בשורה משמחת

[מיק67]

התגעגעתי לסיפורים על היפחוצונת!

ואני מתביישת לומר שעדיין לא זיהיתי את השיר (נד-נד או שמאז המציאו עוד שירי נדנדות?)
ברור שזה כיף ונוח כשהם מתחילים לדבר אבל היפחוצונת היתה הורסת כבר שהכריחה אתכם לשכב ביחד במיטה או שעמדה מאחורי הגב וסימנה את מה שלימדו אותה בגן ההוא...
בקיצור - עוד סיפורי יפחוצונת!!

 

[יפחוצית מצויה]

אה, אני מכירה לפחות עוד 4 שירי נדנדות

ולמעשה שרתי אחד מהם, אחר, כשהיפחוצונת פתאום פיזמה חרישית את ה״אדדה״ הזה...
נשמע לי שזה אכן ״נד-נד״ - כי חוץ מהדימיון הברור-כשמש במילים, הוא גם כלל איזה שני תווים מהלחן

מיד הפסקתי את השיר האחר ועברתי לנד-נד בהתלהבות רבה, בתקווה שהפלא יחזור על עצמו, ואז היא כמובן השתתקה וזהו (צודקת, בעצם - אם אני כבר שרה נד-נד, בשביל מה צריך שגם היא?

)

 

[יפחוצית מצויה]

ואם בא לך, קחי עוד סיפור:

אם כי בזמן התרחשותו הוא היה יותר מלחיץ ממצחיק...

כבר הרבה זמן ליפחוצונת יש איזה עניין עם סגירת דלתות - היא רוצה אותן סגורות (״ביי-ביי״, אמרנו? מסתמן מוטיב חוזר... לא שאני מבינה אותו בדיוק).
הגלגול האחרון של זה הוא שאם למשל היא שומעת מהצד השני של הבית שמישהו העז לפתוח את דלת האמבטיה, מיד היא מזנקת לשם באמצע הכול וסוגרת מחדש את הדלת בנחישות.

יום אחד היפחוצונת שיחקה באייפד, ואני יצאתי לרגע מהבית להביא מהחניה את היפחוצוציק שהמטפלת הסיעה הביתה.
כעבור כ-30 שניות אני חוזרת עם התינוק בידיים, ומוצאת - דלת נעולה במפתח!

דופקת, צועקת... שום תגובה

מזל גדול שאפשר איכשהו לטפס אלינו מהשכנים.
נכנסתי ומצאתי אותה משחקת באייפד בשלווה, כאילו היא לא זזה משם מעולם.
לא יודעת אם היא החליטה בכוונה תחילה לנעול אותי ואת אחיה בחוץ, או למנוע מהאמא המעצבנת הזו לפתוח כל הזמן את הדלת הזו כבר, או שזה סתם נראה לה כמו קישוט נחמד לפעולת הסגירה...

 

[schlomitsmile]

ויי זמיר

טוב שנגמר טוב ואפשר לצחוק

היא גם נעלה את הדלת, או שהדלת ננעלת בעצמה עם הסגירה?

אגב, הקטע הזה מוכר לי, גם ה

אהב "לסגור עניינים"

 

[יפחוצית מצויה]

נעלה. במפתח.

הדלת לא ננעלת מעצמה (לא הייתי משאירה אותה לבד מאחורי דלת ננעלת). לא היה לי מושג שהיא יודעת להשתמש במפתח...

מעניין עניין סגירת הדלתות. למה את משערת שזה קשור?

 

[schlomitsmile]

אשה נעלה, נעלה נעלה,נעלה את הדלת בפני בעלה

מכירה את המשפט הזה?

כל הכבוד לה על התיכנון והביצוע

מה הקטע עם הסגירה, אני יכולה רק לשער.
לי היתה הרגשה איתו, שזה באמת קשור לסגירת עניינים-
לא נוח כשמשהו פתוח- לא מוגדר, כשהבחוץ והבפנים מתערבב.

 

[dina199]

היא יודעת לנעול את הדלת במפתח

וייתכו שעוד הרב דברים שעוד יפתיעו אותך

לדעתי זה צורך ש'העולם יהיה מסודר' . כמו אצל שלדון במפץ הגדול (וגם אצלי) כל מעגל צריך להיסגר, לכל דבר שמתחיל צריך להיות סוף מסודר - אחרת נשארים בהמתנה מתי הדבר ייגמר (תחושה מאוד לא נעימה)

 

[אמא של המלאכית]

היא מתוקה קטנה הזו, גם אצלי יש לה קטע עם דלתות היא פשוט עסוקה בלסגור את כל הדלתות של הבית

 

[dina199]

אני אישית חייבת דלת סגורה

(לשמוע את הצליל של הסגירה

).
אחרת יש הרגשה של משהו שלא הסתיים , וזו הרגשה מעצבנת

 

[יפחוצית מצויה]

מה שמוצלח בנטיה הזו שלה

זה שהיא מקזזת את הנטיה המעצבנת של אבא שלה להשאיר דלתות פתוחות - דלת ראשית, ארונות, מגרות, שירותים, הכול...

כשחושבים על זה, גם אני בצד הסוגר, אבל אני לא קיצונית כמוה

 

[מיק67]

חחחחחחחח....... תודה!!

אין על הילדה הזאת.. נעלה אותך בחוץ??

ואת, את חייבת לכתוב יותר. בלוג או משהו כזה כי את נורא נורא מצחיקה!
אצלנו בבית כל הדלתות פתוחות כל הזמן כולל דלת הכניסה לבית. הדלת היחידה שסגורה תמיד היא כמובן הדלת של המתבגרת הא"סית וברגעים שהיא רוצה להדר במצווה (למשל כשהיא שומעת את אבא שלה חוזר מהעבודה ואין לה כח לתקשר איתו) היא גם נועלת אחרי שמצאה איכשהו מפתח שמתאים לה לדלת.

 

[רנה73]

איזה יופי. איזה אושר

 

[dina199]

יש לי שאלות ,כי אמרו לי שלא הבנתי

את ההודעה שלך .
לכן אני שואלת שאלות הבהרה (הן מאוד רציניות ולא ביקורת):
האם הבשורה המשמחת זו האמירה של הקלינאית 'שהיא לא היתה חושבת שהוא א"ס' ?
האם הקשיים המינוריים הם ממאפייני הספקטרום במקרה שלו ? או שבגלל שהם מינוריים, הם לא שייכים לספקטרום?
האם מה שאתה חשבת תמיד זה גם 'לא היית חושב שהילד א"ס' ?
האם מבחינתך כשהילד ייצא מהספקטרום בגיל 7 ,זו תהיה בשורה הכי טובה ?

ושאלה נוספת שלי בלבד ללא קשר למה שכתבת בהודעה : מה תרגיש אם בגיל 7 הילד לא יצא מהספקטרום ?

 

[אריה127]

שמחה על התקדמות

אענה תשובה כוללת ללא התייחסות לכל שאלה הנפרד:
הבן שלי אובחן בגיל שנתיים כאוטיסט בתפקוד נמוך, עם כל הסממנים המוכרים. לאור האבחון שלו הפרגנוזה היא די שלילית. וכל התקדמות זו סיבה לשמחה.
כיון שבסיס הלקות הוא גנטי, ברור שאין תוכנית (ולא משנה מה ראשי התיבות באנגלית שלה) שמסוגלת לשנות את הגנטיקה. וברור לי לחלוטין שאם כאשר ימצאו את הגן של האוטיזם ויבדקו את הימצאו בבן שלי יקבלו תשובה חיובית.
עם זאת, מדובר בלקות ומדובר בקשיים אמיתיים ובסבל אמיתי שיש לאוטיסטים בתחומי הלקות שלהם (וגם בתווית החברתית הנילווית). כהורה, אני לא רוצה שהבן שלי יסבול ואני שמח מאוד על ההתקדמות שלו. ושמח שההתקדמות אינה רק ברצון שלי אלא גם מקבלת אישוש מבעל מקצוע. וכמובן בנוסף גם שמח על ההצלחה שלנו בניסיון המאוד קשה ומתיש לעזור לו.
נכון לעכשיו אני מייחס את הקשיים שלו לקשיים על רקע הלקות וגם לפיגור התפתחותי מסויים שיש לו (שנגרם בשל התפתחות מעוכבת בשל הלקות)
אין לי "הרגשה" מיוחדת ביחס ליציאה מהספקטרום בגיל 7 מלבד "צער" מסויים על אובדן הקיצבה מצד אחד. ומצד שני אישור מסויים על מצבו התפקודי-רגשי-חברתי התקין.
ועוד התייחסות בייחס לתוכניות aba - הבת שלי הקטנה נולדה לתוך האבחון של הבן. במהלך חלק ניכר מהתוכניות היא נכחה. כצופה בהתחלה וכשותפה פעילה בהמשך. תקופות ממשוכות הרגשנו שהיא "הקטר" שדוחף אותו ומתרגל איתו את שלמדו שניהם בתוכניות. היא מצאה בו פרטנר למשחק ולשיח וגרמה לו להיפתח ולהתקדם. היום היא בת 3 ופלא קטן. היא מדברת משחקת ומתנהגת כבת 5 ויותר. גם מבחינה רגשית היא מפותחת בהרבה הרבה מגילה. בעקבות הניסיון שלנו אני מאמין שה aba אינו מועיל רק לאוטיסטים אלא לכל ילד גם לאלו עם התפתחות תקינה.
תשובתי מספקת אותך?

 

[TikvaBonneh]

ברור, ABA, כמו כל שיטת חינוך

יעיל יותר אצל ילדים באוכלוסיה הכללית.
אני ממש מבינה אותך, כי גם הבן שלי אובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך. וגם אצלו הפרוגנוזה הייתה שלילית. אני חושבת שלמי שלא קיבל איבחון כזה, מי שתמיד היה לו ילד מבלבל ש*לא ראו עליו*, או שהיה בעצמו הילד המבלבל ההוא, קשה להבין מה השימחה הגדולה.
אני מבינה.
קו-לו-לו-לו-לו

 

[dina199]

הבן שלי אובחן בגיל 14 ומאוד שמחתי על האבחנה.

הוא לא היה 'ילד מבלבל' , פשוט לא איבחנו אותו.
ובדיעבד אין לי מושג איך היו מגדירים את התפקוד שלו בגיל שנתיים (הוא לא סובב גלגלים, הוא רק סידר אטבים בשורה )
ואני מאוד שמחה במצבו היום , גם כשהוא עדיין אספי מוחלט (אבל למד הרבה

).
ובכלל למה להחליט שהורים לילדים שמחים פחות או לא יודעים להעריך שמחה של אחרים ?

 

[TikvaBonneh]

יכולים להעריך שימחה

אבל עלולים לא להבין לפעמים על מה ההורה שמח.

 

[dina199]

הבן שלי למד לשרוך שרוכים בגיל 16.

וזה שימח אותי הרבה יותר מעובדה שהוא ידע את כל הדגלים בעולם ואת ההיסטוריה מאחרוי כל דגל (כולל שינויים במדינות ובדגלים) ושידע את זה הרבה שנים קודם.
ברור שאני לא אספר על השרוכים לאף הורה של נ"ט , כי הם לא יבינו את זה

.
אבל ייתכן שאשוויץ עם הידע של הדגלים

 

[TikvaBonneh]

בדיוק כך.

 

[schlomitsmile]

בכורי אובחן בגיל 13,וכפעוט סידר קופסאות בשורה היום, בדיעבד- לא מבינה איך הוא בילבל את המתבלבלים:
הכל לפי הספר...

העובדה שהוא דיבר בגיל 3, לא מונעת ממני לשמוח בשימחתם
של הורים שילדם התחיל לדבר בגיל מאוחר יותר,
או כל דבר דומה.