ד ו ל פ י ן 11
New member
בשעות הערב המאוחרות
האם יהיה לך האומץ לעשות משהו מטורף היום, שאל. השיחה התנהלה במסנג'ר. כבר זמן מה אנחנו מכירים, מדברים הרבה, לא נפגשנו, לא דיברנו בטלפון. אתה בטח רוצה לפגוש אותי, ניסיתי לנחש. נכון, אבל בדרך מאד מסוימת. השלב הראשון במבחן האומץ – להסכים בלי לדעת איך ואיפה. השלב השני – לעשות את מה שאני אצווה, ללא עוררין. אל תעני עכשיו, נתחבר בערב ואשמע את תשובתך. כל היום הסתובבתי עם התרגשות בבטן, האם להסכים? האם לשחק את "בלתי מושגת"? האם להתנות תנאים? האם לדאוג להבטחה כלשהי? האם פשוט לומר , עדיין לא, האם רק להגיד, כן. בערב מאוחר, כשהתחברתי שוב למסנג'ר, הייתי בטוחה שהנושא לא יעלה, כי מאוחר כבר, אולי הרגיש בהתלבטויות שלי… השאלה הראשונה ששאל, מה היא תשובתך, במילה אחת, בלי הסברים ונימוקים, רק מילה אחת. ואני ענית מיד, כן. אין רציונליות בתשובה שלי, אי אפשר להסביר את התשוקה הזאת, להרגיש משהו אחר, מסתורי, מושך כל כך. כן, סיכון. כן, פחד וחשש. כן, סקרנות. כן, להט להימצא שם, לקבל פקודת ציווי, להוריד מסכות, לקלף קליפה חיצונית. להיחשף, להיפתח, לתת. טוב, אמר, קחי אתך כיסוי עיניים, כנסי לאוטו, אני אתקשר אתך, אומר לך לאן להגיע. מיד כשהתחלתי לנסוע לשום מקום, התקשר וביקש לנסוע לכיוון היום, תוך 15 דקות אקבל את המשך הכיוון. ידי רעדו על ההגה, תחושה של HI, ריחוף, דפיקות לב. חצאית וגופיה שלבשתי , נעלי עקב, ריח שמן ורדים, חידדו בי את התחושה של הפקרות. כן, זו המילה, הכי מתאימה עכשיו, הפקרות, הכל מותר. בקרבת צומת גלילות קיבלתי טלפון, תגיעי לקאנטרי קלאב, , עצרי שם, בחניה. תוך שתי דקות עצרתי בשביל החניה השומם של הקאנטרי, בשעת לילה מאוחרת. סעי עד מלון מנדרין, פני ימינה לכביש עפר, היצמדי לצד ימין, הפעילי אורות גבוהים, הכביש משובש מאד, את רואה את הג'יפ שחונה מיד אחרי הגבעה? עצרי צמוד אליו, כבי את האורות. צאי מהאוטו, עברי לצד ימין, תקשרי מטפחת על העיניים, פנים לכיוון השמשה, ידיים על השמשה, אף מילה… רועדת, צמרמורת בכל הגוף, יצאתי קשרתי את עיני. חיכיתי. צעדים מאחורי, ידיים, על העורף, על החצאית, מלטפות בעדינות, נשימה חמה, ריח נעים, מגרה, משכר. מנסה לנשום בשקט, כדי שלא ישמע את דפיקות הלב, רועדת. בתנועה מאד לא עדינה, הרים את החצאית, חושף ישבן עירום, מלטף את פלחי הישבנים, מחליק עם היד בין הרגליים. באופן אינסטינקטיבי אני מנסה לסגור רגליים, אנקה, האוויר נקלע בריאות, יודעת שעכשיו הוא ירגיש את הרטיבות שבין ירכיי, אבל הליטוף, המגע, הצמדות גופו אל גופי, מאחור, הידיים, הריח… ראשי מרוקן, לא חושבת על כלום, זורמת, נותנת לעצמי, לו, מתמכרת לתחושה הזאת, כאילו אומרת לו בלי קול, קח אותי, קח את כולי… יודעת איפה את נמצאת?, שאל, בחוף תל ברוך. סביב יש הרבה מכוניות, זונות, אלומות הפנסים של המכוניות החולפות באיטיות, סקרנים שמציצים בתוך המכוניות, לקבל השראה לפעילות הבאה. ואת, את עומדת ליד האוטו, עם ישבן חשוף, את זונה בתל ברוך , כל מכונית שעוברת רואה אותנו, זיון בעמידה זה נקרא, ואני עומד לזיין אותך , לא לפני שארגיש כמה את נוזלת, ורק לאחר שתבקשי, תתחנני לקבל את הזין. את רוצה להיות זונה בתל ברוך, זונה שזכיתי בה, זונה מתוקה שלי, זו שמוכנה לעשות את כל מה שאצווה עליה. ולי לא היה איכפת, כולם יכולים להסתכל, אני רציתי רק להיות שם בשבילו, קטנה, מוגנת, שלו עד הסוף.
האם יהיה לך האומץ לעשות משהו מטורף היום, שאל. השיחה התנהלה במסנג'ר. כבר זמן מה אנחנו מכירים, מדברים הרבה, לא נפגשנו, לא דיברנו בטלפון. אתה בטח רוצה לפגוש אותי, ניסיתי לנחש. נכון, אבל בדרך מאד מסוימת. השלב הראשון במבחן האומץ – להסכים בלי לדעת איך ואיפה. השלב השני – לעשות את מה שאני אצווה, ללא עוררין. אל תעני עכשיו, נתחבר בערב ואשמע את תשובתך. כל היום הסתובבתי עם התרגשות בבטן, האם להסכים? האם לשחק את "בלתי מושגת"? האם להתנות תנאים? האם לדאוג להבטחה כלשהי? האם פשוט לומר , עדיין לא, האם רק להגיד, כן. בערב מאוחר, כשהתחברתי שוב למסנג'ר, הייתי בטוחה שהנושא לא יעלה, כי מאוחר כבר, אולי הרגיש בהתלבטויות שלי… השאלה הראשונה ששאל, מה היא תשובתך, במילה אחת, בלי הסברים ונימוקים, רק מילה אחת. ואני ענית מיד, כן. אין רציונליות בתשובה שלי, אי אפשר להסביר את התשוקה הזאת, להרגיש משהו אחר, מסתורי, מושך כל כך. כן, סיכון. כן, פחד וחשש. כן, סקרנות. כן, להט להימצא שם, לקבל פקודת ציווי, להוריד מסכות, לקלף קליפה חיצונית. להיחשף, להיפתח, לתת. טוב, אמר, קחי אתך כיסוי עיניים, כנסי לאוטו, אני אתקשר אתך, אומר לך לאן להגיע. מיד כשהתחלתי לנסוע לשום מקום, התקשר וביקש לנסוע לכיוון היום, תוך 15 דקות אקבל את המשך הכיוון. ידי רעדו על ההגה, תחושה של HI, ריחוף, דפיקות לב. חצאית וגופיה שלבשתי , נעלי עקב, ריח שמן ורדים, חידדו בי את התחושה של הפקרות. כן, זו המילה, הכי מתאימה עכשיו, הפקרות, הכל מותר. בקרבת צומת גלילות קיבלתי טלפון, תגיעי לקאנטרי קלאב, , עצרי שם, בחניה. תוך שתי דקות עצרתי בשביל החניה השומם של הקאנטרי, בשעת לילה מאוחרת. סעי עד מלון מנדרין, פני ימינה לכביש עפר, היצמדי לצד ימין, הפעילי אורות גבוהים, הכביש משובש מאד, את רואה את הג'יפ שחונה מיד אחרי הגבעה? עצרי צמוד אליו, כבי את האורות. צאי מהאוטו, עברי לצד ימין, תקשרי מטפחת על העיניים, פנים לכיוון השמשה, ידיים על השמשה, אף מילה… רועדת, צמרמורת בכל הגוף, יצאתי קשרתי את עיני. חיכיתי. צעדים מאחורי, ידיים, על העורף, על החצאית, מלטפות בעדינות, נשימה חמה, ריח נעים, מגרה, משכר. מנסה לנשום בשקט, כדי שלא ישמע את דפיקות הלב, רועדת. בתנועה מאד לא עדינה, הרים את החצאית, חושף ישבן עירום, מלטף את פלחי הישבנים, מחליק עם היד בין הרגליים. באופן אינסטינקטיבי אני מנסה לסגור רגליים, אנקה, האוויר נקלע בריאות, יודעת שעכשיו הוא ירגיש את הרטיבות שבין ירכיי, אבל הליטוף, המגע, הצמדות גופו אל גופי, מאחור, הידיים, הריח… ראשי מרוקן, לא חושבת על כלום, זורמת, נותנת לעצמי, לו, מתמכרת לתחושה הזאת, כאילו אומרת לו בלי קול, קח אותי, קח את כולי… יודעת איפה את נמצאת?, שאל, בחוף תל ברוך. סביב יש הרבה מכוניות, זונות, אלומות הפנסים של המכוניות החולפות באיטיות, סקרנים שמציצים בתוך המכוניות, לקבל השראה לפעילות הבאה. ואת, את עומדת ליד האוטו, עם ישבן חשוף, את זונה בתל ברוך , כל מכונית שעוברת רואה אותנו, זיון בעמידה זה נקרא, ואני עומד לזיין אותך , לא לפני שארגיש כמה את נוזלת, ורק לאחר שתבקשי, תתחנני לקבל את הזין. את רוצה להיות זונה בתל ברוך, זונה שזכיתי בה, זונה מתוקה שלי, זו שמוכנה לעשות את כל מה שאצווה עליה. ולי לא היה איכפת, כולם יכולים להסתכל, אני רציתי רק להיות שם בשבילו, קטנה, מוגנת, שלו עד הסוף.
