בריאות נשים בישראל

בריאות נשים בישראל

כתבה מרתקת של ד"ר עינת רימון, על שני ספרים שיצאו לאחרונה (באנגלית, למה מה?) ומתיחסים לבריאותן של נשים בארץ, ושל נשים יהודיות בכלל. "למרות איכותה הגבוהה של מערכת הבריאות בישראל, תחלואת נשים יהודיות בה גבוהה בשיעור ניכר מזו של גברים יהודיים, ומזו של נשים יהודיות בארצות מערביות אחרות. במדינת ישראל נשים יהודיות לוקות יותר מגברים במחלת הסרטן, ואחוזי התמותה שלהן ממחלות לב גבוהים יותר." סוזן סרד, אנתרופולוגית פמיניסטית, מנסה לחפש את הסיבות בתרבות הישראלית. בספר What Makes Women Sick? Maternity, Modesty and Militarism in Israeli Society Susan Sered. Brandeis and New England UP, 194pp., 50.00$ סוזן מרתה קאהן כותבת על הבניית האמהות בקונטקסט הרפואי הישראלי-יהודי, בספר Reproducing Jews: A Cultural Account of Assisted Conception in Israel Susan Martha Kahn. Duke UP, 227pp., 17.59$ יש לי חשק עז להעתיק לכאן את הכתבה במלואה, אבל בעיית זכויות יוצרים מונעת את זה. ממליצה בחום רב לקרוא, ויש לי כמה שאלות: מה דעתכן על תמיכת החברה בישראל בטיפולי פוריות? עד כמה זה אישו פמיניסטי? באיזו מידה הזכות (עבור נשים: חובה) להורות, כפי שהיא נתפסת ומיושמת בארץ, אכן יכולה להיות אחראית לבעיות בריאות של נשים? האם אתן מוצאות הסברים חלופיים לתחלואת הנשים הגבוהה בישראל? האם ידעתן על הנתונים הללו? (לא שמעתי עליהם מעולם - אני מופתעת וכועסת).
 
לא משהו חדש או מפתיע

אני משתתפת איתך בכעסך (ובכאבך, אני מניחה), אבל היות ואני עוקבת אח הנושא הזה , לאורך שנים, אין כאן שום הפתעה, מבחינתי. נשים, בכל העולם, זוכות למעט תשומת לב, כשהמדובר בבריאותן. זה מתחיל מהיחס במשפחה ועובר דרך החברה והמימסד. אינני רואה שדווקא בארץ הזו, הנתונים מיוחדים במינם. מחלות לב הן הרוצח מספר אחת של נשים ; מישהי כאן, או בכלל, שמעה על כך? יודעת? אנחנו יודעות על הסכנה לחיינו מסרטן השד, אבל, מסתבר, שגם בתחום זה - הכל פוליטיקה, ותקציבים. הלב, הוא האויב הגדול לחיי האשה. אז למה אף אחד לךא מספר לנו? ולמה, כשאשה, בתוך התקף לב, מגיעה לרופא/קופ"ח/בי"ח - היא אינה אובחנת נכון ונשלחת הביתה עם אקמול ועם המלצה לפנות לפסיכיאטור? ולמה המיכשור בחדרי-ניתוח (בכל העולם), מיוצר בהתאמה לגוף הגבר ההמוצע? המנתחים מודעים היטב לבעיות הקשות, המתעוררות כשהם עוסקים בניתוח נשים ואין בידם מיכשור מתאים. למה אין מידע נכון-אמיתי על האיזון ההורמונלי? כמה מאיתנו יודעות ששינוי באיזון הזה עלול לגרום לתופעות גופניות-נפשיות, עד כדי המלצה לאשפוז על רקע מחלת נפש? וכל מה שדרוש זה החזרה לאיזון וזהו? כמה מאיתנו פגשו רופא/ה שלא האמינ/ה לה כשספרה על סימפטומים שונים? וכה מאיתנו פגשו רופא/ה שהסכימ/ה להסביר הכל על המצב, האפשרויות, הטיפולים והתרופות + תופעות הלוואי? אני למשל, פגשתי הרבה כאלה, וזו הסיבה שאני מחליפה אותם כל הזמן.
 

the red bh

New member
בעניין דומה

בעבר חליתי במחלה אשר חלק מתסמיניה היו קשורים בעיכול וביכולת לעכל את רוב המאכלים (במילים אחרות סבלתי מהקאות חוזרות ונשנות). למרות שהאבחון למחלה נעשה בבדיקה פשוטה ולא יקרה והפתרון לבעייה הוא בניתוח פשוט מאוד, לקח זמן רב עד שנשלחתי לבדיקה הזו כאשר במהלך החודשים שאני מתלונן על הבעייה, נאמר לי במפורש שכנראה הבעייה נפשית, אין לי ספק שהסיבה היחידה שבגללה נשלחתי לבסוף לבצע את הבדיקה הייתה כי אני גבר. כששאלתי, לאחר האבחון, מדוע לא אובחנתי כחולה קודם לכן, נאמר לי כי הפרופיל של חולים כאלו לא תואם אותי (למרות שאין שום תשובה רפואית לשאלה מדוע מתעוררת הבעייה כך שההסקה לגבי פרופיל החולים סטטיסטית בלבד) - החולים הם גברים מבוגרים יותר או ילדים (הרופא הראשון שעלה על המחלה היה גסטרו ילדים).
 
ההכרות עם הפרופילים הסטטיסטיים

של מחלות ובעיות גופניות, ובעיקר עם טיפולים ותרופות, היא עוד מקום שבו נשים מופלות: ההכרות הזו, במקרים רבים, תאורטית ונלמדת ממאמרים ומחקרים. הצורך לחקור לגבי נשים וגברים מקשה על החוקרים - הן משום שמאמרים בעבר נכתבו על אוכלוסיה גברית בלבד (שהרי הנחקרים היו, בעיקרם, סטודנטים לרפואה, וכן - משום שייחוס בעיות גופניות למצבים נפשיים אצל נשים היה מקובל מאז ומעולם), וקשה להתבסס עליהם ביחס לנשים, הן משום שנדרשות, אז, שתי קבוצות נפרדות, מה שמעלה מאד את גודל קבוצות המחקר והביקורת בסך הכל, והן משום שאצל נשים, נטען, משפיע המחזור על תגובה לתרופות, על יכולת אבחון, וכן הלאה. מפה לשם, מידע על מחלות/בעיות/תרופות קיים במידה פחותה בהרבה לגבי נשים, וכאשר הוא מושג, "מאושר אקמול לשימוש נשים", בעוד שהמידע על גברים מקבל פרשנות כזו: "מאושר אקמול לשימוש".
 
איפה מצאת ש"אקמול מאושר לשימוש נשים

אני לא שמעתי על כך. הבחינה והבדיקה של תרופות חדשות ושל מכשורים חדשים, נעשות גם היום ובאופן גורף, על חיות, קודם כל, למרות שאין להן כל קשר לפיזיולוגיה ולהתנהגות הביולוגית של האנוש, ואח"כ, על קבוצות גברים בלבד. אין עורכים בדיקות על קבוצות נשים, מלבד לגבי תרופות המיועדות בלעדית לנשים, וכאלה, אין למעשה. העובדה היא, שהתרופות לנשים בלבד, גזורות מתוך תיאוריות לגבי פעולם של חומרים מסויימים שכבר מצויים בתרופות לכל האוכלוסיה.
 
לא מדוייק, אורין

נבדקות לנשים - תרופות לנשים בלבד (כגון, אמצעי מניעה הורמונליים), ותרופות שעולה חשש לגביהן, שהן מזיקות לנשים (לאחר שכבר אושרו ל"כלל הציבור"), נדמה לי שהיה ניסוי עם אספירין, למשל. אני פרקליטו של השטן כרגע, הרי בעצם יש בינינו הסכמה מלאה - אין טורחים לבדוק התאמת תרופות לנשים, ודאי שלא באופן מספק.
 
אספירין התגלה כמאיץ ומחולל כיב-קיבה

וצרבות. זאת אצל גברים. רק אז, זוהתה התופעה הנ"ל אצל נשים, כתלויית אספירין. בנוסף, אספירין וכל משפחת הסאליצילים, מסוכנים למי שחולים במחלות דרכי הנשימה. אלא, שלמרבית הצער, הרופאים, רובם, שוכחים לדווח על כך לחולים אלה. אצל נשים החולות בדרכי הנשימה, עלולה להתפתח מצוקת אי-ספיקת חמצן, היות וריאותיהן קטנות יחסית לאלה של הגברים, וגם כאן, אף אחד מבין הרופאים, אינו חושב להזהיר או לפחות - ליידע.
 
צריך להבחין בין שלב המחקר,

ובין הידע ש(אינו) ניתן על ידי רופאים. אם אינני טועה, בעיה ספציפית לנשים שהתגלתה בלקיחת אספירין היא, יצירת אנמיה. לכן נאסר על נשים בהריון לקחת אספירין. כמובן, שהבעיה התגלתה רק *אחרי* היתר השימוש באספירין גם לנשים - קבוצת הניסוי הורכבה מגברים.
 

aaa123

Member
אני סבור שהמשתתפות כאן יודעות

מה סיבת המוות או הבעיות הבריאותיות של הסבתות שלהן. ידוע שמחלות לב היא אחד הדברים שמסכנים את החיים של נשים גם אם לא ידוע שהוא מספר אחד. אני חושב שהסיבה שמתייחסים יותר לסרטן השד היא שסרטן השד יותר מסוכן בגילאים צעירים יותר,ומוות בגיל מבוגר נחשב כדבר טבעי. בנושא של רופאים אז אני חושב שהבעיה איננה היחס של הרופאים לנשים אלא היחס של הרבה רופאים לבני אדם בכלל. אם לרופא אין הסבר לסימפטומים שהוא שומע אז במקום להגיד שהוא לא יודע הוא יניח לעיתים קרובות שהמטופל משקר. לפי הסיפור שהובא כאן אפילו במקרים שיש הסבר הגיוני שמוכר לרופא אז הוא לא בהכרח מפנה את המטופל לבדיקה מתאימה.
 
למעלה