ברוכים הנמצאים

[תמיול]

תגובה מחודשת

הי שוין ,תראה מה כתבתי למעלה . גם אני אסיים את התואר בגיל 200 (29). כאילו הלימודים מרגישים לנצח... אבל עניין הגיל הזהה לכולנו מתחיל להיות ממש חריף. אולי אתה צודק ?.

 

[freearth10]

כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נו שוין, אני מורידה את הכובע! אני בטוחה שיש משהו משותף לכל השיתוף הזה. שנת 76. תחילתה אם אני לא טועה של האינתיפידה הראשונה. יום האדמה. אבטלה גדולה. פיחות השקל (או שאז זה היה עדיין לירה?) נדמה לי שהסתובב אז גם וירוס של דלקת כרום המוח. חיי אנשים בארץ התחילו להתמקד מסביב לטלויזיה. כל הלחצים האלה בהחלט יכולים להשפיע על ההריון ועל איכות זרימת הדם, איכות החמצן וכו. אבל נראה לי שזה אפילו יותר מזה. ההורים של ילדי שנות 76 נולדו בשנות 50+, תקופת צנע בארץ, תזונה לקויה, חינוך מאוד שמרני, חלק מהם ילדים להורים שעברו את השואה עם כל המשקעים שלה. אין לי צל של ספק שלכל המצב הזה יש השפעה ארוכת תווך. מאיה

 

[28איילת]

זה לא פייר

אני בת 28.5 וההורים שלי נולדו בסוף שנות הארבעים. זה לא יפה למצוא דברים שמשותפים לכולם ככה, פתאום אני לא שייכת יותר. בכלל, לדעתי ירשתי את זה מאבא שלי.

 

[freearth10]

את בקטגוריה המועדפת../images/Emo60.gif

אם הוריך בני 40+ אז הוריהם אפילו הספיקו "לחוות" את מצוקת מלחמת העצמאות ואצלהם מצוקת הלא שייכות היא עוד יותר חזקה כי הם עוד אולי אפילו זוכרים את ההרגשה הזאת של מנותקולא שייך. בקיצור מה שניסיתי להגיד כאן זה שהרגשות עוברות בגנטיקה בדיוק כמו המסרים הפיזיולוגיים. ודפוסי חיים של הורינו מועברים אלינו ואנחנו משכפלים את הדפוסים האלה בדיוק כמעט מדעי, גם כאשר אנחנו חושבים שאנחנו מתנהגים כל כך אחרת. מאיה

 

[nu shoin]

פיספסת בשנה וחצי ../images/Emo31.gif

זהו את לא שייכת

סתם, אני צוחק. אני די בטוח ש"פעם" לא היה יותר טוב וקשה לי להאמין שהסיבה לכך שרבים מאתנו שייכים לאותה שכבת גיל היא בגלל גורם סביבתי. לפי דעתי הסיבה הרבה יותר פשוטה, כשרובנו היינו בתיכון התחילה להיות מודעות לנושא. היועצת בבית בספר עדיין לא ידעה ממש מה זה "הפרעת קשב" אבל כן ידעה לדבר על דיסלקציה, השימוש בריטלין הייה יחסית נדיר אבל יצא לנו לשמוע את השם פה ושם. אנחנו פשוט הראשונים שלמדו במערכת חינוך שבה הבינו שזאת לא בעיה פסיכולוגית.

 

[28איילת]

זה לא פייר

וממש לא מנומס. אני בכלל בת 28.5 וההורים שלי נולדו בסוף שנות הארבעים. זה לא יפה למצוא דברים שמשותפים לכולם ככה, ופתאום אני לא שייכת יותר.

בכלל, לדעתי ירשתי את זה מאבא שלי.

 

[adiii]

קצת חדשה

אז גם אני בת 27 סטודנטית, עברתי את האבחון לפני פחות משנה לאחר מספר שנים בהם נכנסתי עם הראש בקיר בגלל הלימודים. במצבו של הקיר חל שיפור מאז שהתחלתי עם הריטלין..

חג שמח !!

 

[מיכל ט]

שלום לכולם

איזה יופי שכולם התגייסו להיכרות..תודה. אני מיכל, בת 27 ומאובחנת כבר שלוש שנים בערך. את האבחון עשיתי בגלל בעיות בעבודה (התארגנות, לוחות זמנים וכל מה שמזכיר את המילה סדר). השנה התחלתי ללמוד תואר שני. ועם תמיכה של אסתי מהמרכז תמיכה לליקויי למידה, רטלין וחברים אני מקוה להצליח לסיים את השנה בשלום. הפורום הזה הוא מקום מאוד חשוב עבורי, לדעת שיש עוד אנשים שיודעים על מה אני מדברת ומכירים אייך זה מרגיש. לדעת שאפשר לשתף וזה בסדר וגם להיזכר לפעמים שלא הכל כל כך נורא ויש תקווה. תודה לניר וגידי על היוזמה ותודה לכם שאתם פה מיכל

 

[ל11]

אני כמו שצריך

אני בת 28, מאובחנת טרייה, וכמו כולם סובלת מבעיות התארגנות, עודף מחשבות, חוסר יכולת לתפקד בדברים משעממים (וכו). המון דברים שחשבתי שהם סתם פשלות באישיות התגלו כסימפטומים של בעיית קשב שזה מאוד נחמד. כרגע אני בעיקר נהנית מהעובדה שאני לא מטומטמת אלא עם בעיית קשב והריטאלין עושה עבודה נהדרת. אני מסיימת תואר שני בזכות יכולת מדהימה ונוראית להלחיץ את עצמי פלאים. התחלתי לכתוב לפני יומיים את התזה שלי וסביר שכל עוד אני כותבת מה שאני חושבת זה ילך מהר ויתקע בציטוטים. מזל שכל מחקר שלי לא עשו קודם. חוץ מזה (אני פולשת לשירשור האומלל) מצאתי דירה זולה ומדהימה שרק צריכה שיפוץ מטורף וזה מה שאני עושה. מעצבת דירה וכותבת מסטר בשבוע. תודה לכולנו שאנחנו כאן. נב- מיכל, איך העבודה החדשה שלך (אם הגעת עד לכאן)?

 

[מיכל ט]

העבודה החדשה..

באמת לא כתבתי מה קורה. אז ככה, מסתבר שמי שראינה אותי לתפקיד עזבה וכתוצאה כל מה שהיא עשתה הוא פסה, מבוטל, לא רלוונטי בעליל. אני צריכה לשלוח שוב קורות חיים וכבר שבועיים שאני לא עושה אתזה כי שכחתי/לא מוצאת את הקורות חיים/לא מוצאת פקס/לא בא לי לעבוד. מחרתיים נגמר החופש וצריך לחזור לשיגרה. זה אומר שצריך לחשוב על תירוצים חדשים למה לא ללמוד. זמן דווקא יש לי כי ירדתי לחצי משרה. התירוצים החדשים הם: אני לא מצליחה ללמוד בחדר כי הוא מבולגן מדי, בכלל ללמוד בבית זה לא אנושי אבל גם באוניברסיטה בחוות מחשבים עמוס מדי ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא.. נכון להתעלם מכל הענין ולקוות שאם יעבור מספיק זמן זה יעלם מעצמו.

 

[28איילת]

בדיוק!

אני כבר 3 ימים יושבת על האינטרנט מרוב עבודה ענקית שאני צריכה לעשות כבר חודשיים. התאריך מתקרב ומתקרב וזה בסדר, כל פעם אני אומרת לעצמי: ביום רביעי אני אשב, ביום חמישי, אה בסוף שבוע יש לי זמן וכו'. אני כמו מיכל, מאמינה שהבעייה תיעלם מעצמה! אם אניארצה מספיק חזק (ויעצום את העיניים: אם אנילא רואה את העבודה גם היא לא רואה אותי...)

 

[רוצה להיקרא שמוליק]

מעניין למה זה

???????????? אצלי אותו דבר בדיוק. מה זה לדעתך איילת? פחד מהתמודדות? מה? אני פשוט נגנב מעצמי לפעמים בקטעים האלה, ודוחים עד שכבר מאוחר מדי... אאאאאאאאאאאההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!

 

[תמיול]

שמוליק ,נראה לי ש...

מזדהה בטירוף !!

לי אישית נראה שזה הכל ביחד : פחד וחרדה שמבוססים על נסיון וקשיי העבר וכמובן בבסיס קיים הקושי הראשוני המוכר לכולנו :הקושי להתרכז שהופך את כל הסיטואציה הזו לבלתי נסבלת ,מעייפת ומתישה ולכן גובה מחירים פיסיים ורגשיים שאח"כ הופכים לא במודע לתופעות של הכחשת המטלות ובריחה.... . אני רואה איך חברים שלי מהלימודים לוקחים דברים אחרת ,בקלילות ,פשוט ניגשים ויושבים. נשמע תמוה ,לא ??

 

[ל11]

אז את עדיין בחדשה..

תנחומיי. אולי חצי משרה ישפר את הסיוט בשבילך. בהצלחה עם המראיינת החדשה. אני לא מצליחה ללמוד באוניברסיטה כי כולם לוחשים כל הזמן וזה כמו זבוב שלא עוזב לי את האוזן. גם אני כמו כולם דוחה, ופעילותי בפורום עלתה פלאים מאז התחלתי לכתוב את המסטר שלי. פעם אפילו סידרתי מרפסת שלמה לפני מבחן כדי לא ללמוד (שזה בשבילי לא פחות גרוע מללמוד). אגב, לפעמים כשאני עוצמת חזק את העיניים להרבה זמן (אני מדברת בשנים) דברים כן נעלמים- נעלמו לי ככה שתי בחינות, הייתי צריכה לעשות רק סטטיסטיקה א בלי ב (ביטלו) ועוד. הבעיה שעכשיו, בסוף התואר, נשארתי עם כל הדברים שלא נעלמו... באסה.

 

[חנה גונן]

../images/Emo155.gifלכבוד חג הפסח שנגמר

אני בת 28 נכדה לסבא לקוי למידה,בת לאבא עם דיסקלקוליה ולאמא עם בעיות זיכרון,קשב וריכוז(הגנים הגנים ידידי)את כל האיבחונים שעברתי אפשר לערום ולהקיף איתם את כדהא מהסוף להתחלה(משהו כזה)מטופלת מאז שאני זוכרת את עצמי(ריפוי בעיסוק,פסיכולוגים,מורים פרטים,תרופות ניסוי וכו)לא לוקחת ריטלין מבחירה,הלקויות מנתבות את חיי היום יום שלי ואת הבחירות שלי,שמחה לציין שהניסיון והבגרות עשו את שלהם וכרגע אני נמצאת בשלב שאני די מקבלת את עצמי כמו שאני,משתדלת להתמודד עם הסביבה כמה שאשפר ולמצוא דרכי התמודדות מתאימות במצבים שונים. שלכם חנה גונן

 

[freearth10]

../images/Emo24.gif../images/Emo45.gif

 

[תמיול]

"לדחות או לא לדחות ?" זאת השאלה.

ל11 ,את מצטערת שדחית דברים לסוף?? פשוט ,אני בהתלבטות ,יש לי קורס עם מורה שלא סובל אותי ובגלל שהקורס מעשי ועובדים במהלך השיעור בכיתה ,אז הביצועים שלי בכלל יורדים והוא מודע לבעייתי וזה מעניין את הסבתא שלו והוא גם טרח ליידע אותי בנושא. לכן חשבתי לעזוב את הקורס איתו ולעשות את זה מתישהוא אחר בתקוה שהמורה יהיה לא הוא. אני בהתלבטות .מה את חושבת ? אולי יש מישהו אחר שיוכל לייעץ מנסיונו או מחשבתו.

 

[ל11]

תמיד לנסות

מקסימום תיקחי עוד קורס במקום. אני תמיד בעד ללכת לאוניברסיטה בשביל עצמך וכל השאר זה משני- אם את מרגישה שהקורס נותן לך משהו ומועיל לך, תשארי. חוץ מזה ההבדל בין מורה שיודע וסימפטי לאחד שיודע ולא סימפטי לא משנה כלום לשורה התחתונה- אף אחד לא יוותר לך ולך אסור גם לוותר לעצמך. זה פשוט יותר נעים עם מישהו נחמד אבל את המטלות צריך לעשות. גם אם באיחור. לכי תדעי, אולי מורה אחר יהיה יותר גרוע... צריך להיזהר מלוותר כל פעם כי אז באמת נכנסים למעגל אינסופי. אולי אם תישארי ותאמיני בעצמך גם תצליחי ותוכלי להיות מאוד גאה בעצמך. רק זה נראה לי שווה מאמץ, ואם לא תצליחי לפחות תטפחי על עצמך על השכם שלא וויתרת וזה הרבה. לכן, הכי חשוב מה את מקבלת ולא מה קורה בחוץ (ציון, פדיחה וכו). לדחות כן, לוותר לא. ככה אני עושה- אם כבר קפצת, רק לשחות. תעדכני.

 

[28איילת]

את האמת

אני הייתי דוחה.... אבל באמת כדאי לנסות....