ברווזים בזוגיות פתוחה*

[זמניתשוקה]

כאמור אל תגיב אלי יותר. תודה.

 

[Kelevra]

אני מבין שלרוב האנשים

נורמטיביות היא ערך. אם הילד חוזר מביתבוכה ספר בגלל חריגה מנורמה כלשהי, אז נתקן את המציאות לתוך הנורמה.

בשבילי זה ההיפך מערך. יותר נכון ערך שלילי. כל ילד מתמודד עם ביקורת חברתית ואני מעדיף לעזור לו להתמודד מאשר להקל את המציאות. מחר יצחקו על ילד כהה עור אז נעביר אותו לבית ספר לשחורים? ואם הוא נולד עם שש אצבעות? נקצץ?

יכולים גם סתם ללעוג לילד שלכולם כבר יש אייפון שש ולו עדיין אין טלפון. בשביל זה יש הורים, בשביל לתת כלים להתמודד עם זה, לא בשביל לקנות לו אייפון.

אני לא נורמטיבי בהמון נושאים והפלא ופלא, הילדה שלי בריאה ומאושרת ובעיקר מאוד מאוד אהובה, וזה לדעתי עיקר מה שילדים צריכים.

 

[אינדוקציה לאחור]

נורמה היא ממש לא ערך

נורמה היא איזשהו קונצנזוס שאנחנו חיים על פיו על מנת להיות מסוגלים לתפקד כחברה
האם הנורמה היא טובה או רעה, זה תקופתי ונתול לשינוי כל הזמן
אבל כאמור זה דיון אחר לחלוטין.

אבל מה ששוב ושוב חוזר אצלך זה השוני שלך והשוני של הבת שלך, שזה נהדר
מה שאני ניסיתי לאמר שלא ניתן להשליך מההצלחה שלכם על הצלחה אצל אחרים, לא עובד.

יש לי שלושה ילדים, כל נושא שמועלה בבית, כל משבר, כל הצלחה מתקבל אחרת.
אחד שומע מפנים ועובר לסדר, השני מעבד כל דבר למוות, השלישי ישתוק ואלוהים רק ידע מה שהוא חושב
מנתח מגיב ומעבד, כי הכל אצלו זה בהרבה אפס ואחד..

הבחירה שלך טובה לך, הבחירה שלנו (לפחות בנקודת הזמן הזאת טובה לנו
אני מניחה שגם הבחירה של חברתך טובה לה כרגע.

 

[לילה 74]

אבל הילדה שלך מאוד נורמטיבית (ומקובלת)

שלי קצת פחות...
כנראה שהיא גם אף פעם לא תהיה ממש נורמטיבית.
דווקא בגלל זה היא זקוקה כרגע (ודגש על הכרגע) לפשטות בתחום הזה של חייה.

כשנהיה משוכנעים שהיא גם יכולה להבין את המידע הזה ולקבל אותו בלי שזה יערער אותה וגם לעמוד איתנה מול החברה בנושא הזה אז הוא יחשף.

כל דבר בעתו

 

[Kelevra]

אני לא יודע

כמה היא נורמטיבית או מקובלת. היא חדשה ביישוב ובטח שלא "מלכת הכיתה" או משהו כזה. אתמול היא באה בדמעות שהילדים בורחים ממנה ולא משחקים איתה וזה צבט בלב כמו לכל הורה בסיטואציה. ואז ילדה גדולה יותר שמה לב וקראה לה ועירבה אותה במשחק והמשבר חלף.

וכן, אין לי ספק שכרגע הילדה שלי יותר "רגילה" באתגרים שלה מהילדה שלך. אין לי ספק שאצלנו זה גם מלכתחילה אתגר הרבה יותר פשוט בגלל השוני העמוק ביניהן.
אני רוצה להזכיר לך שני דברים:
1. אני לא באמת מתיימר להבין מה נכון במקרה שלכם. זה עצוב לי אבל ברור לי שמה שנכון לנו לאו דווקא נכון אצלכם. הפוסט הזה אולי מאזכר מקרה ספציפי אבל עוסק בשאלה הכללית ולא בביקורת או בילדה המתוקה והמקסימה שלך. כל הורה מכיר את הילדים שלו ומה נכון להם יותר טוב מכולם. אני יודע שאת ממש לא מחפשת הנחות ואת הדרך הקלה כשזה נוגע בילדים ואני מאוד מעריך את הנמרה הזו.

2. הילדה הזו היא בת של חברה נורא טובה שלי שאני נורא אוהב...

 

[לילה 74]

אני יודעת שאתה לא מבקר אותי ואני יודעת שבאמת אכפת לך, גם מהילדה שלי.

אני מרגישה מאוד חזק את הדואליות של הרצון שלה מצד אחד לדעת הכל ומצד שני מתכננת שנגן עליה מהעולם הכל כך מבלבל הזה.
לדעתי זה באמת פונקציה של גיל אצלה, אין לי ספק שאני אספר לה יום אחד שהיא תהיה גדולה יותר ויש לי הרגשה שהיא מאוד תעריך את זה שלא שיתפתי אותה כשהייתה ילדה.

 

[לילה 74]

מתכננת= מתחננת

 

[זקס111]

גם אני וזוגתי לא נשואים

וזה לעולם לא עמד על הפרק.
הייתי יכול להתקפל (בעיקר בפני גרושתי, כי היא התחתנה עם מישהו חצי דתי), או להאמין בעקרונות שלי, ולראות שהילדים שלי נשארים בחיים גם אם אבא שלהם עושה ילדים בלי להתחתן.
לילד שלי יש משקפיים, והוא נחנח. אלו שתי סיבות מספיק טובות כדי שיירדו עליו.
בסופו של דבר, אנחנו כהורים צריכים להחליט מה הכי מתאים לילדים שלנו, ולא לתת לסביבה להחליט מה מתאים, וליישר איתה קו.

 

[ש ל ג יה3]

הלוואי והיה ספר מקצועי בנושא

אני מוכנה להסתפק גם בסתם ספר שדן בנושא הזה, אפילו לא מקצועי. התחושה שלי היא שאין באמת אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ איתם בנושא הזה כי כל אחד מושפע (גם אם לא במודע) מהתפישה האישית שלו לעניין הזוגיות הפתוחה. זה נכון לכל נושא אחר שאנחנו יכולים לבחור לפנות לגביו לאיש מקצוע, אבל במקרים אחרים אני מרגישה שאני יכולה לסנן את הדעות האישיות שלו ועדיין להישאר עם עצות רלוונטיות יותר או פחות (בשונה מכל ייעוץ מומחה שאוכל לקבל בעניינים שקשורים בדרך כלשהי בבחירה שלי/שלנו לחיות בזוגיות פתוחה).
&nbsp
אני יכולה להתחבר להמלצה לנתק את הילדים מעולם הזוגיות הפתוחה רק ככל שהעולם הזה נוגע למין. בעיניי, הילדה לא צריכה לשמוע את אותם פרטים פיקנטיים שגם אני לא מעוניינת לשמוע. או בניסוח על דרך החיוב: היא יכולה (מבחינתי) לשמוע את כל אותם פרטים, שאני שומעת: "נפגשתי עם A בבית קפה X, אכלנו XYZ, שתינו בירה וכד', היה כיף / לא היה כיף / דיברנו על זה וזה ולא תאמיני, היא סיפרה ש...." וכד'. לכל שאלה שתישאל, אם תישאל, צריכה להינתן תשובה. בהתאם לגיל, כמובן, אבל בלי להסתיר ובלי לנסות לסבן אותה.
&nbsp
אני לא יודעת איך אפשר לנתק את הילדים מעולם הזוגיות הפתוחה באופן מוחלט. בהנחה שההורה שיוצא לבלות לא עושה זאת רק אחרי שהילד הולך לישון וחוזר תמיד לפני שהילד מתעורר, ברור שיציאות כאלה יעוררו שאלות מהסוג "אם היא את נפגשת? איפה אתם נפגשים? מה תעשו כשתיפגשו?". אז מה עונים "אני נפגשת עם חברה"? שוב ושוב, שבוע אחרי שבוע? קשה לי לדמיין סיטואציה כזאת. אני מצפה ממנה לא לשקר לי אף פעם. איך אני יכולה להתנהג אחרת? מה אני אגיד לה יום אחד בעוד X שנים כשהיא תגלה את האמת? "השקר היה לטובתך"??
&nbsp
מכירים את ההורים שמבטיחים לילד שהזריקה שהאחות צריכה לתת לו לא תכאב? הם כמובן אומרים את זה לטובת הילד כדי שיגש רגוע לאחות ויקבל את הזריקה עם התרופה שתסייע לתהליך ההחלמה. אבל מה קורה בשניה שהמחט חודרת את העור והוא מגלה שהזריקה כן כואבת ושההורים שיקרו לו?? מסתכלים לו בעיניים ואומרים לו "זה היה לטובתך כדי שלא תדאג כשאתה ניגש לאחות"?
אמון הוא דבר בסיסי בחיים שלי. האמון הוא אבן יסוד בזוגיות שלי, בקשר עם ההורים שלי ובטח ובטח במערכת היחסים שלי עם הבת שלי. יש לה לפחות אותן זכויות שיש ליתר האנשים סביבי, אם לא יותר. אני תמיד מעדיפה להגיד את האמת (גם כשהזריקה כואבת). אני אהיה שם לצידה לפני, אחרי ותוך כדי, אספר לה מה קורה / עומד לקרות, אענה לכל השאלות שלה (עד כמה שאדע), אעזור לה להתמודד עם הדעות השונות והשיפוטיות שיושמעו לעברה, אבל היא תמיד תדע שכל מה שאני אומרת נכון.

 

[אופק דגנית]

מהמקום של הורות

כמו שילד שחיי עם שני אימהות וכגדל למציאות מוכרת של זוגיות לסביות או לחילופין סוגיות הומוהית.
כמו אנשים שהיו חד מיניים ובפרק השני, עברו לזוגיות חד מינית וערבו בה את הילדים.
עצם ההוכחה שקיים דבר כזה..עצם החשיפה האותנטים והחוויה האותנטית מאפשרת לילד לחיו


ת את ההווה.
והוא יתקל בשאלות ויחווה תגובות מהסביבה..
זה לא מהנמנע..
הסתרה זה לחיות בחצי שקר...חצי אמת
אופן השיתוף עד כמה לשתף איך לשתף באיזה גיל להתחיל לשתף..לדעתי בהכי טבעי
ילד גדל למציאות
ילדים להורים גרושים גדלים למציאות חווים שאלות ומשברים...וממשיכים ללמוד את החיים כשההורים מוצאים זוגיות אחרת..

ילדים מקבלים את החוסן והחיסון הבסיסי מההורים לכל דבר גם לסביבה החיצונית.

 

[בובת כרוב]

יש לי סוד

סוד ששמור איתי כבר הרבה יותר מדי שנים. יש לי חברת ילדות אחת שיודעת כי היא זו שבחרתי לשתף בזמנו, וזהו, אפילו בעלי לא מכיר את הסיפור הסודי הזה. הסוד הזה היה עבורי וואו, ניתץ בי אמונות והשליך אותי למקום קר, קשה וציני. הסוד הזה קשור במערכת הזוגית של הוריי, גיליתי אי שם בתחילת גיל ההתבגרות, ואין ספק שהחיים שלי היו יכולים להיות הרבה יותר קלים, ולו רק באותה נקודת זמן, לו לא היה נגלה לי. אז נכון, התבגרתי, התגברתי, אבל אין לי ספק שהסוד הסודי הזה תרם לעיצוב האישיות שלי, לטוב וגם לפחות טוב. כל ילד הוא עולם ומלואו, לכל ילד מבנה אישיות שונה וכולי, ובכל זאת, לילדים הפרטיים שלי לא הייתי נחשפת בעניין אורח חיים שהוא אחר עד לגיל בו היו שואלים מתוך הבנה, ולעניות דעתי הבנה, גם אם חלקית, של הסיטואציה, לא יכולה לקרות לפני גיל העשרה המאוחר. לא הייתי נחשפת כי אין לי דרך לדעת איך מידע שכזה יתקבל בליבו ובנפשו הרכים והאהובים של הילד שלי, ולא הייתי רוצה להיות זו שתעמיס על הילד/ה שלי איזה עול, איזה סוד, איזה טאבו. (ממש כמו זה שהועמס על כתפיי בעל כורחי)לא ליד מחשב, מתנצלת אם יוצא לא מרווח וקריא.

 

[זמניתשוקה]

אבל את מדברת על איזה סוד אפל

כאן מדובר בדרך חיים חופשית מכבדת ואוהבת. וכמו שאמר קלוורה את לא יכולה לתאר לעצמך איך ישפיע על נפש הילד גילוי חלקי שהוא חושב שהוא סוד נורא ויחשוב שהוא בגידה למשל או התחושה שמסתירים ממנו משהו

 

[זמניתשוקה]

אחרי קריאת כל השרשור

יש לי תחושה שעושים מזוגיות פתוחה הרבה יותר ממה שזה. זה לא אפל, לא נורא מורכב, לא מביך ולא מביש. נראה לי שאם במקום להילחץ היינו פשוט זורמים ברוגע עם המציאות ו,אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, במקום לנתח את זה למוות, פשוט חיים את זה. לילדים לא תהיה שום בעיה. במקסימום יהיה להם סיפור אקזוטי על ההורים שלהם.

 

[בובת כרוב]

ממש כך

כמו שפעם היה מאוד חריג ומרגש להיות ילד לשני אבות או שתי אמהות וכיוב׳, ככל שתופעה נהיית שכיחה יותר, כך נהיה קל יותר לדבר עליה בגלוי ו״לצאת מהארון״, כל ארון שהוא. Spread the rumor

 

[פמיניסטי]

לא קראתי

את כל השירשור אלא מדגמית, וכרגיל אני נתפס עליך ....

הפוסט הזה, והתגובה הזו שלך לטעמי הם בדיוק שיקוף של מה שזה.
שזה כן אפל. שזה מביך ושזה משהו שמעדיפים לא לדבר עליו.

אני לא נכנס כרגע לעניין הספציפי שהועלה, ביחס לילדים של פותח הפוסט אלא מסתכל על זה בהרחבה לצרכי נוחות, ומה שעולה כאן בהכללה הוא שכל כמה שאנחנו נהנים מ"הפרי האסור" (בחירת המילים מכוונת), אנחנו לא ממש תופסים את זה כמשהו שהוא על סקאלת הנורמטיבי - כזו לדוגמה שהיינו שמים בשורת הסטאטוס הזוגי בפייסבוק - ממש ליד נשוי/ה, רווק/ה, גרוש/ה או מספרים לילדים שלנו בגאווה עליה.

ובמובן מסויים זה בסדר, משום שרוב בני האדם לא רוצים להיות יוצאי דופן. לפחות לא במידה רבה מידי.
ועובדה, שאת, כמו אחרים (ושוב - זה לגמרי בסדר) - מנתחים את זה למוות ולא סתם חיים את זה, וזאת משום שכמו שאמרתי - זה משהו אפל גם בעיניהם, ויותר מכך - ברור לכולם שזה בעל השלכה והשפעה עתידית על הילדים שלנו (ממש כמו זוגיות חד מינית או חד הורית)

 

[Kelevra]

סתם אנקדוטה

אצלנו זה דווקא כן בשורת הסטטוס בפייסבוק

 

[אינדוקציה לאחור]

הלכתי לבדוק

וואלה יש סטטוס כזה

 

[פמיניסטי]

לגמרי לגיטימי

בעיני זה סגנון חיים ראוי וראוי לו להיות גם גלוי.
יחד עם זאת, אני מרגיש שזה לא מייצג - ולטעמי, השרשור הזה הוא ראיה לכך

 

[זמניתשוקה]

אני חושבת שעלית על נקודה מעניינת

א. עד כמה המערכת לגיטימית בעיננו? אני מניחה שיש הבדל של שמים וארץ בין מי שבא למערכת הזו מאידאולוגיה למי שמתייחס לזה כאל בגידה ברשות
ב. עד כמה אנחנו מוכנים להסתכן ולהלחם על מה שאנחנו מאמינים בו מול חברה שיפוטית ולא מקבלת. ועד כמה בוער לנו בכלל להלחם על זה
ג. עד כמה כל מלחמה שלנו, בלי קשר לזוגיות פתוחה, שגם הילדים שלנו עלולים לשלם בה מחיר שווה את המחיר שהם אולי ישלמו. עד כמה בעיננו זה ערך שראוי להנחיל ועד כמה זה משהו לגמרי פרטי שלנו.
אני חושבת שהשונות בתגובות לגבי הילדים נובעת בעיקר משלושת הפרמטרים הללו.

 

[זמניתשוקה]

אה ואני מנתחת הכל למוות. עוד לא שמת לב?

לא בעיני זה ממש לא אפל או בעייתי. אני חיה את זה בצורה מאוד פתוחה וכולם סביבי יודעים.
אני כן מודעת לזה שהחברה לא מקבלת את זה פעמים רבות בעין יפה והיה לי למשל ממש חשש שבמקום עבודה הקודם שלי, שרובו אנשים מאוד צעירים, ידעו. בגלל שברור לי שיש סטיגמה שמי שבזוגיות פתוחה היא סוג של שרמוטה מזדיינת עם כולם וקלה להשגה. ולא התאים לי הדימוי הזה אז וגם לא היום כשאני מחפשת עבודה. אז אני נאלצת להסתיר חלקית ואני לא אוהבת את זה, בלשון המעטה. יש גם סוגיה של בעל וילדים שכשאני יוצאת מהארון אני מוציאה גם אותם מהארון יחד איתי. זו באמת סוגיה לא פשוטה. אבל אני ממש לא רואה בזוגיות פתוחה משהו לא לגיטימי. הפוך.