ברכות לפתיחה,

זכויות ../images/Emo104.gif

אתחיל מהסוף - אתה מציין הגבלות החלות על הקניין הרוחני, אבל הגבלות על זכות הקניין חלות גם על נכסים מוחשיים - כך למשל, בעלות על נכס מקרקעין מוגבלת בכל הקשור ל"מים נפט מכרות מחצבים וכיוצא באלה" למרות שאלו נמצאים בנכס, מחוברים אליו, והיו אמורים להיות חלק בלתי נפרד ממנו. גם כאן, האינטרס הציבורי מגביל את זכות הקניין. כך גם לעניין פירוק שיתוף כשהחוק אוכף את פירוק השיתוף גם אם רק שותף אחד, מתוך שותפים רבים, מעוניין בה. אתה טוען שהשימוש בנכס הפיזי ללא רשות אסור, אבל הנה - זכות הבעלות במקרקעין אינה מונעת מעבר בחלל הרום, למרות "היותה מתפשטת" לחלל זה. לכן - מגבלות על תחולת זכות הבעלות קיימות בצורה זו או אחרת בכל מיני סוגי נכסים, אבל מהרגע שהיא חלה, חלים על כל הזכויות אותן כללים. והאילן בו אני נתלה הוא סעיף 13 לחוק המיטלטלין, המחיל את החוק גם על זכויות, ואינו מחריג מתוכו זכות יוצרים.
 
סעיף 13 לחוק המיטלטלין

אומר: 13. תחולה (א) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על זכויות. (ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. החוק איננו אומר שבעלות על מיטלטלין זהה לזכות. "דומה" אניננו "זהה". ואי אפשר לרוקן מתוכן את המילים "בשינויים המחוייבים" שכן המחוקק לא משחיט את מילותיו לריק.
 
מה שאומר החוק ../images/Emo104.gif

החוק קובע, במלים מאד ברורות, שזכות, דינה כמטלטלין, למעט שינויים מחוייבים. מה שאתה עושה, זה לקחת את "השינויים המחויבים", ולהפוך אותם לעיקר. לשון הסעיף אומרת בבירור ההיפך. לא יפה
 
רוני, אני רוצה לשנות רגע את המקרה.

אותו סופר לא פירסם הודעות בפורום על פי תקנון הפורומים של תפוז, אלא בא למשרדי תפוז עם מספר יצירות, שירים, פרוזה, ולאחר שהתיעץ עם עו"ד ובדק לעומק ולרום את כדאיות העיסקה, מכר את זכויות היוצרים לתפוז. תפוז פירסמה את היומן הזה בפורום, מידי יום במשך חודשים. הדבר הביא הכנסות לתפוז, שכן, הגולשים נהרו לאותו הפורום, הקליקו בהמוניהם וכנגד כל הקלקה נרשם תשלום לטובת תפוז מהמפרסמים ובכך, בעולמנו הדמיוני גרפה תפוז רווחים כלכליים.כדברייך, האיש גדל להיות בעל שם, חלפו שנים, ראה תפוז כי טוב ופירסמה את היצירות גם במוסף של ידיעות, וגם הוציאה לאור ספר ומכרה אותו ובכך הגדילה עוד יותר את הכנסותיה. האיש מאד לא מרוצה מפירסום הטקסטים, הכסף שהוא קיבל עבורם נגמר מזמן וכאב הלב עדיין נשאר.
 
גם לי יש, גם לי יש,

לילד אחד היה כלב, הכלב נדרס - והרי עוד דוגמא לכאב לב. הדוגמא ניתנה לא כדי להדגים איך, בהנתן חוזה, התוצאות לא תמיד מתאימות לכל הצדדים, אלא רק כדי להדגים מדוע, השאלה הכלכלית איננה היחידה הרלוונטית לנושא זכויות יוצרים. כאשר נחתם חוזה, על החותמים עליו לעמוד בתנאיו גם אם הדבר גורם להם אי נוחות. הרי השאלה המקורית שלי היתה בדיוק זו - האם התנאי שמעמידה "תפוז" חוקי, ובמילים אחרות, האם קיים ביני לבינה חוזה שאלו תנאיו. במקרה, שתנאי זה חוקי, הרי שחייבת, לטעמי, להיות דרך שבה ימנע מאדם לפרסם יצירה שלו באחד הפורומים מבלי שהובא התנאי לידיעתו (והרי זו אחת המשמעויות של חתימת חוזה, שהצדדים יודעים את התנאים שבהם הם פועלים) - מאד לא סביר, בעיני, להסתיר כלל כזה במקום שאליו אין הגולש מגיע כלל אלא אם הוא בודק עניינים כגון דא, ואין חובה עליו להגיע כדי להשתמש בפורומים, ובתום לב הוא יכול להניח תנאים שונים לגמרי מאלה שתפוז החליטה עליהם. לא בכדי בחוזי זכויות יוצרים של תוכנה לא ניתן להתקין את התוכנה מבלי לאשר קריאה, הבנה והסכמה לתוכן החוזה. לא בכדי באתרי סקס נדרש הנכנס לאשר בלחיצת כפתור את הסכמתו לצפות בתוכן האתר (אני מתנגדת לפורנוגרפיה ברמה הערכית, וזו רק הבהרה). ואשר לדוגמא שנתת, הכל תלוי בתנאים שסוכמו בין *שני* הצדדים - אם הוסכם שלתפוז זכות לפרסם על הרשת את היצירה, ועל הרשת בלבד, אכן צודק האדם בטענתו (אם היא קיימת) שתפוז עברו על תנאי החוזה. אם סוכם שהיצירה עוברת לרשותם, הסיפור שונה. שאלה של הסכם.
 
../images/Emo51.gif רוני

הסברת בצורה ברורה לחלוטין מדוע את סבורה ש: א´ תקנון תפוז אינו מחייב את הגולשים. ב´ תפוז אינה יכולה להקנות לעצמה זכויות יוצרים בהודעות של הגולשים שלו. בינתיים התפתח דיון יותר תאורתי, לגבי מהות הזכויות. טענותייך הן כי היות ותקנון תפוז אינו מוצג בצורה בולטת ולא נדרשת לחיצה על מתג וירטואלי של הסכמה או אי הסכמה כתנאי לכניסה למערכת הפורומים, התקנון אינו מחייב, שכן לא נוצר הסכם בין הצדדים. מעבר לזאת, אומר עימנואל ששתיקתו של גולש איננה יכולה להתפרש כהסכמה או ויתור על זכות יוצרים או חלק ממנה. עמדתי היא כי ברמת העיקרון ומבלי להכנס לתקנון תפוז, תנאי שימוש ותקנונים של אתרים מחייבים את הגולשים או מכח הסכמה מפורשת או מכללא. טענת גולש כי לא קרא את התנאים בעיניי אינה תום לב אלא עצימת עיניים שהיא ההיפך מתום לב. תקנונים אלה לטעמי הם חוזים אחידים והם עשויים להבחן בבוא היום ע"י בית משפט ואם ימצאו בהם תנאים מקפחים, תנאים אלה יבוטלו ע"י בית המשפט. אינני סבור כי תקנון תפוז אומר שכתיבת הודעות בפורומים כמוהה כמתן הזכות הקניינית לתפוז, אך אני חושב שהתקנון אומר שלתפוז ניתן כנגד הפירסום חלק מהזכות. כלומר ניתנו לתפוז זכיות שימוש מסויימות אך שארית הזכות נשארה אצל היוצר. לטעמי התניה זאת סבירה בעיקר לאור העובדה שהשימוש באתר הוא בחינם. היות ואינני רואה שופט בסביבה, לא נראה לי שינתן פסק דין במחלוקת הזאת.
 
אני משערת שהאיקון בסיום

הודעתך, משמעו שהדיון איתי, מבחינתך, הסתיים. גם התודות בראש ההודעה יכולות להצביע על כך. מאחר שגם אני אינני רואה שופט בסביבה, ארשה לעצמי לומר עוד דבר: לאחר שבא מנהל הפורום, וטען טענה, ובאה גולשת, וטענה נגדו הטענה שהעלה איננה תקיפה ביחס לדיון העקרוני שהתעורר, והדגימה את טענתה שלה באמצעות המצב שבו השתמש מנהל הפורום כדי לטעון את זו שלו, בא מנהל הפורום וטוען כנגדה, שאיננה עונה לקריטריונים, בכך שהיא מורידה את הדיון מרמתו העקרונית אל הפרטית. האינטרנט, מעצם מהותו, מאפשר לאנשי העם הפשוטים (במקרה הזה, אני), לבוא בדברים עם אנשי המקצוע, (במקרה הזה, אתה). גם כאשר דלת העם איננה מנסחת את דבריה בלשון משפטית, עדיין יכול, מי שמעוניין בכך, למצוא (די בקלות, אם יותר לי, אפילו דלת העם איננה לוקה בקשיים בתחום הכתיבה), את הכוונה שמאחורי דבריה. במקרה הזה רציתי לומר, כמובן - הדוגמא שנתת איננה תופסת לעניין כאב הלב האמור, מכיוון שאתה נותן דוגמא שבה נחתם חוזה בין שני צדדים, ואילו במקרה המדובר מוכתב חוזה על ידי צד אחד, שלא רק שלא אושר בחתימתו של הצד האחר, אלא שאין כל בטחון שהצד האחר קרא אותו ויודע על קיומו. אתה רוצה לומר שטענתי שגויה, היינו ש"אין כל בטחון", הוא טענה שמקורה בחוסר תום לב? יתכן, למרות שאיש מאיתנו לא יוכל כרגע להוכיח מה מספר הגולשים שאכן קוראים את התקנון, ובאיזו מידה אכן מודעת הגברת שכתבה את ההודעה שבלינק שניתן למעלה, לקיום סעיף זכויות היוצרים שבו. להערכתי, מעטים הגולשים שאכן טרחו לקרוא את התקנון, ומעטים עוד יותר יהיו כאלה שיהיו יכולים להעריך, שהתקנון כולל סעיף כזה. אבל זו הערכה שמתבססת על הכרות עם גולשים, ועם מצב בעייתי בודד של זכויות יוצרים ותו לא. כך או כך, ה"ירידה" מהרמה העקרונית מקבילה בדיוק לזו שלך בהודעה שלעיל, ונזיפות בגולשים לא נראות לי כמו משהו שמעוגן בתקנון האתר, גם אם הן נרמזות, וללא כל השפעה למילה "מכללא", תהא משמעותה אשר תהא.
 
כמה הערות:

א´ מספרים שפרויד אמר לסטודנטים שלו שרמזו לו שהסיגר בפיו מסמל איזה תסביך: "לפעמים סיגר הוא רק סיגר" בפראפרזה, לפעמים תודה היא רק תודה. ב´ אני חושב שהדיון שהתפתח אכן היה מעניין, אך באיזשהו שלב, לא הצטרפו גולשים חדשים והיו סימנים לכך שהתחלנו לחזור על דברים שכבר אמרנו. היות ולא הצלחנו לשכנע אחד את השני, חשבתי שאכן אין תעם למחזר טענות ולכן חשבתי שניתן לסיים אותו. אין לי כמובן התנגדות להמשיך אותו ובלבד שלא תהיה חזרה על תענות שכבר הועלו בשרשור. לא האשמתי אותך בשום דבר ואם תשימי לב ותקראי את כל השרשור, את מאשימה אותי בכמה האשמות. ג´ ככל גולש אחר, אני שומר לעצמי את שיקול הדעת ואת הזכות לאילו טענות להשיב ולאילו לא. ד´ אינני רואה סלקטור בכניסה לפורום, אינני יודע מהי השכלתו של כל גולש כפי שגם אינני יודע מה גילו, מינו ודתו, כולם יכולים להשתתף. ה´ כפי שציינתי בהודעת הפתיחה, שמכונה הודעת מנהל, לחלק מהסוגיות יש שאלות רבות ותשובות מוסמכות אין. אינני סבור שיש בידי מונופול על הידע או על החוכמה, כל אחד יכול להביע את דעתו, אולם יהיה זה הגון להבחין בין דעה אישית ובין דעה המתבססת על אסמכתאות. ו´ את הבאת דוגמאות ואני הבתי דוגמאות וכל הקורא את הדיון יכול להחליט מה רלוונטי ומה לא. ז´ טענתי היא כי זכות היוצרים איננה באה להגן על היצר מפני כאב לב, כי הוא יכול להגרם לו גם ללא הפרתה. ח´ באשר להווצרות הסכמים בין אנשים או בין צרכנים וספקים שלא בדרך של ניהול מו"מ וחתימה על מסמך או שלא בדרך של תקיעת יד או אקט כזה או אחר, דיני החוזים ודיני הצרכנות מכירים בעוד כמה דרכים. אני לא המצאתי את המילא מיכללא, משמעותה היא "ההיפך ממפורש" ואני אשמח אם מישהו יציע וילמד אותי מילה אחרת יותר מובנת.
 
אבל זו בדיוק מטרת פורום מומחה

להעשיר את דעתו של פחות הדעת על ידי הידע של רב הדעת. בנושא, כמובן. אני, בשימוש בקומון סנס ותו לא, מנסה להבין האם מעמדו של חוזה שקבע צד אחד זהה לזה של חוזה שנחתם בין שני צדדים, ובאמת קיויתי ללמוד כאן תשובות לשאלה הזו. יותר מזה, אם תעיף מבט בשאלה המקורית תוכל לראות, שקיויתי לדעת גם על תקפותו של חוזה במשתמע, כלומר - מה דינם של פרסומים באתרים שבהם לא קיימת הצהרה כזו שבתפוז, ביחס לזכויות היוצרים, ולאפשרות של טענה, שמאחר שהיה שימוש באתר כלשהו, היתה מן הסתם (וללא אזהרה או הצהרה מפורשת), העברת זכויות איזו שהיא. מטרת הויכוח איננה, לפחות מבחינתי, לשכנע את הקוראים, אלא ללמוד עוד על מעמד יצירות (שלי ושל אחרים) שפורסמו במקומות שונים על הרשת. הידע הזה, לא סביר, אמנם, שישמש אותי בדיעבד (באשר אבדנו אבדנו), אבל יכול היה לשמש אותי לקבלת החלטות בעתיד. ולעניין מיכללא, כוונתי היתה לומר (אכן, באופן מרומז), שבשימוש במונחים משפטיים, שקיימת סבירות לא מעטה שמי שאיננו בר סמכא בתחום לא יכיר - יש טעם בהסבר. דיבורים "מעל ראשו" של הקורא אמנם יכולים להעניק תחושה של ידע ובעטיה תחושת כח, אבל אינם משרתים, עד כמה שאני יכולה לשפוט, את מטרת הפורום.
 
הבדל בין חוזה לחוזה אחיד

אכן יש הבדל בין חוזה "רגיל" ובין חוזה "אחיד". הדין החל על חוזה רגיל שהוא מפגש של רצונות של שני צדדים מה שקראת לו חוזה שנקבע ע"י שני הצדדים, נשלט ע"י חוק החוזים (חלק כללי). גם בתחום זה קיים עיקרון משפטי של פרשנות כנגד המנסח, כלומר כאשר ברור לבית המשפט מי המנסח, ותנאי בחוזה ניתן לפירושים שונים, יעדיף בית המשפט את הפירוש שהוא נגד אינטרס המנסח. החוזה האחיד או חוזה ההצטרפות מה שקראת חוזה שנקבע ע"י צד אחד, הוא חוזה שנוסחו הוכן מראש ע"י ספק מתוך כוונה להתקשר על פיו עם ציבור בלתי מסויים. בפני היחיד החפץ באותו מוצר או שירות שהספק מציע ניצבת הברירה היחידה להצטרף או לא להצטרף. היות והמחוקק מצא לנכון שיש צורך להגן על הצרכן מפני הספק עקב אי השוויון ביניהם, נחקק חוק החוזים האחידים. עיקרו של חוק זה בכך שהוא מאפשר לצרכן להביא בפני בית המשפט טענה שתנאי בחוזה אחיד הוא תנאי מקפח, ואם טענתו תתקבל, יוכל בית המשפט לבטל את אותו התנאי. כלומר, החוק לא אוסר קביעת תנאי חוזה ע"י צד אחד ואינו מבטל אותו עקב היותו כזה, ומעניק לצרכן את ההגנה מפני תנאים מקפחים בלבד. באשר ליעדי הפורום, כפורום מומחה, אני סבור שהם נקבעים ע"י מנהל הפורום וע"י האתר. אחת המטרות היא להרחיב ידע של הגולשים שאינם מומחים, אך יש לו גם מטרטת אחרות. הרחבת ידע איננה בהכרח מתן פתרון בית ספר, וכאשר פתרון כזה לא קיים, תהיה זאת טעות להציג דעה אישית של מומחה כפתרון. סבורני שרוב המומחים אינם מציגים עצמם כנביאים. עו"ד שיביע דעה לפיה עמדה מסויימת תתקבל בוודאות ע"י בתי המשפט, לגבי מקרים שאין בהם הלכה פסוקה, יעשה לדעתי שירות דוב. ובאשר לדיבור מעל לראשי הגולשים: אמנם אני חדש בפורום זה אך ניהלתי כבר פורומים בנושאים שונים (לא משפטיים). אני משתדל לתת לכל אחד תשובה ואכן רוב השאלות שהועלו כאן נענו. אני רק יכול להצטער שאת מרגישה שאני מדבר מעל הראש שלך. השקעתי לא מעט זמן בבניית קישורים רלוונטיים (ובטח עוד אשקיע) וגם בשאלה הפרטנית שלך השקעתי, לא כדי שאפגין עלייך ידע ולקבל תחושת כח מדומה. כאשר לא ידעתי משהו שאלתי (ראי את השירשור של ילדה בלבן) ולא הרגשתי שהיה ניסיון לדבר מעל ראשי וכד´. אמנם אינני מצפה לשמוע תודה מאיש, רק אני רוצה להבטיח לך, שהכוונה שלי היתה אכן שמקריאת השירשור את וגולשים נוספים ילמדו את הבעייתיות הקיימת ואת התשובות האפשריות. מקצוע המשפטים איננו מדע מדוייק ויש האומרים כי כלל אינו מדע, ולטעמי מי שמתיימר לקבוע תשובה וודאית לשאלה שעדיין לא התעוררה ולא נדונה בבתי משפט, איננו אלא מוכר אשליות. זהו עניין של יושר מקצועי. השאלה שעדין לא נידונה בפסיקה היא בדיוק שאלת תוקפו של תקנון אתר כלפי גולשים שהשתמשו בשירותיו, אך לא קיבלו במפורש את התקנון על דרך של לחיצה על לחצן וירטואלי או בדרך דומה. אמרתי לך שדעתך בעניין הזה נשמעה בבירור ושאין עדיין פסיקה, הבעתי את דעתי, מה עוד חסר לך כאן? יצאת לא מסופקת מתוכן תשובותיי ומסגנוני, אני רק יכול להצטער ולהבטיח לך שגם אני יצאתי לא מסופק מהיחס שלך ומהביקורת שלך.
 
תודה על ההסבר

אי הנוחות שלי נבעה רובה ככולה מהצירוף "הסברת את דעתך... בינתיים התפתח דיון תיאורטי יותר". טענתי היתה, שכאב הלב הינו חלק מהנזק שיכול להגרם לאדם מאובדן זכויות יוצרים על יצירה שלו, מבלי שהסכים לכך מראש, טענתך היתה, שאין הדבר כך, ורק הפן הכלכלי תקף לעניין זה. נתת דוגמא, טענתי שהדוגמא איננה דומה לדבר שבאה להדגים. במחשבה נוספת, נדמה לי, (ושוב, הידע המשפטי שלי רעוע, במקרה הטוב), שבמקרים שונים מתייחס בית המשפט האזרחי לעוגמת נפש כאחד הדברים שמשמעותיים לנושא חוזים והסכמות. במקרה של זכויות יוצרים קיימת זכות, שאתם מכנים "הזכות המוסרית", ולאחר שאבדוק מה משמעותה, אדע אם היא היא נושא ה"רגש" המדובר, או שמא משמעותה שונה לחלוטין. ברור לי שההנאה מדיון עם עמיתיך גדולה יותר מזו שבדיון עם שכמותי, ולכן אני מעריכה שבעתיים את הנכונות לטרוח ולהשיב. (לא עלה על דעתי שתתן לי תשובה ודאית בסוגיה, ודאי לא לאחר שראיתי שלא נמצאה פסיקה קודמת בנושאים הללו. יע"ז חשבתי, שתוכל, למשל, ממש כפי שעשית כעת, להסביר מה משמעותו של חוזה אחיד, או כיצד בדרך כלל נוהג בית המשפט ביחס לחוזים שלא קרא אותם אחד הצדדים, ואלה, אולי, קיימים במקומות נוספים פרט לרשת האינטרנט, ויותר מזה, מה בדבר מקומות שבהם אין כלל חוזה כתוב, והכללים נובעים אך ורק מנורמות ומידיעה כללית של השותפים, כמו בדוגמא שניתנה לעיל - נסיעה באוטובוס. יכול מאד להיות שציפיותי מופרזות, ברור לי שאינך עובד כאן עבורי.) כולי תקוה שלהבא תתקל רק בפרטנרים לדיון שמסוגלים לרמה התאורטית המהווה דרישת סף כאן, ומבינים ממילא את השפה המשפטית ואת המינוחים הקיימים בה, וינעמו לך ולמשתתפים האחרים הדיונים.
 
"מיכללא" ../images/Emo104.gif

פירוש המלה בעברית הוא "משתמע\ת" (תנאי משתמע, הסכמה משתמעת).
 
../images/Emo4.gif ועוד לרוני ספיר

מדינת ישראל לא חתמה על האמנה שאת מזכירה WIPO. דבר החקיקה שמסדיר את הסוגיה הוא חוק זכויות היוצרים משנת 1911
 
למעלה