ברחתי להם

[שמים1]

ברחתי להם ../images/Emo193.gif

הייתי אמורה לקבל היום טיפול באניפוזיה.. דקרו אותי 8 פעמים , הכניסו בוריד לא נכון ... הרופאה הלכה להביא מרדים שידקור אותי שוב.. תפסתי את התיק וברחתי להם ...שירדים וידקור הוא אותה והיא אותו. אני כבר לא שם

 

[יערית 1]

יא גנובה ../images/Emo6.gif

שיבוא המרדים וידקור את האחיות שהכאיבו לך

 

[שמים1]

שתי רופאות ../images/Emo193.gif

דוקרות אותי מהבוקר כאילו הייתי מסננת. מה כפת לי אני כבר בבית

כחולה לגמרי ...מניוקיות ...

 

[בלו אייZ]

שמים יקירה ../images/Emo24.gif

הנה סיפור שכתבתי לפני כחצי שנה בנושא דומה ובפורום מקביל....כל כך מבינה אותך

ובלי קשר לסיפורי - מאחלת לך המון בריאות

__________________________________________________________________ אני קמה בבוקר, מתארגנת לי באיזי....הקטנה כבר נלקחה למחוז חפצה.....החצי השני כבר בדרך לעבודה.... זהו יום חופש......מה זה חופש? יום של סקס - סידורים וקניות בלי ספונג'ה וגם בלי סקס של ממש....... סוף סוף הולכת לעשות בדיקת דם, שהפנייתה ציפתה לי כבר כמה שבועות על השולחן ונדחתה שוב ושוב....... מגיעה לקופת החולים. איזה יופי - אין כמעט תור. השכונה עוד לא התעוררה. מוקדם יחסית. ממתינה שהמספר שלי יגיע על המסך ומביטה מסביב. זוג קשישים, שוטר במדים (לא, זה לא חתולון), אישה בשנות ה - 40 ואיך לא? הורים עם ילד כבן שנה פלוס שזוחל לו במרץ של בוקר ועושה עבודה טובה מזו של המנקה פה בקופת החולים, זו מאתמול בערב. שומעת ברקע תינוק בן יומו בוכה. הוא נאבק באחות שמנסה להוציא דם מאצבעו הקטנה והעדינה... ואני חושבת על התינוקת שלי ברגע דומה כזה לא מזמן. אבל מעבר לכל....אי אפשר לפספס את האחות הצעקנית..."בבקשה לצאת מכאן"...."לא לעמוד בכניסה"...."זה מפריע"...."לצאת, לצאת"...."לא גבירתי, הרופא עוד לא הגיע....", "אני לא יודעת"....."לא, את בדיקת השתן אתה יכול לשים שם"...."כן, את צריכה לקחת מספר"...."משם, משם"...."תשאלי בחוץ".... ואני חושבת על זה שלא משנה לאיזו כתובת אעבור בחיי - בכל מעבדה של קופת חולים כזו או אחרת יש את האחות ה"רעה".....אולי אפילו מכשפה...כך בכל אופן הייתי קוראת לה בילדותי..... היא נמצאת שם ולא משנה מי יהיה שר הבריאות באותה שנה..... היא "שטאנצית" שכזו - נוקשה, צווחנית, עם אף קצת שפיצי (אבל במקום מטאטא - מחט בידה).....כזו שבמקום להרגיע רק מלחיצה את הילדים מסביב. ואני עוד ממתינה....חשבתי שהתור לא ארוך אבל דווקא עכשיו הכל תקוע. חושבת על איזה יד לתת למדע, ימין או שמאל, מתבוננת בכרטיס, בהפנייה והמספר הקטן הזה בידי. פתאום מוצאת את עצמי קוראת כל אות וכל נקודה. שם הרופא וכתובתו המדוייקת, כולל כל ספרה במס' הטלפון, ההנחיות לבדיקה (רגע, אני צריכה צום!?!?!?), החברה שהנפיקה את פתקוני המספר/התור ובעיקר בוחנת כל שריטה בפס המגנטי של כרטיס קופ"ח.....משעמם.....כמה זמן עוד אחכה?!?!?.... וכעברתי על הכל מקווה שה"מכשפה" לא תיקח ממני את דמי. רק לא היא. היא הרי הטראומה של שנות ילדותי....לא היא אישית כמובן אבל דמותה. והתינוק הבוכה יוצא. וגם האישה והזוג הקשיש סיימו את מלאכתם והנה מספרי על המסך האדום. אני נכנסת באומץ פנימה. אחרי כ"כ הרבה בדיקות לפני ובמהלך ההריון אני כבר לא חוששת כבעבר. דקירה קטנה וזהו. זוכרת את האחות המקסימה שליוותה אותי בהריון, ששאלה לשלומי, מצאה בנקל את וורידיי ולא הרגשתי את הדקירות איתה. מסתכלת מסביב, אבל אינה איננה לצערי.... ומי אומרת לי: "כן, תני לי את ההפנייה" בקול מפקד, נוקשה וצווחני??!!?.... ברור!!!! המכשפה!!! ביש מזל.... היא מתקתקת את הפרטים במחשב ונותנת לי פתק חזרה לגבי מועד קבלת התשובות. אני מפשילה את שרוול יד שמאל, והיא מתחילה לחפש את ורידיי. היא לא ממש מוצאת בקלות אבל כבר מתכוננת - שמה כפפות לטקס ושולפת ת'אינסטרומנטים. עוד ממשיכה לפשפש על ידי כאילו היא (או אני) איזה נרקומנית ואני רק מתפללת שלא תכאיב לי המכשושה. אחרי דקות לא מעטות, ולפני שהיא כבר כמעט מצווה עליי להחליף יד, היא מוצאת.... הוווריד המיוחל במלוא הדרו!!! לא ברור לי מה כ"כ קשה למצוא אותו כי אני הרי כ"כ שקופה כידוע לכם... ואז היא דוקרת. בלי אזהרות מראש ובלי תכנון מוקדם. הכאב חד. בחיי לא הרגשתי דקירת מחט קטנה כ"כ וכואבת כ"כ. אפילו האפידורל היה "קטן" לעומת זה....טוב נו....לא נגזים...אבל בכל זאת..... הדם ניקז וזורם אל המבחנה. זהו. סיימנו... ואני עוד שואלת את המכשושה בשקט ובנימוס: "את יכולה להדביק לי את הספוגית כי אני נוהגת?"..... והיא (כמובן אלא מה?) עונה בכעס מריר ובקול הצווחני "כן גברת, הבא בתור......." אני יוצאת משם החוצה ורואה את קורבנה הבא בתור אחריי. לפחות אני כבר "אחרי"... הולכת למאפייה הקרובה לקנות לי שוקו ולחמניה שלא אתעלף וממשיכה לי את יום הסק"ס שלי. ידי השמאלית עוד כואבת גם כעת והדקירה נראית כבר כחולה. ברור לי שהיא תשנה צבעיה בימים הקרובים....מזל שזו יד שמאל...... העיקר הבריאות

 

[שמים1]

אצלי הן לא היו רעות

הן נשמות טובות , פשוט לא הצליחו להחדיר את המחט לוריד ודקרו אותי המון פעמים. יש ימים כאלה כשלא הולך אז לא הולך. לכן תפסתי את התיק וברחתי להן

 

[odo13z]

שמים....אם עוד פעם תלכי...../images/Emo66.gif

רק טגידי....אבוא להחזיק לך ת'יד. טוף ?

 

[שמים1]

אני חושבת שתצטרך

להחזיק לרופאה את היד מפני שאם היא תפקשש איתי עוד פעם אני אדקור לה את הוריד חחחחחח

 

[גבר בדרכו שלו]

שמים!!!

אותי שבוע שעבר ברפואת שיניים דקרו את כל הפה להרדים אותי לטיפול שיניים ולא הצליחו.זריקה ועוד זריקה עם חומר מרדים ולא נרדמתי. למזלי הייתה שם מטופלת שסיפרה סיפורים לרופאים על חייה המשעממים וכך נרדמתי.מאז אני קובע תורים כשהיא מגיעה לטיפול גם.

 

[שמים1]

../images/Emo6.gif

אולי תביא אותה גם לרופאים שלי? שתרדים אותם ולא ידקרו אותי 800 פעם . חחחחחחח

 

[הסייח הרוקד]

מאחל לך הרבה בריאות, את קצת

מדאיגה אותי, כי את צריכה לקבל את החומר הזה. מאחל לך הרבה בריאות ושהעניינים יסתדרו. באהבה ממני,

 

[שמים1]

תודה לך סייחון ../images/Emo141.gif

אני כבר רגילה לקבל את החומר הזה פעם בשבוע. זה משהו שבשיגרה . תודה לך

 

[טאKילה]

ברחת?!../images/Emo12.gif

טוב טוב שקט בנתיים שיבריאו הורידים שההיא פוצצה סאמה. תרגישי טוב בובע. גמני ברחתי פעם מצלום רחם חוזר..

אבל לא עזר לי באתי כמו בובע

 

[שמים1]

סאמםםםםם

אני אברח להם כל הקיץ. אחזור בחורף

 

[בלונדה 2004]

וואייי ../images/Emo2.gif שמים ../images/Emo24.gif

הייתי עושה את אותו דבר.. בורחת להם. לפעמים אני צריכה לעשות בדיקת דם בגלל שאני צמחונית לחלוטין. בודקים לי את ה B 12 . ואז כל המשפחה באה איתי לבדיקה. הם כבר מכירים את השגעונות שלי כמו ילדה קטנה. ועושים לי את זה עם פרפר כמו של התינוקות

שמים יקרה ומקסימה. תרגישי טוב מאמי. המון המון בריאות. }{

 

[שמים1]

../images/Emo25.gif

תודה לך מקסימה .