גם זו דרך טובה.
בעזי"ת אני עוד אסביר את הכל, אבל אני ממתין. וכדי להבין את השינוי, צריך להבין מה אני עושה היום, ומה הדרך שלי. כשהגעתי בזמנו למאה שערים, אף אחד לא היה יכול לדבר איתי על נושאים משותפים שקשורים למשנתו של דון חואן, גם לא כאלה שמבינים בקבלה. (הרבה הרבה זמן לפני כן, הלכתי בהרגשה שהתנ"ך הוא ספר של מכשפים, ושלדתיים אין שום מושג 'מה יש להם ביד'). וראיתי הרבה נושאים דומים, בשהייתי במאה שערים , הרבה דעות זהות -בכל רבדי הפרד"ס (פשט דרש רמז סוד), אבל על המסקנה שלהם לא היה עם מי לדבר. ואז הגעתי אל רבי אברהם יאראוויטש זצ"ל. הוא מוכר ברבים בתור תלמיד חכם עצום, אחד שבקי בכל חדרי התורה, ובקרב קהל עוד יותר רחב, כיצרן זעיר של תרופות צמחי מרפא מוצלחות מאוד (על פי ידע מהקבלה ככל הנראה). סיפרתי לו את כל הסיפור שלי. סיפרתי לו על דון חואן. הוא דוקא הבין על מה אני מדבר. ושוחחנו. הוא אמר לי שמחוץ ליהדות צריך לעשות פעולות גסות, ושבתוך היהדות הכל יותר עדין. הוא נתן לי הנחיה להרגיש כל יום למשך דקה, כשאני שם אותה, את הציצת, ושוב אמר לי שזו הרגשה עדינה מאוד, ושאחזור אליו לעדכן. לא חזרתי אליו עד שהוא נפטר. אחרי זה הגיע אלי קונטרס שסוכם משיעוריו, שמדבר על דרכי ההשגה. לא ארחיב עליו, וגם בהמשך לא אגלה רבות, אבל אומר שיש שם, גישה עלומה בתוך היהדות שבין השאר מדברת על טיהור המרכז השישי, מרכז הראש. יש שבעה צבעים שאפשר לראות את המח בראיה פנימית. השחור התחתון רוחנית. אדום, כתום צהוב, ירוק, כחול, כסף, -בהמשך המדרגות. לבן -הצבע העליון רוחנית. ואומר הרב, שעל שכל שאינו מאיר אסור לסמוך. אז לא על זאת אדבר לעומק, אלא על הדברים המשותפים, ועל הגישה שלי, אבל שוב, אני ממתין.
