אם חושבים על זה לעומק,
לא מעט מהאנשים מהעליות שהגעו הנה, באו מאותן סיבות בדיוק.
אנטישמיות, התנכלויות ליהודים, פרוגרומים, גירוש, גם בארצות ערב.
באשר לתחושה המורכבת:
גם בעבר ואולי עדיין, אתה תשמע את אותן תחושות.
בין אם אלו יהודי איראן שעדיין מתגעגעים לארץ מולדתם.
בין אם אלו יהודי גרמניה, פולין, הונגריה, אתיופיה, יוון, רוסיה וכו'.
זו ארץ מולדתם. קשה לנתק את תחושת השייכות אליה.
לתרבות, לביתם, לשפה, לזכרונות.
גם אם נדמה לרגע שזה סותר את הכמיהה הנוספת למדינת היהודים.
כך הם חיו מאז ומעולם. במורכבות התחושות הסותרות.
לא יודע לומר האם זה לא ציוני אסלי בהגדרה.
ייתכן שיש מגדר לציוני בפני עצמו.
שני דברים:
א. ניתן למצוא בכך את ההקבלה במורכבות הזהות והתחושה
שחשים ערבי ישראל.
ב. את הדרישה הצודקת לפיצוי כספי והכרה לגירוש יהודי ארצות ערב.
כך לפחות אני רואה זאת.
באשר לסיפא, יש גם לזה ביטוי בשטח. לא מעט מהעולים מוצאים
עצמם מהגרים מכאן למדינה אחרת, או לארץ מולדתם בחזרה.
האם זה בהכרח בגלל הערסים? אולי. אני משער שמתלווה לזה
סיבות נוספות, פחות ציוניות אם בכלל.
מצד אחד קשה לי לשפוט אותם, מצד שני כבוחר ברעיון הציוני
בשל מצבנו, בשל הדחיפות לשמר את מדינתנו כמדינה יהודית
ודמוקרטית, הייתי רוצה ומבקש שיבחרו אחרת.