו עוד יגיע. שיהיה בהצלחה!

 

[דיגי]

מה שחשוב שבסוף זה יגיע...

 

[בצל ודבש]

../images/Emo77.gif ../images/Emo77.gif מתנה להצטרפותכם לפורום

רשמתי לכם כמעט את שם המשתמש שרציתם. רק שצריך לרשום את הבצל קודם - ככה זה בתפוז (סתאאאם, השם השני תפוס) הססמא היא : dvash ואחרי שתכנסו ליוזר הזה תשנו אותה למה שאתם רוצים. ומקווה שתהפכו בקרוב ל"חלב ודבש" אלמונית טובה.

 

[רומי 007]

אהלן וסהלן עאסל ובסל!

מקווה שביקורכם כאן יהיה חטוף. מצטערת איתכם על הכשלון האחרון - אתם בחברה טובה, יש כאן ממש מבול של כשלונות בימים האחרונים וכולנו מצפים להיפוך של הגלגל. צדקתם, העולם באמת מלא בהורים וילדים ובקרוב כולנו נהיה כאלה.. אבל בזמן שיעבור, צריך להתאמץ בעניין המצב רוח, אחרת אין לנו תקומה ומה לעשות, גם עם החברים המעצבנים והמשפחה הנודניקית מוכרחים למצוא שפה משותפת, אחרת כשנצליח לא יהיה לנו למי להשוויץ ועם מי להתחלק. אז בינתיים, שיהיה לכם רק טוב, ולגבי הרעיון של "לנסוע הרחק מכאן" - אל תבטיחו, תקיימו. אין כמו נסיעה כדי לרענן את הכוחות לקראת הטיפול הבא, ויש לי הרגשה שאני לא מחדשת לכם מאומה.

 

[טלי2]

שלום לכם דבש ובצל

אני כל כך מזדהה איתכם, הרצון להעלם, לפרוש כנפיים ולהתרחק מכל המוכר ובעיקר מהסביבה המצפה/המרחמת/הלחוצה/המיעצת הוא מין חלום שגם אני שותפה לו... אני לא יודעת איך לעודד, ואולי לא צריך. התרכובת של דבש ובצל תמיד יש בה מתוק לצד חריף, אבל היא מבריאה. וכך גם בחיים שלנו, ימים שבהם חריף בפה והעיניים זולגות דמעות (ימי בצל), וימים אחרים של מתיקות מתפשטת בפה ובלב (ימי דבש), אבל התוצאה (הריון בריא) תגיע בסוף, ועד אז אנחנו כאן יחד, ובשבילי זאת גם נחמה. מקווה בשבילכם שתצליחו מהר. טלי2

 

[ליאור של חנה]

ישששששש עוד גבר יכתוב כאן

ברוכים הבאים זה אכן פורום נשי אבל הבעיות הן משותפות תתרגלו להיות בלשון נקבה ותשתלבו בהצלחה ליאור

 

[דניאל@זר]

לבצל ו../images/Emo74.gif

ברוכים הבאים מקווה שבקרוב "תחזירו" לכל הנשמות הטובות וששהותכם כאן בפורום תהיה קצרה שיהיה המון בהצלחה

 

[באאבו]

ברוכים הבאים../images/Emo24.gif

היי באסל ועסל, ברוכים הבאים. מקווה מאד שלא תאלצו לשהות פה זמן רב, ושתתעופפו מהר לפורום אחר עם בשר טרי, במובן אחר.

שבוע טוב, וחג שמח באאבו

 

[תוליק]

סחתיין עליכם וברוכים הבאים

אני מקווה שפה תמצאו את התמיכה הנכונה (יש פה הרבה נשמות טובות באמת ואף אחד לא יאמר לכם שעדיף ככה). עוד דבר, ההודעה שלכם נכתבה, כך אני מניחה, לאחר משבר ולכן היא מרירה וקצת פסימית, ואני מניחה שכבר עברתם את המשברון הזה אבל רציתי להאיר לכם עוד נקודה שמאוד בולטת אצלכם - לפחות לי היא בלטה.מכל מה שכתבתם הכי מעוררת בי קנאה והערצה העובדה שאתם פה ביחד. שלא תבינו לא נכון האיש שלי קורא ומתעדכן בהכל אבל לא כותב או משתתף פעיל וזה יפה בעיני שהזוג ביחד עד כדי כך. כה לחי! ובהצלחה בה-כ-ל.

 

[באאבו]

האיש שלי לא קורא אפילו..

יש לו אלרגיה למחשבים, הוא לא יודע מה ההבדל בין עכבר למקלדת... אבל, הוא מתעדכן ממני, "מכיר" את כולכן, ואפילו מוסר ד"ש לפעמים..

 

[רחלי*]

ברוכים הבאים../images/Emo6.gif

כל מה שכתבתם כל כך אמיתי וכואב והחלק הכי כואב זה השגרה המעצבנת. ומכל השגרה של הטיפולים והצפיה השגרה הכי מעצבנתת זה לקבל את השלילי כברור מאליו הרי זה מה שאמור להיות כי אננחנו כל כך רגילים לזה. אני מנסה כל חודש מחדש לצפות ולקוות אבל כשזה ממש קרוב אני אומרת לעצמי אין סכוי , למה שהחודש יהיה שונה מכל החודשים הקודמים???? גם אנחנו במצב נאחס כי בדיוק קבלנו את השלילי האישי שלנו עוד לפני בדיקת הדם. הכל נראה מבאס ואבוד. בטח מחר נהיה נחזור לאופטימיות אבל בינתים... גם לנו א חסרים הערות ופרצופים והכי מריע לי זה הרחמים המאוסים - מי בכלל רוצה רחמים ? סתם נשברתי- שיהיה לכם הרבה בהצלחה ותעופו מפה מהר ורק בשמחות..