בשורות טובות

בשורות טובות

היום אני חזרתי לשיקום כי אבא שלי נלחם על מנת שאני אקבל עוד חודש לשיקום ועל מנת שינסו לראות איך אני בסדנאות אחרות הייתי בסדנאות מחשבים ואחת היא יותר משרדית ואיתה סיימתי אז היום אני התחלתי סדנת ייצור שמיצרים שם כל מיני דברים ארונות קטנים של חשמל שקעים וכל זה ותאמת בהתחלה הייתה בעצבים שאבא שלי סיפר לי שאני אהיה חייב ללכת (כי לא ממש רציתי ללכת ושחבתי שנאי לא אצליח שם)אבל המדריך שם ממש נחמד וממש כיף שם זה מביא לי רוגע בכל מקרה אני רוצה לתת חיבוק ענקי ווירטואלי לכולם פה על שעזרתם לי במקרה עם ההיא בכל מקרה אני אוהב אתכם כל כך אתם מדהימים בעיני בניגוד לסדנאות של המחשבים מקבלים שם כסף על התוצרת נורא נהנתי לחזור מה שגם אני אפגש עם הסטודנטית שאני כה אוהב זה טוב להתנסות חחחח בכל מקרה החלטתי אחרי שיחה עם הפסיכיאטרית שלי שאני חיבי ללכת לקבוצת תמיכה אבל אמרו לי שבבית אקשטיין יהיה לי רחוק כי אני מאלעד וגם אין בינתיים קבוצת רעים לגיל שלי בפתח תקווה לצעריי


ויש לי שאלה

במה שונה ההערצה של האספרגר מההערצה של אדם רגיל לא עניתם י לי על זהו זה מעניין אותי
 

דיא

New member
שמחה לקרוא

שאתה מוצא דברים טובים שעושים לך טוב. וכל הכבוד לאבא שלך שלא וויתר לך, כולם הרוויחו.
לא כתבתי לך בשרשורים הקודמים כי אני מאוד רחוקה מענייני אהבות והתאהבויות, ויש לי גישה צינית לנושא. אבל כן הצטערתי על הכאב והפגיעה שחווית.

אני חושבת שההבדל הוא לא בתוכן ההערצה, אלא בביטוי שלה והשפעתה על החיים של המעריץ ושל הנערץ. ארנא מדבר לפעמים על היכולת של א"סים לגעת ממש במהות של הרגש (מקווה שאני מפרשת נכון), ולכן להיות חשוף עד קצות העצבים. נ"טים מתקשים עם חשיפה כזו, בעצם כולם מתקשים עם חשיפה כזו, אבל נ"טים מפעילים מנגנוני הגנה מהר מאוד. לפעמים ההגנה הזו כוללת גם תקיפה. זה לא יותר טוב, זה לא יותר רע. זה שונה. יש יתרונות וחסרונות לשני סוגי ההתנהלות. עבור נ"טים הערצה עלולה להיתפס כאינטנסיבית ודורשת מדי.

גם נ"טים בשלבים שונים בחיים, למשל בגיל ההתבגרות, עשויים לחוות הערצה כזו
 
למעלה