בשעה טובה אני מסיימת

zehava d

New member
גם אני כותבת במשפטים

ומשתמשת תמיד בגוף ראשון יחיד ומשלבת רבים רק כשאני מתכוונת אלי ולקוראים, כמו "ראינו, אם כן, ש...". במשפטים נראה לי שכתיבה ברבים היא כבר די מיושנת, וחלק לא קטן מהכותבים משתמשים ביחיד. זה מאד תלוי בסגנון אישי. ולגבי ההודעה השניה שלך, אני חייבת להגיד שאני רואה במשפטים תחום מחקר ללא כל ספק. אני לא חושבת שמדובר אך ורק בדעה מנומקת, אלא דעה שמסתמכת על כתיבה קודמת, חוקים, פסקי דין וכן הלאה. במובנים רבים זה מזכיר מחקר במדעי הרוח, והרי לא נגיד שמחקר במדעי הרוח זה לא מחקר, נכון? חשוב לי לומר שאני מבינה למה התכוונת, ואני לא תוקפת אותך, אבל מרגישה צורך "להגן" על הדיסיפלינה :). ולגבי כמות המקורות, זו באמת שאלה מורכבת. אני מפסיקה כשאני מרגישה שמאמרים חדשים לא מחדשים לי, ולועסים נקודות מוכרות או שאינם תורמים לנקודה שברצוני לבסס. בכלל, כשאני מרגישה שהטיעון מנומק היטב, מבוסס, ומתייחס לזרמים המרכזיים בספרות, דיינו.
 
אצלנו נהוג לכתוב רק ברבים

אם קשה לך עם משפטים מסויימים, אפשר להפוך אותם (מצריך שכתוב כמובן) מצורת הפעיל לסביל והבעיה נעלמת.
 

Imperia

New member
../images/Emo45.gif אפשר לחשוב שאנחנו בתחום דומה ../images/Emo6.gif

כי זה בדיוק מה שרציתי להגיד. אבל אני לא יכולה להגיד שאני שלמה גם עם הפיתרון הזה, כי כתיבה סבילה יוצרת באנגלית- הרבה פעמים - שפה מסורבת ולא נוחה. נראה לי שבעברית הבעיה אפילו יותר גדולה. והנה מה שיש ל- Phd comics להגיד בנושא.
 
לעניין הסביל - אחת ההערות הראשונות שקיבלתי

כאן היתה לגבי הכתיבה תוך שימוש בשפה "סבילה" היתה שזה מאד לא מקובל ובעיקר מצביע על החששות מהצגת התזה הרעיונית באופן בטוח וחד משמעי. שמאמרים נפסלים על רקע כזה, ושכדאי להתאמן על כתיבה אקטיבית וכזו שמביעה הכרה בערך העצמי. שוב, עניין של ניואנסים תרבותיים שונים.
 

משוש30

New member
אני לא מוכנה לכתוב ברבים על משהו שלי בלבד

אני גם לא כותבת בגוף ראשון בדרך כלל. אכתוב משהו כמו "המאמר מדגים" או "בעקבות המחקר התברר כי" "דומה כי..." וכד'
 

Gali112

New member
אפשר שימוש בגוף שלישי

שימוש בניסוחים כגון: המטרה של מאמר זה היא... הניתוח הראה כי.... ההשלכות של הניתוח שהוצג במאמר זה הן...
 
למעלה