"בשום פנים ואופן לא!
אני מפחדת" אמרתי כשהציע לי להצטרף לטיול גמלים בלילה... שלושה ימים אחר כך מחפשת את סאלם באטרף כן , אני רוצה טיול כן, אעלה על גמל אבל רוצה רק את סאלם עובר עוד יום וכבר מריחה את השיבה הביתה ואז מזוית העיין אנחנו רואות אותו על החוף (ההוא שמסתובב עם גמל וכפאייה אדומה - זה סימן ההכר שלו) ושתינו חברתי ואני שועטות בריצה לעבר קו המיים "זה אתה? סאלם?" "כן" "אנחנו רוצות טיול למדבר. היום! מחר בצהריים אנחנו כבר לא כאן"... אני מביטה בגמל ונתקפת בפחד , כשהוא מבקש שנעלה על הגמל לסיבוב קצר להרגיש אותו קצת , אני מסרבת בתוקף "השתגעת? אם אני עולה עליו עכשיו ,אין טיול בלילה..." סאלם מותיר לנו הוראות "בשלוש וחצי , תהיו מוכנות , תביאו איתכן שמיכה חמה ובקבוק מיים , השאר עלי ועכשיו אני הולך להתארגן, לעשות קניות" סגרנו על המחיר ותקענו כף. השעה 2 בצהריים , שתינו מסתובבות סביב עצמנו נרגשות חששות יחד עם ציפיה לחוויה ראשונית מציפות אותנו... מקלחת (בטח קרה - מי היה מאמין שניצת המפונקת תתקלח במים קרים ואפילו תלמד להתענג מהרחצה
), גלביה לבנה וכאפיה ואנחנו מוכנות. שלוש וחצי , בדיוק בשעה היעודה סאלם מגיע עם שני גמלים (לא ,אין לו שעון ) ואנחנו צוהלות , נפרדות מהחוף והחבורה שהיו עולמנו בחמשת הימים האחרונים... הגמל כבר כורע , מוכן לקבל אותנו על דבשתו (מה זה מוכן, חחחחחחאוווו {איך קוראים לקול שהוא מוציא?
} עצבני הבחור
) רגל גבוה למעלה והופס אני עליו (אבא'לההההההההה) רגל למעלה והופס חברתי כבר ממוקמת אחרי תנועה למטה (שיוווווו אני נופלת)למעלה ו...הוא על רגליו ה
שלי כבר למטה למטה צעד אחר צעד הוא מהלך לו על החוף גאה ואנחנו אי שם במרום הכחול נראה כחול יותר הטורקיז עמוק יותר והחיוך כבר יושב על הפנים מהחוף אנחנו פונים אל עבר המדבר הכחול כבר לא נראה רק הרים , הרים ועוד הרים בשלל צבעים אדום חום כתום קשת של גוונים והשקט שאת מנוחתו מפריעה רק קול צעדי הגמלים ופסיעותיו של סאלם (שאת רב הדרך עשה ברגל) אני כבר יודעת לשלוט בגמל ,סמעה שמו, והוא נענה לי ופונה ימינה, שמאלה או סתם ישר לפי הוראותי (עברתי את טסט
) לפתע בין ההרים , מרחוק, אור לבן מסנוור אותנו חול ים ,לבן ובוהק נגלה מרחוק מסתבר שלשם פניינו מועדות אל המקום בו נפגשים יחדיו חמישה נחלים (קניון חמשת הנחלים שמו) אם העליה היתה מפחידה , הירידה על גבו של הגמל ,כאשר הוא הולך בזהירות צעד אחר צעד כשמשמאלו תהום מעוררת בשתינו פרץ צחוק היסטרי (מפחד, בטח מפחד) את הרגליים אני כבר בכלל לא מרגישה (אחחח איזה פיסוק , רופא נשים פראייר
). הגענו סאלם שולח אותנו לחלץ עצמות ומכין את מחנה הלילה שלנו לא עוברת חצי שעה ותה מרווה שקטף בדרכו מתבשל במרכז המדורה הבצק לפיתה כבר מוכן עכשיו רק נשאר להוציא קצת גחלים , להניח עליהם את הבצק ומעליו לפרוס את יתרת הגחלים. הפיתה נאפת ועד אז מפליא סאלם במיומנותו ומכין סלט , טחינה ושאר מרכיבים לארוחת הערב. את הפיתה הוא מוציא מן האפר , חובט בה מספר פעמים על סלע ו.... בתאבון תאמינו או לא , טעמה טעם גן עדן ואפילו גרגר חול לא דבק בה
הלילה ירד הכוכבים מנצנצים , למעט קול הצרצרים דממה מסביב. סאלם מספר לנו על התמצאותו בימי השבוע על פי הכוכבים (לכל יום יש את הכוכב שלו) , אחר כך הוא ממשיך ומספר לנו על חייו במדבר מדהים.משם אנחנו עוברים לשיחה קולחת סאלם נזכר יחד עם חברתי בפסטיבל נואיבה ומתחיל לשיר "אדם בתוך עצמו הוא גר" ואחריו כולנו ממשיכים במחרוזת שירים שותים תה וחוזים בזריחת הירח. העיניים כבדות סאלם מסדר לעצמו מקום לינה בקרבתנו (שלנו מוכן כבר מזמן) הולכים לישון השקט חודר לנשמה , הצרצרים כבר חדלו לצרצר שלווה אין קץ ממלאה אותי מימי לא "שמעתי" שקט שכזה אולי? אולי מקומי כאן? במדבר? עם הטבע הפראי כאן חשה כל כך שלמה כל כך מחוברת לאמא אדמה קרובה לאלוהי
הבוקר עלה סאלם מקושש שום זרדים למדורה פיתה ארוחת בוקר ו.... עולים על הגמל (קטן עלי
) חוזרים במסלול קצת שונה מן המדבר אל החוף שני גמלים שתי נשים בדואי אחד חוויה במדבר סיני
אני מפחדת" אמרתי כשהציע לי להצטרף לטיול גמלים בלילה... שלושה ימים אחר כך מחפשת את סאלם באטרף כן , אני רוצה טיול כן, אעלה על גמל אבל רוצה רק את סאלם עובר עוד יום וכבר מריחה את השיבה הביתה ואז מזוית העיין אנחנו רואות אותו על החוף (ההוא שמסתובב עם גמל וכפאייה אדומה - זה סימן ההכר שלו) ושתינו חברתי ואני שועטות בריצה לעבר קו המיים "זה אתה? סאלם?" "כן" "אנחנו רוצות טיול למדבר. היום! מחר בצהריים אנחנו כבר לא כאן"... אני מביטה בגמל ונתקפת בפחד , כשהוא מבקש שנעלה על הגמל לסיבוב קצר להרגיש אותו קצת , אני מסרבת בתוקף "השתגעת? אם אני עולה עליו עכשיו ,אין טיול בלילה..." סאלם מותיר לנו הוראות "בשלוש וחצי , תהיו מוכנות , תביאו איתכן שמיכה חמה ובקבוק מיים , השאר עלי ועכשיו אני הולך להתארגן, לעשות קניות" סגרנו על המחיר ותקענו כף. השעה 2 בצהריים , שתינו מסתובבות סביב עצמנו נרגשות חששות יחד עם ציפיה לחוויה ראשונית מציפות אותנו... מקלחת (בטח קרה - מי היה מאמין שניצת המפונקת תתקלח במים קרים ואפילו תלמד להתענג מהרחצה
