ברחה לי הכלה....
הבן שלי כולה בן 4.5, כבר מצא לו חברה מהגן וכבר זהו הם מתחתנים, שנתיים הם ביחד, צמודים אחד לשני בכל שעות היממה שהם ביחד בגן, משחקים מתחבקים והאיכססס היחידי שלא שומעים בזמן נשיקה זה ממנה...... עד שביום חמישי שעבר בזמן המקלחת פתאום הוא החל לפרוץ בבכי ולספר לי"עדן (זהו שמה) לא חברה שלי יותר, היא לא רוצה להתחתן איתי" "מה קרה ישר התענינתי" ותחת דמעות שזולגות הוא אומר לי "היא עכשיו חברה של אור, היא לא משחקת איתי יותר רק איתו" {איזו טרגדיה חשבתי לעצמי... כבר התחילו הצרות}, התבונן לי הגוזל בעיניים ואמר לי "אמא תדברי איתה, תגידי לה כמה שאני אוהב אותה" ואני בדרכי הבטחתי לו אל תדאג אמא נכנסת לפעולה, הכל יהיה בסדר. ביום שישי הלכנו לגן והנה כלתי לעתיד זו שבכל בוקר רצה לבני בריצה ומקבלת חיבוק.... זו שבכל יום הולדת היא, היא הבת זוג לריקוד הראשון, לא באה לקראתנו, מחייכת אלי מרחוק ועושה לי שלום עם היד, והגוזל שלי, עינייו שוב מתמלאות בנוזל ובשקט מושך לי בחולצה מאחור ואומר "את רואה היא לא חברה שלי, תדברי איתה", קראתי לעדן חבקתי אותה בחיבוק הבוקר הרגיל ושאלתי למה היא לא חברה של הגוזל שלי וישר מבלי שהיא תוכל לענות לי בכלל בעודה מתבוננת בי בעיניי העגל החומות והגדולות שלה מופיע משום מקום חברה החדש אור, ואומר לי במבט תקיף "עכשיו היא חברה שלי" ושוב טרגדיה מאחורי אני שוממת את יללות הכאב של בני, את הרגשת האובדן ... "אמא את רואה, היא כבר לא חברה שלי" צירפנו את הגננת למשימה קראנו לה "החזר את הזוג לפני שיהיה פה לב שבור", סיפרנו לעדן עד כמה אלמוג התגעגע אליה וחשב עליה בימים האחרונים, עד כמה שהוא רוצה שוב להיות חבר שלה (כמובן שהזזנו את המתחרה הצידה) והיא בתמימות... מתקרבת אליו ונותנת לו חיבוק .. כזה כמו של פעם. אז... היום היא תבוא אלינו אחרי הצהרים הביתה.... נקרב ביניהם כמה שיותר, שלאאאא תברחחחחח ליייי הכלההההה. למה רשמתי את זה בפורום תקוות - א. פורום מדהים ב. זו תקווה של ילד - החברות. קאט אמא דואגת...
הבן שלי כולה בן 4.5, כבר מצא לו חברה מהגן וכבר זהו הם מתחתנים, שנתיים הם ביחד, צמודים אחד לשני בכל שעות היממה שהם ביחד בגן, משחקים מתחבקים והאיכססס היחידי שלא שומעים בזמן נשיקה זה ממנה...... עד שביום חמישי שעבר בזמן המקלחת פתאום הוא החל לפרוץ בבכי ולספר לי"עדן (זהו שמה) לא חברה שלי יותר, היא לא רוצה להתחתן איתי" "מה קרה ישר התענינתי" ותחת דמעות שזולגות הוא אומר לי "היא עכשיו חברה של אור, היא לא משחקת איתי יותר רק איתו" {איזו טרגדיה חשבתי לעצמי... כבר התחילו הצרות}, התבונן לי הגוזל בעיניים ואמר לי "אמא תדברי איתה, תגידי לה כמה שאני אוהב אותה" ואני בדרכי הבטחתי לו אל תדאג אמא נכנסת לפעולה, הכל יהיה בסדר. ביום שישי הלכנו לגן והנה כלתי לעתיד זו שבכל בוקר רצה לבני בריצה ומקבלת חיבוק.... זו שבכל יום הולדת היא, היא הבת זוג לריקוד הראשון, לא באה לקראתנו, מחייכת אלי מרחוק ועושה לי שלום עם היד, והגוזל שלי, עינייו שוב מתמלאות בנוזל ובשקט מושך לי בחולצה מאחור ואומר "את רואה היא לא חברה שלי, תדברי איתה", קראתי לעדן חבקתי אותה בחיבוק הבוקר הרגיל ושאלתי למה היא לא חברה של הגוזל שלי וישר מבלי שהיא תוכל לענות לי בכלל בעודה מתבוננת בי בעיניי העגל החומות והגדולות שלה מופיע משום מקום חברה החדש אור, ואומר לי במבט תקיף "עכשיו היא חברה שלי" ושוב טרגדיה מאחורי אני שוממת את יללות הכאב של בני, את הרגשת האובדן ... "אמא את רואה, היא כבר לא חברה שלי" צירפנו את הגננת למשימה קראנו לה "החזר את הזוג לפני שיהיה פה לב שבור", סיפרנו לעדן עד כמה אלמוג התגעגע אליה וחשב עליה בימים האחרונים, עד כמה שהוא רוצה שוב להיות חבר שלה (כמובן שהזזנו את המתחרה הצידה) והיא בתמימות... מתקרבת אליו ונותנת לו חיבוק .. כזה כמו של פעם. אז... היום היא תבוא אלינו אחרי הצהרים הביתה.... נקרב ביניהם כמה שיותר, שלאאאא תברחחחחח ליייי הכלההההה. למה רשמתי את זה בפורום תקוות - א. פורום מדהים ב. זו תקווה של ילד - החברות. קאט אמא דואגת...
