בשדמות בית לחם

[lexigali]

בשדמות בית לחם

מילים: אבא שפירא לחן: חנינא קרצ'בסקי בשדמות בית לחם בדרך אפרתה, עלי קבר קדומים תאבל מצבת; ובבוא חצות לילה מארץ עיפתה, תעלה יפת מראה, בית קברה עוזבת, אל ירדן מזרחה דומם צועדת. ובבוא חצות לילה מארץ עיפתה, תעלה יפת מראה, בית קברה עוזבת, אל ירדן מזרחה דומם צועדת. שאלה: בחזרה בשיר על המילים "מצבת" ו"צועדת", שרות רותי בן אברהם ומלי ברונשטיין "מצַבת" ו"צועַדת" (תנועת a ולא e). על-שום מה הנמכת התנועה הזאת?

 

[אוֹחַ]

נדייק:

מצָבת, צועָדת.

 

[lexigali]

למה?

 

[אוֹחַ]

לא קראתי את המקור, אך מן המפורסמות

היא שיש וקמץ וסגול מתחלפים בניהם - ממקרא, כמו גם בשירה. לא אתפלא אם המקור כתוב בקמץ.

 

[lexigali]

המקור כתוב בסגול.

לפחות בכל הספרים בהם מופיע השיר. זאת על אף שלא ראיתי את כתב היד המקורי של אבא שפירא - מודה. זאת עוד סיבה לתהיה שלי על השינוי בחזרה על אותן שתי מילים בשיר (פעם ראשונה תנועת e, פעם שניה תנועת a). ו"מן המפורסמות" לא מספיק לי. קמץ לא מסתדר שם לפי חוקי הניקוד. רוצה הסבר או הוכחה מהמקרא או ממקום ראוי אחר.

 

[אוֹחַ]

את ההסבר (ויש הסבר) אשאיר למומחים

(גם אני, מה לעשות, מהמדעים המדויקים). דוגמאות יש למכביר, למשל: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. ויש עוד הרבה דוגמאות גם מהשירה המודרנית אולם כעת, מעשה שטן, אין אני מצליח להיזכר בכלום.

 

[lexigali]

יפה. תודה.

 

[אוֹחַ]

מעניין אותי נושא הכפילות...

גם זה קיים במקרא. בפסוקים בהם יש מילה החוזרת ונשנית - האות המוטעמת, במילה הראשונה, תקבל תנועה קטנה ובשניה תנועה גדולה. לדוגמה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע.

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ויש עוד, בעיקר עם שמות של מקומות: וילכו... ויבואו...

 

[זולל מישמישים]

הצעה לפיתרון

אולי הקמץ נובע מהיותה של התנועה המוטעמת בסוף פסוק?

 

[אוֹחַ]

../images/Emo45.gif לענ"ד אתה צודק.

 

[תופס עוגב]

אם זכרוני אינו מטעני

אז הברה לפני אחרונה, במילים סגוליות (אבל לא רק) שממוקמות כמילה אחרונה בפסוק (או באתנחתא) הופכת לקמץ: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לָחם" על כן אימרו מעתה: "מה זה בא לי עכשיו מקופָלת"

 

[פלפל.]

ואל מול מרחק האופק הנגול

כך היו הם מזמרים יחדיו בקול: עציון גֶּבֶר, עציון גָּבֶר עציון גָּבֶר, ים אלות.

 

[lexigali]

../images/Emo24.gif שיר דגול.

ואם כבר: אולי יש לך אותו במנגינה המקורית של נעמי? (סמבטיון אאל"ט)

 

[פלפל.]

סמבטיון

 

[גנגי]

אכן, וצורות כאלה נקראות

"צורות הפסק" , שבניגוד ל"צורות הקשר" תנועתן גדלה בסופי מבעים - ויש כאלה שכולם מכירים, למשל - עבודת פָּרך, בזעת אפיך תאכל לָחם, וכו'. בחירה אקראית (ולא שרירותית) מפרק א' בספר בראשית הניבה את " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם."(מים בד"כ - בפתח) "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (לילה מנוקד בד"כ בפתח ב-ל' בראשונה) "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם" (בד"כ בפתח מתחת ל-מ') "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:" (במקום זֶרע)

 

[lexigali]

../images/Emo51.gif

 

[חוכא האִטלולי]

התהייה שלך יש לה על מה שתסמוך.

בירכתי זכרוני מהבהב משהו ששמעתי בתוכנית רדיו, אוניברסיטה באל"ף. ומכאן ואילך יש להקדים דומני לכל מה שיאמר. דומני שהתוכנית הושמעה לפני כשנה, עסקה בתולדות הזמר העברי, המרצה היה אריאל הירשפלד, והוא דיבר על כך שנועם שריף, שהיה המעבד של השיר בצורתו הנוכחית, הוא זה שנטל את חרות המשורר, הפכהּ לחרות המעבד, והביא לעולם את ה'צועדת' ב-a.

 

[lexigali]

מעניין.

אם כי אני חושבת שהעיבוד שהתכוונתי אליו אני אינו שלו (אקו"ם לא עובד עכשיו - לא יכולה לבדוק). מה שיותר מעניין - מי זה אריאל הירשפלד? אח, אין כמו רשת אלף.

 

[החטא והשופטת]

אריאל הירשפלד ../images/Emo99.gif

האליל התורן (אחרי יגאל שוורץ, כמובן) של החוג לספרות עברית באוניברסיאה העברית בירושלים (וכמדומני מלמד גם בבתי ספר תיכון, כמו "הליד-ה" ואחרים). מתמחה בשירה, אבל עוסק גם בסיפורת. נחשב ל"פופוליסט" בשל העיסוק שלו בנקודות המגע של הספרות והחיים. יעביר בסמסטר הקרוב סמינר בנושא הזמר העברי. כוחותינו מקווים שיאשרו להם.

 

[ג זה גמל גדול]

ומה קורה אחר-כך?