בשבוע שעבר נפטר
אדם דגול , חתן פרס ישראל , פרופסור פויירשטיין.
יש כאן כתבה עליו :
http://www.acheret.co.il/?cmd=articles.364&act=read&id=2177
קטע מתוך הכתבה :
". . .ראינו פתאום שכאשר לא בדקנו מה קיים – כאשר לא בדקנו מה האדם יודע ומה האדם זוכר ומה האדם מסוגל לעשות, אלא בדקנו באיזו מידה הוא יכול ללמוד אותו, כמה דרוש לי כדי ללמד אותו את זה ומה משמעות הלימוד הזה לגבי לימוד אחר – קיבלנו תמונה שונה לגמרי. גילינו יכולות בלתי צפויות באנשים שתפקדו כמפגרים מכל הבחינות. כלומר, הידע הנוכחי איננו אומר שום דבר על יכולתך ללמוד ידע חדש. להפך, לפעמים ידע טעון, ידע שהתרגלת בו, עשוי להפריע לך ללמוד דברים חדשים. שיטת האבחון שלנו היתה למעשה המקור לפיתוח תיאוריה שלמה שבבסיסה עומדת ההנחה הבסיסית – ואני לא קורא לה הנחה אלא הכרזה אמונית כמעט, פּוֹסטוּלַט – שהאדם ניתן לשינוי.
האם מדובר בכל אדם שהוא? אין מחסומים בלתי עבירים?
נהוג היה לדבר על שלושה מחסומים, והם האטיולוגיה (=חקר הנסיבות), הגיל וחומרת מצבו של האדם. אני הוכחתי שאף אחד מהדברים האלה איננו נכון.
כיצד?
בתחילת הדרך עבדתי עם ילדים שהוגדרו כמפגרים בלי שום אטיולוגיה מוגדרת, והצלחתי להביא אותם לידי כך שיגמרו בגרות, שילכו לאוניברסיטה וכך הלאה. אבל אז אמרו לי: "פוירשטיין, היתה כאן טעות דיאגנוסטית, אתה לא שינית שום דבר, הם פשוט לא היו מפגרים, אלא שהפסיכולוג היה אידיוט ואבחן אותם לא נכון". כששמעתי את זה החלטתי לקחת ילדים שהאלמנט הביולוגי שלהם כתוב בתוך האנליזה של הכרומוזום, ואז הוכחתי שילדים עם תסמונת דאון יכולים להגיע לרמות תפקוד גבוהות."
אדם דגול , חתן פרס ישראל , פרופסור פויירשטיין.
יש כאן כתבה עליו :
http://www.acheret.co.il/?cmd=articles.364&act=read&id=2177
קטע מתוך הכתבה :
". . .ראינו פתאום שכאשר לא בדקנו מה קיים – כאשר לא בדקנו מה האדם יודע ומה האדם זוכר ומה האדם מסוגל לעשות, אלא בדקנו באיזו מידה הוא יכול ללמוד אותו, כמה דרוש לי כדי ללמד אותו את זה ומה משמעות הלימוד הזה לגבי לימוד אחר – קיבלנו תמונה שונה לגמרי. גילינו יכולות בלתי צפויות באנשים שתפקדו כמפגרים מכל הבחינות. כלומר, הידע הנוכחי איננו אומר שום דבר על יכולתך ללמוד ידע חדש. להפך, לפעמים ידע טעון, ידע שהתרגלת בו, עשוי להפריע לך ללמוד דברים חדשים. שיטת האבחון שלנו היתה למעשה המקור לפיתוח תיאוריה שלמה שבבסיסה עומדת ההנחה הבסיסית – ואני לא קורא לה הנחה אלא הכרזה אמונית כמעט, פּוֹסטוּלַט – שהאדם ניתן לשינוי.
האם מדובר בכל אדם שהוא? אין מחסומים בלתי עבירים?
נהוג היה לדבר על שלושה מחסומים, והם האטיולוגיה (=חקר הנסיבות), הגיל וחומרת מצבו של האדם. אני הוכחתי שאף אחד מהדברים האלה איננו נכון.
כיצד?
בתחילת הדרך עבדתי עם ילדים שהוגדרו כמפגרים בלי שום אטיולוגיה מוגדרת, והצלחתי להביא אותם לידי כך שיגמרו בגרות, שילכו לאוניברסיטה וכך הלאה. אבל אז אמרו לי: "פוירשטיין, היתה כאן טעות דיאגנוסטית, אתה לא שינית שום דבר, הם פשוט לא היו מפגרים, אלא שהפסיכולוג היה אידיוט ואבחן אותם לא נכון". כששמעתי את זה החלטתי לקחת ילדים שהאלמנט הביולוגי שלהם כתוב בתוך האנליזה של הכרומוזום, ואז הוכחתי שילדים עם תסמונת דאון יכולים להגיע לרמות תפקוד גבוהות."