תאווה
במסילות הבריאה, עיצב אותך האל אישה נחשקת ואותי יצר איש רחוץ בתאוות. ובמילים שופעות ערגה צובעים היינו זה את זו בצבעי ראשית מעורטלים ונתמלאנו תשוקה מתעצמת. וכך, בלילות ללא שנת, הוגה הייתי במשנת אוהבים ומבקש אותך הדוקה בי באזיקי חמודות וקורא אל ארץ ומלואה כי עדות תהיינה לאש תאוותנו.