ברנרד קורנוול

[הלדין]

ברנרד קורנוול

התחלתי לקרוא את ´מעשה הקשת´ מאת קורנוול- ספר מצויין, המעביר היטב את אווירת תקופת ימי-הביניים, כמדומני. מדוע אנשים מעלים על נס את האבירות אם בסופו של דבר היו אלה אנשים שראו במלחמה ספורט?(אנשים, ככל הנראה, מתעלמים מזה ושמים לב יותר לאידיאל של האבירות ושוכחים שבמציאות האידיאל מתקשה להתקיים) ימי הביניים הם תקופה מעניינת למרות שבפועל הם נמשכו רק כמה מאות שנים.(בניגוד לספרי פ´ בהם הם נמשכים אלפי שנים. רוב ספרי הפ´ מתעלמים מנקודה זו) פעם ניסיתי לחבר סיפור השואל מה היה קורה אילו ימי הביניים היו נמשכים ואילו נסיבות היו ימי הביניים נמשכים. אחת הסיבות שהעליתי בחכתי הייתה דחיקת המוסלמים ממרכזיהם באגן המזרחי דרומה אל אפריקה ומזרחה אל ערבות אסיה התיכונה. המוסלמים אצרו את הידע מימי רומי ויוון ובהיעדרם הידע לא היה מגיע לידי אירופה.(ואולי הם בעצמם היו שוכחים ממנו) הממלכות האפריקאיות באותה תקופה היו דומות ברוב הדברים לאוטוקרטיות הפיאודליות באירופה ולמעשה אף סחרו עם סין והודו. אם תורות רומי ויוון היו חודרות לאיזור זה. היינו כיום מדברים על הדרום המנצל נגד הצפון המנוצל ולא להיפך וכל אותה הבלה-בלה שהתקשורת מאכילה אותנו רק בהיפוך צדדים...

 

[סרטוריוס]

אני שמח שאתה נהנה.ץ לדעתי קורנוול

תותח, ואני שוקל להוציא גם את "שודד הגרדום" שלו - סיפור על קצין אנגלי בתקופה הויקטוריאנית, שמקבל על עצמו לחקור מקרה שבו אדם כבר הורשע ברצח ונדון להיתלות. יש לו רק שבוע כדי לשדוד את הנדון מהגרדום. והקצין הזה, כל מה שהוא רוצה זה לשחק קריקט

 

[Marinette]

על האבירים ועקרון ההכבדה

השאלה שלך מדוע אנשים מעלים על נס את רעיון האבירות ורואים במלחמה ספורט, מזכירה לי מחשבה שעלתה במוחי לפני שנתיים בערך, על הקשר בין אתוס האבירות לעיקרון ההכבדה. אני זוכרת איך רצתי וכתבתי את המחשבה הזאת בפורום מדע ביואל שעוד היה קיים אז. המחשבה היא כזאת: עיקרון ההכבדה שנוסח ע"י אמוץ זהבי, מנסה להסביר את התופעה של תכונות או התנהגויות שנראות בלתי מעשיות בעליל וסותרות כביכול את תורתו של דארווין. דוגמא שמביא זהבי: למה לטווס יש זנב ענקי ורחב כזה, אם הוא סתם מכביד עליו ומפריע לו לרוץ ולעוף? התשובה על פי עיקרון ההכבדה היא: בכך שהטווס נושא זנב מפואר כזה, הוא מציג לראווה את כוחו ויכולתו. טווס שיכול להסתדר וגם לגבור על יריביו (לנצח טווס אחר, להימלט מטורפים או מה שלא יהיה) אפילו שהוא נושא זנב כזה כבד, מראה שהוא חזק כפליים. את זה אפשר להרחיב גם על התנהגות אנושית. האמירה "אני יכול לנצח אותך עם יד אחת קשורה מאחור" (דוגמא שהביא לי, בתגובה להודעתי, אחד המשתתפים בפורום מדע ביואל), תחרויות שבהן חלק מהעניין הוא מחווה של מתן זכות קדימה או יתרון כלשהו ליריב ("אתה יורה ראשון", "אני אתן לך להתחיל עשרים מטר לפני במירוץ"), מתוך התפיסה שאם תצליח לנצח אותו למרות שנתת לו יתרון התחלתי, הניצחון שלך יהיה ברור, שלם וזוהר הרבה יותר. ומה היתה המחשבה שכתבתי אז ביואל? המחשבה שלי היתה שהעניין עם האתוס של האבירות הוא שהוא בנוי בצורה חזקה במיוחד על עיקרון ההכבדה. ההתנהגות ה´ג´נטלמנית´ שהאביר אמור להפגין בקרב, הסיכונים שהוא אמור לקחת והזלזול שהוא אמור להפגין ביתרון התחלתי של יריבו. אביר שניצח בתנאים הקשים וה´עוינים´ ביותר, תנאים שלהם הסכים מרצונו, נחשב בספרות האבירות לאביר המוצלח ביותר. ב"בסתיו ימי הביניים" קראתי שהאבירים היו עושים ביניהם תחרויות מי יבזבז יותר כסף בדרכים פחות מעשיות, והמחבר הויזינחה (או האוזינחה, כפי שצריך לבטא את שמו) מביא כדוגמא אביר שזרע שדה שלם במטבעות זהב. נראה לי שה"שוויץ" הזה משתלב גם הוא יפה עם עקרון ההכבדה: מי שזורק ככה כסף מתימר אולי בתיאוריה להוכיח את דברי ישו שהכסף מפריע לגאולה ושהעניים יירשו ארץ, אבל מאחורי מעשיו עומדת גם השאיפה להוכיח בעצם שיש לו המון כסף לבזבז, שהוא כל כך עשיר שהוא יכול להרשות לעצמו לזרוק ימבה מטבעות זהב.