מאוהבת חדשה
New member
בשבילך...
אתה... אתה. אתה. אתה לא יודע כלום. אתה... אני מנסה לומר לך מה שאני מרגישה. וזה לא אמור להיות קשה. אחרי הכל, זה כבר נגמר. ממזמן. אבל... אתה חייב לדעת את זה. אתה חייב. אני רוצה שתדע, "יקר" שלי, אני רוצה שתדע... שתדע כמה אהבתי אותך. אתה לא ראית, אתה היית עיוור, לא ראית מתחתית ילדה שרצתה לתת את הנשמה שלה למענך... לא ראית אותה. והיא המשיכה לקוות. גם כשלא הייתה לה תקווה. אתה, אתה ... אני מתחילה לבכות, ואני לא יודעת למה. אתה חייב לדעת, אני רוצה שתדע. אתה הפסדת. אתה כל כך לא יודע מה הפסדת... אתה הפסדת אהבה. יכול להיות שזו הייתה אהבה של פעם בחיים. אני אהבתי אותך, אני כל כך אהבתי אותך. ואתה אפילו לא יודע כמה... חצי שנה הייתי מאוהבת בך. וראית, יכול להיות שראית, אבל לא כל כך התייחסת לזה. סה"כ תירוץ עלוב בהתחלה, נכון? למה, יש בעיה? מי אני בכלל? מה? מי? למה שיהיה לך אכפת מהרגשות שלי? לא היה לך אכפת. ואני המשכתי לאהוב, למרות שידעתי שאתה אדיש. ועכשיו... עכשיו הכל השתנה. אתה צריך לקלוט, תבין, אני מסתכלת עליך ולא מרגישה כלום. אני בוהה בך ומרגישה רחמים. רחמים עלייך. אני כל כך מקווה, ומצטערת שזה נשמע אגואיסטי, מקווה שתסבול. לא בגללי, רק זה יהיה חסר לי... לא מוכנה שתתאהב בי עכשיו. אני יודעת שזה לא יקרה, אבל בכל זאת. שלא. שלא תעיז. אבל רק תדע, איפושהו אני רוצה שתקרא את זה, שתדע שאהבתי אותך כל כך הרבה, ואתה פשוט לא עשית עם זה כלום... למרות שהיו לך כל כך הרבה הזדמנויות לנצל אותן. זו הייתה בחירה שלך. וחשבתי שאני אחכה לך לעד, אבל לא עשיתי את זה. אני כבר לא שם בשבילך. יש מישהו אחר. והוא כל כך הרבה יותר טוב ממך, אתה פשוט לא יודע, אתה צריך לראות בשביל להאמין. ואולי באמת כדאי שתקנא קצת, לא יזיק לך. אתה... אתה. אני מרחמת עלייך. אני מרחמת על עצמי, איך יכולתי לאהוב דבר כמוך. איך? ועוד הייתי מודעת לכל הדברים הנוראיים בך, ועדיין אהבתי. ולא היה לי אכפת. ועכשיו? אני מרגישה סלידה, סלידה כל כך עמוקה ממך. בא לי להקיא. קשה לי לראות אותך כל יום, כי אתה מגעיל אותי. פשוט ככה. ובכל זאת, רוצה שתדע, שפשוט הפסדת את המשחק הזה. סליחה שזה יצא מבולבל...
אתה... אתה. אתה. אתה לא יודע כלום. אתה... אני מנסה לומר לך מה שאני מרגישה. וזה לא אמור להיות קשה. אחרי הכל, זה כבר נגמר. ממזמן. אבל... אתה חייב לדעת את זה. אתה חייב. אני רוצה שתדע, "יקר" שלי, אני רוצה שתדע... שתדע כמה אהבתי אותך. אתה לא ראית, אתה היית עיוור, לא ראית מתחתית ילדה שרצתה לתת את הנשמה שלה למענך... לא ראית אותה. והיא המשיכה לקוות. גם כשלא הייתה לה תקווה. אתה, אתה ... אני מתחילה לבכות, ואני לא יודעת למה. אתה חייב לדעת, אני רוצה שתדע. אתה הפסדת. אתה כל כך לא יודע מה הפסדת... אתה הפסדת אהבה. יכול להיות שזו הייתה אהבה של פעם בחיים. אני אהבתי אותך, אני כל כך אהבתי אותך. ואתה אפילו לא יודע כמה... חצי שנה הייתי מאוהבת בך. וראית, יכול להיות שראית, אבל לא כל כך התייחסת לזה. סה"כ תירוץ עלוב בהתחלה, נכון? למה, יש בעיה? מי אני בכלל? מה? מי? למה שיהיה לך אכפת מהרגשות שלי? לא היה לך אכפת. ואני המשכתי לאהוב, למרות שידעתי שאתה אדיש. ועכשיו... עכשיו הכל השתנה. אתה צריך לקלוט, תבין, אני מסתכלת עליך ולא מרגישה כלום. אני בוהה בך ומרגישה רחמים. רחמים עלייך. אני כל כך מקווה, ומצטערת שזה נשמע אגואיסטי, מקווה שתסבול. לא בגללי, רק זה יהיה חסר לי... לא מוכנה שתתאהב בי עכשיו. אני יודעת שזה לא יקרה, אבל בכל זאת. שלא. שלא תעיז. אבל רק תדע, איפושהו אני רוצה שתקרא את זה, שתדע שאהבתי אותך כל כך הרבה, ואתה פשוט לא עשית עם זה כלום... למרות שהיו לך כל כך הרבה הזדמנויות לנצל אותן. זו הייתה בחירה שלך. וחשבתי שאני אחכה לך לעד, אבל לא עשיתי את זה. אני כבר לא שם בשבילך. יש מישהו אחר. והוא כל כך הרבה יותר טוב ממך, אתה פשוט לא יודע, אתה צריך לראות בשביל להאמין. ואולי באמת כדאי שתקנא קצת, לא יזיק לך. אתה... אתה. אני מרחמת עלייך. אני מרחמת על עצמי, איך יכולתי לאהוב דבר כמוך. איך? ועוד הייתי מודעת לכל הדברים הנוראיים בך, ועדיין אהבתי. ולא היה לי אכפת. ועכשיו? אני מרגישה סלידה, סלידה כל כך עמוקה ממך. בא לי להקיא. קשה לי לראות אותך כל יום, כי אתה מגעיל אותי. פשוט ככה. ובכל זאת, רוצה שתדע, שפשוט הפסדת את המשחק הזה. סליחה שזה יצא מבולבל...