ניתוח שלי לקראת הסדרה ** את הפוסט כתבתי לפני המשחק היום אז אני מקווה שהכל יהיה תואם ונחמד
החלטתי לבחון את הקבוצות על פי הפרמטרים הבאים: מאמן, קו אחורי וקו קדמי.
מכבי חיפה-הפועל אילת: זו הסדרה המעניינת יותר לדעתי, בעיקר כי היא פתוחה לגמרי ומבטיחה לפחות ארבעה משחקים כשכולם צמודים וקשוחים.
מאמן: מצד אחד בראד גרינברג, אדם חיובי, מקצוען אמתי וג'נטלמן שלא רואים הרבה בישראל, באמת בחירה נהדרת של רוזן.
בעונה שעברה מכבי חיפה הייתה בושה וחרפה, היא סיימה עם 5 נצחונות ב-24 משחקים ורק בגלל שלא הייתה יורדת, הם שרדו,
גרינברג בתור התחלה החליף פשוט את כל הסגל, מהראשון ועד האחרון ונגע גם בצוות המקצועי, מהפך של 180 מעלות (או 360 אם אלון מזרחי היה אומר את זה חח).
גרינברג הוביל את חיפה לעונה של 17-10 ולמרות משבר רציני בדרך, לקח את המקום השני עם ניצחון גדול על אילת במשחק של להיות או למות.
בסופו של דבר, למרות המשבר באמצע ולמרות שבינו לבין חדר ההלבשה עבר חתול שחור באמצע, הירוקים תחתיו נראים טוב מאוד ובעיקר מאומנים מאוד.
מהצד השני של המתרס מגיע עודד קטש, האיש שכבר לקח אליפות אחת כמאמן עם גלבוע גליל ועכשיו רוצה לעשות זאת שוב עם אילת.
קטש נבחר להיות המאמן הראשון של הפרוייקט החדש והמרענן שהרציקוביץ' הביא מהמרכז הישר לדרום הרחוק, גבול סיני.
עודד קיבל תקציב יפה, בנה קבוצה נהדרת והוא בעיקר שולט בה בצורה מרשימה לאורך כל הדרך.
ראוי לציין שבניגוד לרוב מאמני הכדורסל הבכירים, עודד לא משתולל על הקווים יותר מדי, לא רב עם המזכירות, לא נופל על שופטים ולא פוגע באווירה.
אדם מאוד חיובי ומעט אדיש עודד.
מקצועית ברור שגרינברג יודע יותר ומשופשף הרבה יותר, הוא גם ניצח את קטש מתי שזה באמת היה חשוב במחזור הסיום ולקח לו את המקום השני.
אז גרינברג לקח קבוצה אחרי שנת שפל איומה בעוד קטש לקח קבוצה שלא הייתה קיימת בכלל בשנה שעברה (אוקיי, הייתה אבל במתכונת מאוד אחרת).
שניהם ברמה מסוימת בנו מאפס קבוצה ולצד האחריות הכבדה, קיבלו גב מההנהלה, תקציב טוב ושקט תעשייתי.
שני פרוייקטים יצאו לדרך ולדעתי גרינברג ניהל את שלו קצת יותר טוב.
קו אחורי: על המפה לשתי הקבוצות יש קו אחורי מפואר במיוחד, עומק מרשים, ישראלים טובים ופגיעה בול בזרים.
מכבי חיפה מסתמכת המון על גל מקל ופול סטול, הראשון הגיע במהלך העונה מאיטליה ושינה מאוד את פניי הקבוצה, הוא מנהל משחק מצוין, מייצר נ"ק ונותן שקט.
השני הוא WILD CARD אמתי, כשהוא תופס יום השמיים הגבול אבל כשהוא "תופס יום" אז אפשר לכבות את הטלוויזיה, חיפה הפסידה מראש.
גרינברג מוותר, וחבל שכך, על שגב וקולמן, שני גארדים מצוינים, ישראלים ששיחקו מעט מאוד השנה,
האחד מנהל משחק טוב ומוסר מוכשר (שגב) והשני שחקן התקפה די טוב.
צ'וברביץ' נכנס לרוטציה לאחרונה ואני מקווה שגם שגב או קולמן יכנסו בסדרה הזו ויורידו עומס ממקל וסטול.
ראוי לצפות שגם קורי קאר ימשיך לקבל דקות משמעותיות ויתרום מניסיונו.
מי שמשלים את הקו האחורי האיכותי הזה הוא דונת'ה סמית', נכון שהוא סוג של SF אבל יש לו יכולות של גארד והוא קלעי בחסד.
סה"כ אם ניקח את שלושת שחקני הקו האחורי הבכירים שמשחקים קבוע (סטול, מקל וסמית') נקבל במשותף 100 דקות למשחק ובהן: 43.8 נ"ק לצד 15.4 אסיסטים לצד 5.6 חטיפות לצד 10.6 ריבאונדים ואם נוסיף את קאר שתורם 15.5 דקות למשחק עם 3.8 נ"ק נקבל עומק מרשים.
בצד השני ישנה אילת וחבילת הישראלים המרשימה מאוד שלה שכוללת את אפיק ניסים, אבי בן שימול ויחזקאל סקוורר והם מחוזקים בהופסון ואובאנון.
הופסון נותן יופי של עונה, הוא זר יציב ולמרות שמדי פעם עושה קצת שטויות, הוא עדיין אחד הגרדים הטובים בליגה.
אבי בן שימול ואפיק ניסים יעילים מאוד ביחד, שניהם מובילי כדור חכמים שרואים קודם כל מסירה ורק אחר כך קליעה, שניהם משחקים טוב את הפיק אנד רול,
שניהם מנוסים מאוד ויודעים לעשות את העבודה במאני טיים ולכן חשוב שבן שימול יחזור לכושר ולצד ניסים ינהל את העסק.
סקוורר בעייני הוא שחקן מעולה, הוא נתן אחלה עונה במדי הבקעה בעונת העלייה שלהם וקצת נעלם מאז בליגת העל,
ראיתי אותו במשחק 5 נגד ראשון והוא בהחלט שווה ליגת על ובגדול, מחליף חשוב ויעיל במיוחד.
את הפזל משלים אובאנון, הגארד המנוסה הזה ששחק בראשון בעבר, הצטרף לקראת סיום העונה והביא אימפקט מיידי,
יחד איתו אילת מצאה יציבות ועלתה למקום השני אותו כאמור איבדה לחיפה במחזור הסיום.
בסה"כ הוא מחטיא לא מעט אבל כשהוא מוצא את הפינה שלו, הוא יכול לתת משחקי על ולנצח יריבות על הגב.
הופסון, אובאנון וניסים שווים לקטש 43.6 נ"ק לצד 8.2 אסיסטים לצד 3.9 חטיפות לצד 10.5 ריבאונדים.
הם מקבלים חיזוק כאמור מבן שימול ששווה 4.8 נ"ק ו-3 אסיסטים וביחד הם יופי של צוות שיעשה לחיפה ים של צרות בסדרה הזו.
כמו שגב וקולמן בירוק, גם במקרה הזה אני מקווה לראות את סקוורר משחק דקות משמעותיות כי יש לו המון מה לתת.
הוא משחק בכל משחק השנה ותורם 4 נ"ק סולידיות לצד קצת יותר מאסיסט וחצי, זה לא מדהים אבל זה חשוב.
קו קדמי: שתי הקבוצות משחקות עם קו קדמי דומיננטי וחזק אך בעוד שאצל חיפה הוא יושב התקפית על קאלאת'ס כאשר שאר הגבוהים פחות משותפים,
אצל אילת הוא חלק בלתי נפרד מההתקפה של הקבוצה והוא שווה לאילת הרבה מאוד נ"ק וריבאונד בצבע.
הירוקים מושתתים התקפית כאמור על קאלאת'ס, הבחור יורה לשלוש ומחצי מרחק בלי סוף ושם על השולחן 15.5 נ"ק חשובות והרבה ניסיון.
מי שאחראי שהצבע יהיה פקק זה ג'יימס תומאס, הסוס הזה (2.03 על 112 ק"ג) היה בעבר בNBA (פורטלנד, אטלנטה, פילי ובולס), הוא מנוסה מאוד ועושה הרבה עבודה.
לא מדובר באתלט התקפי נדיר או במישהו שמכריע משחקים אבל הנוכחות שלו בהגנה לצד התרומה ההתקפית הסולידית, שווים זהב.
מי שמשלים את השלישייה הקדמית הדומיננטית הוא כמובן עידו "קיר בטון" קוז'יקרו הבלתי נגמר שממשיך גם בגיל 35 וחצי לעשות בלגן בצבע.
אין ספק שהוא הגבוה הישראלי הקשוח ביותר בעשור האחרון, לוחם אמתי שפיצה על חוסר כישרון התקפי בכך שהפך לגרזן בהגנה.
סה"כ השלישייה הקדמית של מכבי חיפה שווה בערב נתון 34 נ"ק לצד 24.1 ריבאונד! וכמובן 2 חסימות.
כאן ראוי לציין את מי שרק לאחרונה נכנס לרוטציה וכבר נותן אימפקט יפה, אלכס צ'וברביץ'.
הסנטר שטייל בספרד, שבכלל החל לשחק כדורסל בגיל מאוחר מאוד ושמביא נתונים פיזיים מרשימים בהחלט, הפך לחלק חשוב בצבע הירוק.
הוא מגבה את השלישייה הבכירה בעזרת 2.6 נ"ק לצד 1.2 ריבאונד וחצי חסימה, הוא עושה את זה בממוצע של 7 דקות למשחק בלבד.
בסדרה נגד גליל אגב, הוא שחק מעל 10 דקות למשחק והיה קריטי למען המנוחה ההכרחית של הגבוהים הבכירים.
אגב, לירוקים יש גם את שוטבין שכמו צ'וברביץ', משחק מעט דקות ומאפשר מנוחה קריטית לתומאס וקוז'י.
מהצד השני ישנה אילת ואצלה הסנטר אולי הטוב בליגה (אחרי ג'יימס כמובן), הולמן הנפלא אשר לצד טילמן משלים קו קדמי מעולה.
את הצמד הזה מגבה בעיקר טוני יאנגר שקריטי בעמדה 3 אבל גם חכמון שהוא למעשה המחליף הבכיר בעמדות 4-5.
בניגוד לגישה של חיפה ששמה את הגבוהים כאופציה אחרונה בהתקפה, פה זה שונה לגמרי ואילת משחקת לא מעט לידיים של טילמן והולמן.
הם בתמורה מפרקים הגנות, לוקחים ריבאונד, שומרים, תוקפים ועושים המון המון צרות ליריבות של אילת.
טילמן והולמן שווים ביחד מספרים מדהימים של 25 נ"ק לצד 17.2 ריבאונד וגם 2.1 חסימות.
יאנגר וחכמון מגבים אותם ושווים יחד 7.1 נ"ק ו-4 ריבאונדים. ביום רגיל גם דאוול שם אבל הוא לא יהיה פקטור בסדרה הזו כנראה.
בסך הכולל יש פה שתי קבוצות טובות, עמוקות וקשוחות עם מאמנים איכותיים.
הסדרה יכולהלהיגמר בארבעה משחקים אבל גם בחמישה, תלוי אם מישהי תגנוב משחק בחוץ או לא.
האולם באילת הוא הקשה יותר לדעתי כי ברוממה עוד לא מרגישים קהל חם אמתי.
אם חיפה תנצח את שני המשחקים הראשונים בבית והסדרה הזו תגיע למשחק 5, אני בטוח שרוממה יהיה מפוצץ והאווירה תהיה בשמיים.
הימור שלי: 3-2 למכבי חיפה בדרך לגמר בין שני ג'נטלמנים אמריקאים
