בשבילי
אני רוצה להיות עכשיו בחווה, לעלות על סוס שחור ולדהור הרחק מכאן. לשלוט בסוס כאילו היה חלק מגופי. להפוך אותו לרגליים שלי, לדהור כל כך מהר שאני ארגיש שאני מרחפת באוויר מנותקת מהעולם הזה, מכל מה שקשה לי ,מהחיים שאני לא מצליחה להבין אותם . מהחיים שנדמה שכבר לא בשליטתי , אני לא מצליחה לשנות אותם. אני רוצה לעלות על הסוס ולהרגיש את החופש שאמורים להרגיש. כמו שמראים בסרטים, דהירה לעבר השקיעה הנצחית, לצבעים הלא מוגדרים שנדמה שלעולם לא נוכל לגעת בהם. אני חייבת להתנתק מכאן, להעריך את החיים שלי. לדעת מה טוב ומה רע לי. אני מרגישה חנוקה מדי, אין לי אוויר לנשימה וזה קשה לי. אני מרגישה כמו משותקת, שלא שולטת בחיים שלה. כאילו הכל נערם לערימות שאין להם סוף מחכות לגריסה הסופית שלהם, אבל אין לי את היכולת או אפילו הכוח לשלוח אותם למקום שיהיה רחוק ממני, בלתי מושג. כמו התקף אסתמה שלא נפסק, רק שאין לי את המשאף שירגיע אותי, שייתן לי כמה נשימות רצופות שיחזירו אותי לקרקע. מחפשת את המקום הזה שייתן לי להרגיש את הביטחון שאני כל כך מחפשת. ואני מפחדת להודות בזה, שאני מחפשת אהבה. מחפשת את אותה אחת שלא תנסה להבין אותי יותר מדי. שתהיי שם מאחוריי ותתפוס אותי כל פעם שארגיש את הנפילה הזאת . שתעיף ממני את כל השדים שכרגע חזקים יותר .שתחזיר לי קצת כוח, לא הרבה, כדי להרגיש שוב פעם. שתתן לי משמעות למה שטוב ותרחיק אותי מהרע. רק שתהיה. בשבילי. לא להרגיש את הבדידות הזאת שמוכרת לכולם. הבדידות שחשבתי שכבר רחוקה ממני, שלא תיגע בי לעולם. וזה כמו אגרוף היישר לנשמה לדעת שטעיתי.שהבדידות היא חלק ממני ולהודות בזה לוקח לי את כל כוח. אני שונאת את המילה הזאת, בדידות, אפילו לכתוב אותה אני לא אוהבת. שונאת את תחושת הרחמים שתוקפת אותי כל פעם שאני מבינה ובעיקר לא. וההרגשה הזאת, כמו אחרי ריצת מרתון לא עוזבת אותי. רק שאני אף פעם לא מגיעה למטרה, אני נעצרת איפשהו לקראת הסוף שכבר אין לי אוויר להמשך הדרך, כשכבר פיזרתי את שארית כוחותיי על אדמה שלא מפסיקה לספוג אותי אליה, כשכבר שכחתי למה בכלל יצאתי למסע המטורף הזה. ואני מוצאת את עצמי מביטה למעלה, מנסה להסדיר את הנשימה, לסלק את כל הפחדים שחונקים אותי שקושרים לי את הרגליים מלהמשיך ללכת קדימה. ואני מרגישה עייפה מלחפש לי קצת טוב. וכבר איבדתי אמון במה שאמורה להיות רשת הביטחון שלי. רק תופיעי. תיקחי אותי איתך למחוזות היפים שלך, לחלומות שלך. תחבקי אותי כדי שאדע שאת פה. תלמדי אותי להיות בטוחה, לא לפחד. תהיי, בשבילי.
אני רוצה להיות עכשיו בחווה, לעלות על סוס שחור ולדהור הרחק מכאן. לשלוט בסוס כאילו היה חלק מגופי. להפוך אותו לרגליים שלי, לדהור כל כך מהר שאני ארגיש שאני מרחפת באוויר מנותקת מהעולם הזה, מכל מה שקשה לי ,מהחיים שאני לא מצליחה להבין אותם . מהחיים שנדמה שכבר לא בשליטתי , אני לא מצליחה לשנות אותם. אני רוצה לעלות על הסוס ולהרגיש את החופש שאמורים להרגיש. כמו שמראים בסרטים, דהירה לעבר השקיעה הנצחית, לצבעים הלא מוגדרים שנדמה שלעולם לא נוכל לגעת בהם. אני חייבת להתנתק מכאן, להעריך את החיים שלי. לדעת מה טוב ומה רע לי. אני מרגישה חנוקה מדי, אין לי אוויר לנשימה וזה קשה לי. אני מרגישה כמו משותקת, שלא שולטת בחיים שלה. כאילו הכל נערם לערימות שאין להם סוף מחכות לגריסה הסופית שלהם, אבל אין לי את היכולת או אפילו הכוח לשלוח אותם למקום שיהיה רחוק ממני, בלתי מושג. כמו התקף אסתמה שלא נפסק, רק שאין לי את המשאף שירגיע אותי, שייתן לי כמה נשימות רצופות שיחזירו אותי לקרקע. מחפשת את המקום הזה שייתן לי להרגיש את הביטחון שאני כל כך מחפשת. ואני מפחדת להודות בזה, שאני מחפשת אהבה. מחפשת את אותה אחת שלא תנסה להבין אותי יותר מדי. שתהיי שם מאחוריי ותתפוס אותי כל פעם שארגיש את הנפילה הזאת . שתעיף ממני את כל השדים שכרגע חזקים יותר .שתחזיר לי קצת כוח, לא הרבה, כדי להרגיש שוב פעם. שתתן לי משמעות למה שטוב ותרחיק אותי מהרע. רק שתהיה. בשבילי. לא להרגיש את הבדידות הזאת שמוכרת לכולם. הבדידות שחשבתי שכבר רחוקה ממני, שלא תיגע בי לעולם. וזה כמו אגרוף היישר לנשמה לדעת שטעיתי.שהבדידות היא חלק ממני ולהודות בזה לוקח לי את כל כוח. אני שונאת את המילה הזאת, בדידות, אפילו לכתוב אותה אני לא אוהבת. שונאת את תחושת הרחמים שתוקפת אותי כל פעם שאני מבינה ובעיקר לא. וההרגשה הזאת, כמו אחרי ריצת מרתון לא עוזבת אותי. רק שאני אף פעם לא מגיעה למטרה, אני נעצרת איפשהו לקראת הסוף שכבר אין לי אוויר להמשך הדרך, כשכבר פיזרתי את שארית כוחותיי על אדמה שלא מפסיקה לספוג אותי אליה, כשכבר שכחתי למה בכלל יצאתי למסע המטורף הזה. ואני מוצאת את עצמי מביטה למעלה, מנסה להסדיר את הנשימה, לסלק את כל הפחדים שחונקים אותי שקושרים לי את הרגליים מלהמשיך ללכת קדימה. ואני מרגישה עייפה מלחפש לי קצת טוב. וכבר איבדתי אמון במה שאמורה להיות רשת הביטחון שלי. רק תופיעי. תיקחי אותי איתך למחוזות היפים שלך, לחלומות שלך. תחבקי אותי כדי שאדע שאת פה. תלמדי אותי להיות בטוחה, לא לפחד. תהיי, בשבילי.