ברכות + רשמים
לאחיי ברוח ולידידיי בנפש, שתהיה השנה החדשה - שנה טובה לגבי כל אחת ואחד מאתנו, שנה שבה נראה יותר בבהירות את הטוב שבתוכנו ואת הטוב שבזולתנו, שנה שבה נעשה את הטוב במידת האפשר נחווה את הטוב נרגיש טוב ונודה על הטוב. מועדים לשמחה, פרי מגדים מקווה שתמצאו עניין ברשמים הבאים: ב "שירת הגורל" אתה הלדרלין, משורר שמימי שכמוך, מתאר את הישויות השמימיות שהם חסרי גורל לעומת הנפשות האנושיות שעליהם נגזר הגורל. "אולם עלינו ניגזר בשום מקום לא לנוח. יימוגו, ייפולו אנשי מכאובות, מבלי משים, משעה אחת למישניה, כמים מצוק אלי צוק מוטלים הם, רוב-שנים, מטה, לאשר לא נודע". (תרגמה: עדה ברודסקי) בשיר אחר כתבת: "אתה אלוהי, עמדת בכל זה, כי על פני מצולות אפלות כבר עלו ושקעו הרבה לעיניך" (ארכיפלגוס, תרגם: שמעון זנדבנק). האם אפשר לייחס לך, משורר יקר, איזושהי תחושה עמומה שחשת, שמקורה אולי מנבכי התת מודע הקולקטיבי, אודות הגורל העגום שיפגע בעתיד באנשי מכאובות ? האם ייתכן שראית בעיני רוחך מצולות כה אפלות שאפילו אלוהים לא יכל לעמוד בזה ואשר על כן הסתיר את פניו? האם אנו, קוראיך, רשאים היום לדמות לעצמנו שאולי שקעת בתוככי השיגעון, כי לא יכולת לראות יותר את האימה הזאת, בעיני רוחך ? ולו רק כדי לשמור –בשבילנו, האוהבים אותך- על הזוך הפנימי שבך, האם תראה במחשבה הזאת שלנו, מחשבה כל כך אגואיסטית ? אתה משורר הרי האלפים, אשדות הנחלים, העצים, הפרחים, הציפורים וכרי הדשא, אתה משורר האדמה, האור, הקדושה והיופי – ידעת בוודאי שהשמש הזורחת והשיטה הפורחת לא מפריעות לשוחט לשחוט... ש"היפה נויטראלי למוסרי" ובאותה מידה: שהיפה נויטראלי לזיכרון. האם יתכן שדעתך נטרפה עליה לאחר שהצצת רגע בחלומך מאה שנה קדימה, כמו שדעתנו הייתה בודאי נטרפת עלינו לו היינו שם ? שכן, כמו שכתב רומן גארי בהזכירו את יכולתך : "הגרמנים יודעים לחלום. והתוצאה היא לעיתים היא גיתה או הלדרלין, ולעיתים מיליוני מתים" (רומן גארי : "עפיפונים" עמ' 258). הלדרלין, נפש זכה ושבירה שכמוך, מי האמין שאי פעם נפגש ? אתה כה רחוק במחוזותיך הגרמניים ואני כה רחוק במחוזותיי הישראליים בכל זאת שמעתי עליך ממתמכר כבד לאלוהים (פנחס שדה), והיום יכולתי לפגוש אותך באמצעות מתמסר כבד ליפה (שמעון זנדבנק) שמסר לנו את מילותיך מיופי ליופי בתוך "מבחר השירים" שבתרגומו המהלך קסם). אין זה כי אם רק מתמכרים ומתמסרים שכמותם יכלו לדלג מעל הגחלים הלא-כבויים ולהפגיש אותנו במחוז הדמיוני של הנפש, באמצע הממשי של הרוח. רשמים משהייה קצרה בנופי האלפים (כששירי הלדרלין בתרגום עברי עוזרים לי לתווך במקצת על הפער הכמעט בלתי אפשרי של מחוזותינו) גווני הירוק ראיתי בהרי האלפים כמה גוונ
לאחיי ברוח ולידידיי בנפש, שתהיה השנה החדשה - שנה טובה לגבי כל אחת ואחד מאתנו, שנה שבה נראה יותר בבהירות את הטוב שבתוכנו ואת הטוב שבזולתנו, שנה שבה נעשה את הטוב במידת האפשר נחווה את הטוב נרגיש טוב ונודה על הטוב. מועדים לשמחה, פרי מגדים מקווה שתמצאו עניין ברשמים הבאים: ב "שירת הגורל" אתה הלדרלין, משורר שמימי שכמוך, מתאר את הישויות השמימיות שהם חסרי גורל לעומת הנפשות האנושיות שעליהם נגזר הגורל. "אולם עלינו ניגזר בשום מקום לא לנוח. יימוגו, ייפולו אנשי מכאובות, מבלי משים, משעה אחת למישניה, כמים מצוק אלי צוק מוטלים הם, רוב-שנים, מטה, לאשר לא נודע". (תרגמה: עדה ברודסקי) בשיר אחר כתבת: "אתה אלוהי, עמדת בכל זה, כי על פני מצולות אפלות כבר עלו ושקעו הרבה לעיניך" (ארכיפלגוס, תרגם: שמעון זנדבנק). האם אפשר לייחס לך, משורר יקר, איזושהי תחושה עמומה שחשת, שמקורה אולי מנבכי התת מודע הקולקטיבי, אודות הגורל העגום שיפגע בעתיד באנשי מכאובות ? האם ייתכן שראית בעיני רוחך מצולות כה אפלות שאפילו אלוהים לא יכל לעמוד בזה ואשר על כן הסתיר את פניו? האם אנו, קוראיך, רשאים היום לדמות לעצמנו שאולי שקעת בתוככי השיגעון, כי לא יכולת לראות יותר את האימה הזאת, בעיני רוחך ? ולו רק כדי לשמור –בשבילנו, האוהבים אותך- על הזוך הפנימי שבך, האם תראה במחשבה הזאת שלנו, מחשבה כל כך אגואיסטית ? אתה משורר הרי האלפים, אשדות הנחלים, העצים, הפרחים, הציפורים וכרי הדשא, אתה משורר האדמה, האור, הקדושה והיופי – ידעת בוודאי שהשמש הזורחת והשיטה הפורחת לא מפריעות לשוחט לשחוט... ש"היפה נויטראלי למוסרי" ובאותה מידה: שהיפה נויטראלי לזיכרון. האם יתכן שדעתך נטרפה עליה לאחר שהצצת רגע בחלומך מאה שנה קדימה, כמו שדעתנו הייתה בודאי נטרפת עלינו לו היינו שם ? שכן, כמו שכתב רומן גארי בהזכירו את יכולתך : "הגרמנים יודעים לחלום. והתוצאה היא לעיתים היא גיתה או הלדרלין, ולעיתים מיליוני מתים" (רומן גארי : "עפיפונים" עמ' 258). הלדרלין, נפש זכה ושבירה שכמוך, מי האמין שאי פעם נפגש ? אתה כה רחוק במחוזותיך הגרמניים ואני כה רחוק במחוזותיי הישראליים בכל זאת שמעתי עליך ממתמכר כבד לאלוהים (פנחס שדה), והיום יכולתי לפגוש אותך באמצעות מתמסר כבד ליפה (שמעון זנדבנק) שמסר לנו את מילותיך מיופי ליופי בתוך "מבחר השירים" שבתרגומו המהלך קסם). אין זה כי אם רק מתמכרים ומתמסרים שכמותם יכלו לדלג מעל הגחלים הלא-כבויים ולהפגיש אותנו במחוז הדמיוני של הנפש, באמצע הממשי של הרוח. רשמים משהייה קצרה בנופי האלפים (כששירי הלדרלין בתרגום עברי עוזרים לי לתווך במקצת על הפער הכמעט בלתי אפשרי של מחוזותינו) גווני הירוק ראיתי בהרי האלפים כמה גוונ