בשביל מה? (ט)

[ל3]

בשביל מה? (ט)

בשביל מה להילחם בשביל מה? בשביל שאקום מחר בבוקר לכלום, לריק, לתהומות ענקיים ובלבלול אחד גדול עם מה אני פקינג רוצה לעשות עם החיים שלי. בשביל לקום לעוד בוקר ולהילחם בכמה אכלתי, למה אכלתי, איך לא אוכל למחרת, איך אצמצם, למה אני חלשת אופי, למה אני חזקת אופי, למה אני פה בכלל ומה המטרה שלי בחיים
אין לי למה באמת לקום בבוקר- הקטן בגן, בעלי בעבודה ואני- מחפשת את עצמי. ולא יכולה לעשות כלום עם המצב הנתון התעסוקתי ( סיפור ארוך שאין לי כוח להיכנס אליו כרגע).
ואם אין למה לקום אז למה לקום בכלל? הלוואי הלוואי שלא הייתי קמה יותר- לא רוצה יותר, לא רוצה!!!!!!!!
ולא הולכת לעשות כלום לא לדאוג זו רק משאלת לב נורא חזקה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עצוב לשמוע שככה את מרגישה.

ונשמע שכבר זמן לא קצר...

היית קצת בדילמה אחרי המפגש ברמב"ם. יש מחשבות חדשות מאז? החלטות חדשות?

 

[ל3]

פרפר יקרה (ט)

קודם כל אני חייבת לך התנצלות ענקית- היה לך יום הולדת ופיספסתי את ההודעה אז אני מצטערת ורוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם כי מגיע לך. שמחה לשמוע שפינקת את עצמך ושהיה לך טוב רק שתדעי לא בקטע של חנופה, שבזכות הפורום שאת בראשו אני מצליחה עוד איך שהוא להחזיק את הראש מעל המים אז תודה על כל העזרה, תמיכה והבנה

היום נפגשתי עם המטפלת- הפגישה הייתה מאוד קשה עבורי היות ולא הפסקתי לבכות ולבכות ולבכות. אתמול בערב היה לי ריב מאוד קשה עם בעלי שבו נזרקו ממנו מילים לאוויר של - לסיים את פרשת הנישואים שלנו. הוא התחרט על כך אחרי זה ואמר לי שכשהוא כועס הוא לא שולט במה שהוא אומר אבל זו לא פעם ראשונה שהוא אומר את זה בשעת ריב והמילים מחלחלות ומחלחלות. כל אתמול בערב והיום אני רק בוכה ( ומחייכת לילד, לגננת, לכל העולם כאילו הכל בסדר). משהו בי הולך ומתרסק יותר ויותר עם כל יום שעובר. אני יותר ויותר מאבדת את הטעם לחיות והכי גרוע את הרצון! אמרתי את זה היום למטפלת, ספרתי לה עד כמה משאלת הלב שלי למות היא חזקה עד כי זה הדבר שאני הכי רוצה ואולי רק זה מה שאני רוצה. ננראה לי שהיא נבהלה קצת כי ביקשה רשות לדבר עם הפסיכאטרית שלי וגם אמרה שבכל שעה אני יכולה להיתקשר אליה. זה טוב לדעת שיש מישהו זמין שם תמיד וזה רק חידד לי את מה שכבר ידעתי- אני לא יכולה לעזוב אותה כרגע כי היא באמת תמיד בשבילי שם.
אני לא יודעת מה יהיה איתי- כרגע לא רוצה כלום חוץ משקט תמידי.....................
תודה שקראת

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ל

נשמע באמת כאילו דברים מאוד קשים נאמרים בינכם. יכולה לדמיין כמה זה מכאיב מפחיד ומחליש לשמוע את זה. אני אומרת בזהירות שנשמע כבר כמה זמן שאת לא מרגישה בטווחה במערכת היחסים הזו, והמשפטים האלו הם לא הדבר היחיד שגורם לי לחשוב ככה. גם מה שאת מספרת לו וכמה את מרגישה שהוא יכול להבין ולהכיל גורמים לי להרגיש הרבה פעמים שלא מספיק בטוח לך בזוגיות שלך. ואולי אפשר לשפר את המצב דרך זה שהוא ילווה אותך לטיפול שלך או אולי שתקבלו טיפול זוגי. מה את אומרת?

אני מבינה שהמטפלת נותנת בטחון ושזה מפחיד לעזוב אותה,
אבל יש עוד דברים שאת חייבת לקבל בהם סיוע.
מה היא אמרה על הדילמה מול רמב"ם? מה דעתה בנושא?

[לגבי יום ההולדת שלי, ממש אין צורך להתנצל, זה בסדר גמור. ותודה על האיחולים.

]

 

[ל3]

פרפר יקרה

תודה שאת תמיד פה בשבילי. לעיתים אני קוראת ואין בי את האנרגיות הנפשיות לענות אז מצטערת שלקח זמן עד שהגבתי. אני לא פעם הצעתי לבעלי ללכת לטיפול גם באופן בו הוא מתנהל כאבא וגם טיפול איתי כזוג. הוא דוחה זאת על הסף כי בעלי חושב שאם מסתירים הכל מתחת לשטיח זה יעלם סוג של הכחשה שהכל בסדר ונסתדר. אי אפשר לכפות עליו טיפול לכן עד שלא ירצה באמת זה לא רלווטנטי וחבל ( בשבילו יותר מבשבילי). בכל אופן, למחרת הריב הוא בא לדבר ואמר שכשהוא בשעת כעס הוא לא שולט על מה שנורה מפיו. בקיצור היה סוג של פיוס ואני אומרת סוג כי עדיין יד לי מטענים מאותו ויכוח שלא יודעת אם אוכל לעבור עליהם לסדר היום כל כך מהר

לגבי המטפלת, קודם חייבת לציין שגם היא הייתה מופתעת מהדרישה ברמבם ולא הבינה למה אי אפשר לטפל במישורים האחרים ולהיות איתה בקשר ולדווח לה הכל? בכל אופן הבהרתי לה חד משמעית שאת הטיפול אצלה אני לא מתכוונת לעזוב והיא אמרה שתנסה לחפש לי חלופות במרכזים אחרים שכן מאפשרים גישה שכזו. בנתיים אני באוויר ולא יודעת עם מרגישה כל כך רע עם זה????????