בשמי ובשם משפחתי...

טומי*

New member
בשמי ובשם משפחתי...

רציתי להודות לכולן/ם על התמיכה וההשתתפות באבלנו הכבד. להודות לאלו שהגיעו ללוויה, ולניחום אבלים, מי בטלפון מי במסר מי בפורום, תודה רבה!
 

evike

Well-known member
מנהל
טומי שמחה לראות אותך שוב בפורום

מקווה שזה האובדן האחרון שתחווה. שיהיה לך ולמשפחה חג שמח במסגרת האפשרויות.
 

טומי*

New member
אחת מהנכדות בשם המשפחה...

בשם המשפחה כמה מילות פרידה מהאם והסבתא היקרה. נולדת בסלובקיה, גדלת וחיית בהונגריה ודיברת כל חייך הונגרית, גם כשדיברת שפה אחרת בגלל המפתה הכבד. גדלת במשפחה חמה ואוהבת – הורים 2 אחים שעבורם היית המלכה- כשמך רגינה. עם סיום לימודייך, נישאת ונולד בנך הבכור. אך השואה קטעה את האושר. כל משפחתך הקטנה הורים, אחים, בעל, וילד נספו בשואה. אך את לא נשברת ועם כוחות הישרדות עילאיים הקמת משפחה חדשה – בן ובת – טומי ושוש ולהם הענקת אהבה גדולה. בגיל לא צעיר עלית לארץ חדשה, וגם כאן חרף כל הקשיים בנועם ובשקט ועם חיוך גדול, אספת את המשפחה לדרך חדשה. כשהתרחבה המשפחה והילדים נישאו, קיבלת באהבה גדולה את כלתך קטי וחתנך סמי, שנכותו הקשה מעולם לא היווה כל מכשול בעינייך. סבתא היית קטנטונת בגוף ורק מטר וחצי גובה, אך בעינינו היית אשה ענקית. מטר וחצי של חום ואהבה, ושמחת חיים והסתפקת במועט. חרוצה עבדת עד גיל 80 וחברותית כל כ"כ שביתך בתל אביב הפך למרכז המשפחה והחברים. היית טובת לב התורמת בסתר לכל נזקק, לא התלוננת אף פעם גם כשכאב לך. הייתה לך שמחת חיים שנבעה מאמונה חזקה, ואהבת האדם באשר הוא אדם. היית חכמה , אף אחד במשפחה לא ידעה חשבון כמוך- ותשבצים פתרת מהר יותר מכולם. ולא נשכח את תבשילייך ההונגריים, היית אצילית. סבתא משפחתך האוהבת, מתקשה מאוד להיפרד ממך, אך אנו נשאב את הכוחות ממך וננסה להידמות לך. סרבוס אניו.
 

עב

New member
אשרי הסבתא והנכדים

אשרי הסבתא שהעניקה לנכדיה זכרונות נעימים וכוחות נפש כאלה. ברוך שובך טומי, התגעגענו אליך!
 

אלהלה

New member
מאוד מרגש לקרוא דברים שכותבת

נכדה ככה על הסבתא שלה, רואים שהיתה שם אהבה הדדית והיא תזכר בזכרון המשפחה כסבתא האהובה.
 

evike

Well-known member
מנהל
גם הילדים שלי קראו להורי אפו ואניו

אפילו הנכדה שלי, הנינה של אמא שהספיקה להנות עד גיל 3 מסבתא רבא קראה לה אניו. יום אחד, כשיהיה לי כוח נפשי, אביא כאן לפורום את מה שכתבה הבת שלי, כמילות פרידה מסבתא, אבל בסופו של דבר, לא היתה מסוגלת להקריא את זה בלוויה, ולא בשלושים. כשאני קוראת את זה, אני ממש נשברת. כשתקראו את זה (בבוא היום), תבינו למה. גם הבן שלי, שמתוך איזה דחף עזב הכל, לקח את האוטו שלנו, ישב לידה בבית החולים, והיה האחרון שהצליח לדבר איתה בשעותיה האחרונות, לקח לו זמן עד שהיה מוכן לקרוא את מה שכתבה אחותו. מה להגיד לכם, גם אחרי יותר משנתיים וחצי, זה עדיין כואב, גם אם לא תמיד זה עולה, יש דברים שמזכירים את זה, כמו למשל, פטירתה של אמא של טומי.
 

jud1001

New member
טומי..שמחה לראותך ../images/Emo41.gif

איתנו שוב.. שלא תדע צער!
 
למעלה