ברווזים בזוגיות פתוחה*

Espresso50

New member
בעיני הדיון הזה לא פחות מהזוי

מה הצורך ״ להשפריץ״ את הנושא הזה בפנים של הילד ?כאדם יש לכול אחד את הזכות ובעיני גם את החובה לשמור דברים לעצמו, וד״א בדיוק כמו שיש לבני זוג זכות לשמור דברים לעצמם ולא לשתף את בן זוגם כך יש את האוטונומיה הזאת מול הילדים. סתם למשל כמו שבמידה ומישהו נוהג לעשן סמים קלים, אני לא מוצא פסול בכך שהוא לא ימהר לשתף את ילדו בן ה9 במציאות הזו
 

Espresso50

New member
אז..

הדיון לא התחיל מהנקודה הזו שהיא מקרה ספציפי שיש לטפל בו, אלא ברמה העקרונית האם נכון או לא נכון לשתף את הילדים בזה.
 

Kelevra

New member
אבל זה בדיוק חלק מהעניין

נורא קל לדבר בתיאוריה ו"על יבש" על הפרדת העולמות ועל שקרים מגוננים.
אבל במציאות אין שום צורך לאף אחד "להשפריץ" את הנושא בפנים של הילדים. אנחנו חיים 24/7, 365 ימים בשנה במשך הרבה שנים עם הילדים שלנו.
כולם חוץ מהם יודעים. ההורים יודעים, החברים יודעים, בעבודה יודעים. אנחנו לא משקרים לכל העולם שלנו כדרך חיים. אנחנו לא חיים בארון מול החברים והמשפחה. אנחנו משתפים תמונות בפייסבוק ביחד ונפגשים עם המשפחות ומעבירים בגדים ואופניים ועזרה ממשפחה למשפחה כמו שעושים בין חברים.

מתישהו, לאורך כל כך הרבה שנים והזדמנויות, תמיד מופיעים "מקרים ספציפיים". הילד שומע בטעות שיחה, רואה מייל שנשאר על המסך, שומע כשמועה מחבר או כל דבר אחר. אנחנו לא שירות חשאי והילדים קרובים אלינו מספיק בשביל להחשף לפעמים בטעות לחורים וקרעים במארג הסיפורים שאנחנו מתווכים להם את המציאות דרכם. הילדים שלנו גדלים לקרוא אותנו. ככה בני אדם בנויים ויש להם שנים רבות להשחיז את המיומנות הזו. גם טכנולוגית, הם תמיד יקדימו אותנו ויוכלו בקלות לרגל אחרינו אם ירצו. אל תבנה על עולם ערכים בוגר ומעוצב שיעצור אותם. תמיד יהיו מקרים ספציפיים כאלו ובחלק מהמקרים, הפחות משמחים, הילד לא ישאל כלום. הוא כבר יבין שזה נושא שלא מדברים עליו וישאר עם המסקנה שלו מהעניין שהיא קרוב לוודאי שההורה שלו בוגד. בוגד במשפחה ובוגד גם בו ומסתיר גם מההורה השני וגם ממנו. הרי בדיוק מהתחושות האלו אנחנו רוצים לגונן עליו.

זה הבדל קיצוני בין להגיב לאירוע שיכול מאוד להיות שלא תדע ממנו בכלל, לבין להיות צעד אחד קדימה. אני לאו דווקא מניח שהאמת קלה יותר להתמודדות כמו שאני משוכנע בשלושה דברים:
1. אין לי שום יכולת להבטיח בצורה סבירה שהאמת לא תיחשף שלא ביוזמתי, על פני שנים רבות. זו פשוט לא אופציה מעשית לשקר לילדים שלנו לאורך שנים בנושא מבלי לעורר חשדות.
2. ההתמודדות עם החשדות, הפחדים והמסקנות הלא נכונות אם האמת בכל זאת תגיע לילדים שלא דרכנו - והם לא ישאלו כי לא מדברים על זה - תהיה מזיקה וקשה יותר מאשר האמת. כי ללא ידוע אין מגבלות. לאמת יש. גרוע מזה - מה יקרה אם במקום האמת תגיע אליהם שמועה מעוותת? מה אז? ילדים ואנשים בכלל יכולים להיות נורא אכזריים. רוצה לנחש באיזו תחפושת האמת תגיע אליהם ובאיזה שקרים מרושעים היא תהיה עטופה?
3. אוירה של סודות/שקרים, דלתות נעולות ודברים שלא מדברים עליהם לא בונה תחושת ביטחון אצל אף אחד. אני משוכנע שילדים צריכים ביטחון הרבה יותר מאשר שהם צריכים נורמטיביות.

שלא תבין לא נכון: אני לא מסביר לילדתי בת השש מה אני עושה במיטה עם חברה שלי בדיוק כמו שאני לא מפרט לה מה אני עושה עם אמא שלה. זו לא אינפורמציה לגיל שש. אבל היא בהחלט מקבלת את האינפורמציה לפעמים (גם לא תמיד) שאנחנו ישנים באותו חדר מלון/צימר.
אני ישן לפחות חודש וחצי בשנה במצטבר מחוץ לבית. נראה למישהו שזו אפשרות ריאלית להסתיר מהילדה שלי לאורך שנים את הסיבה?
 

Espresso50

New member
כבר כתבתי שברגע שזו דרך חיים פומבית ובפרהסיה ...

אין אפשרות להסתיר זאת מהילדים וזה סיפור אחר.הרי ברור, למשל, שאם כולם חיים באותו בית הילדים הם חלק מזה, לטוב ולרע.
 

Kelevra

New member
אנחנו ממש לא

חיים באותו בית ואפילו לא קרוב, אבל אם נתעסק עם המקרה הכללי, זה בדרך כלל נמצא במקום כלשהו בין הקומונה של "כולם גרים באותו הבית" לבין ניתוק מוחלט בין העולמות והכלת העולם הזה ב"ארון". במקום להתעסק עם שחור ולבן בוא נתעסק עם המציאות, שהיא כמעט אף פעם לא שחור ולבן.

אני מאמין שזה לא פרקטי עבורי להסתיר את זה. אני לא יודע את העתיד. אני חושב שעבור רוב המקרים של זוגיות פתוחה, קיים סיכון אמיתי שהעניין יגיע לילדים בדרך עוקפת אם ננסה להסתיר. בדיוק בשביל זה המציאו את ניהול הסיכונים. כשאני בוחר ללכת בדרך מסויימת, אני שוקל את הסיכונים והסיכונים הם בהגדרתם פונקציה של תוחלת הנזק וההסתברות להתרחשות האירוע. אני מעריך את ההסתברות לגילוי אקראי של אורח החיים שלנו על ידי ילדתי במידה שאנסה להסתיר זאת ככמעט ודאי, וחושב שהנזק של אינפורמציה לא מבוקרת עולה עשרות מונים על הנזק שגילוי מבוקר יכול לייצר.
בגילוי מבוקר היוזמה והידע אצלי. אני מוביל גילוי ולא מכבה שריפה. יש לי את כל הזמן שבעולם להתייעץ עם פסיכולוגים, אנשי חינוך ואפילו להעניק תמיכה וליווי להתמודדות אם אזהה צורך. כל אלו עלולים לא להיות שם בכלל בתרחיש הגילוי האקראי כי הילד פשוט לא יספר לי ולא ישתף אותי - בדיוק מכיוון שלמד ממני שלא משתפים במידע כזה.

בחירת הדרך הגלויה לאור ניהול סיכונים נובעת מההערכה הפרטית שלי גם את ההסתברות וגם את תוחלת הנזק. כל הורה עושה את השיקול שלו ואומד את ההסתברות וגם את תוחלת הנזק באופן שונה. במקרה אחר יכול הורה לומר שבאופן ודאי גם הגילוי המבוקר גורם נזק זהה בעוצמתו לגילוי האקראי. זה אומדן שרק הורים לאותו הילד באותו המקרה הפרטי יכולים לעשות. במידה וזו המסקנה שלהם למשל, אין ספק שעדיף לנסות להסתיר ולקחת סיכון, כי לכל היותר במקרה הרע תיגרם אותה חומרת נזק ובמקרה הטוב הנזק יהיה מופחת מאוד.

הפואנטה היא שזה לא שחור ולבן. הדיון הזה לא "הזוי". הפורום הזה קיים כדי לדון בחיים שהם מלכתחילה לא נורמטיביים והדיון הזה משרת בהחלט את האוכלוסיה בפורום שלפחות לחלקה זה דיון מאוד רלוונטי. נורא קל לחוות דעה על מצב שלא מבינים ומכירים. עבורי ההחלטה מאוד פשוטה וקלה, לפחות בהיבט של מה נכון לילדה שלי.
 

liansun

New member
אני מאוד שמחה

על הפוסט הזה, זה עניין שאנחנו בבית חלוקים עליו ואני שמחה שהוא עולה לדיון.
וזה באמת עצוב מה שתארת, עם הילדים שמוסרים דש ונקשרו ביניהם, וגם לחברה שלך,
ובטח לא פשוט להסביר למה עכשיו כבר לא נפגשים ( אם הבנתי נכון את המצב).
זה באמת מורכב ואני מאוד מבינה את הרצון להגן על הילדים, בטח כשהם בתחילת התבגרותם.
העניין הוא שאם קורה משהו ולא מספרים לילדים, זה לא אומר שהם לא יודעים או לא מרגישים.
ולפעמים, כאשר לא מקבלים הסבר, אז הם מחפשים תשובה בדמיונם, ואז זה יכול להיות הרבה יותר מפחיד מהמציאות .
ואני גם מאמינה שהם מרגישים שמסתירים מהם, וזה בעצם מלמד אותם שלהסתיר זו אחת הדרכים להתנהלות.
זה מעלה בהם עוד שאלות , כמו למה מסתירים ממני, האם ההורים עושים איזה פשע? האם הם לא סומכים עלי?
שוב, אני מדגישה שאני מאוד מבינה את ההתלבטות והקושי בעניין הזה.
אני מאמינה שצריך לספר לילד בהתאם ליכולתו להבין.
ואני באמת מאמינה שאם ההורים שלמים בדרך חייהם, אז גם הילדים יוכלו לקבל זאת ולא לחשוש להיות מוזרים.
יש כל מיני סוגי משפחות, יש חד הורים, יש זוגות מאותו מין, ויש נישואים מאפשרים.
אצלנו זה לא מדובר בבית, וכשבעלי בילה לילות מחוץ לבית ושיקרנו לילדים שהוא בענייני עבודה, זה היה מאוד קשה לי.
בהחלט לא פשוט, וכאשר שני ההורים חלוקים בדיעותיהם זה מוסיף למורכבות.
 

liansun

New member
רציתי לחדד

שכשההורים שלמים עם דרך חייהם ולא חוששים לדבר על כך, הילדים יקבלו זאת באופן טבעי ( כי כך הוא הבית שלהם, המשפחה שלהם).
זה לא רק שלא יחששו להיות מוזרים,
אלא שלא ירגישו שמשהו במשפחה שלהם לא בסדר.
הבטחון שילד חש מתחיל בבית.
אותו דבר , אם יש לי ילד הומו ולא אקבל אותו ואסתיר את העובדה שהוא כזה,
אז גם בחוץ, הוא יחשוש להיות מי שהוא.
לעומת מצב שאקבל אותו ואומר לו שהוא נהדר איך שהוא,
וכך גם יצא החוצה
 

liansun

New member
ועוד משהו

סליחה על הקיטועים...
יש עוד הרבה נקודות מורכבות
כמו איך זה ישפיע על מתבגר ביצירת קשריו וכל מה שקשור לזה.
ואני באמת חושבת שעל כל קושי או עניין שעולה, אפשר לתת תשובה והסבר מתאימים.
הכל יותר טוב בעיניי מהמנעות מלדבר על זה, התחמקות ממתן תשובה לשאלות ובחירה לענות בשקר.
 

1precious1

New member
אז הנה פלונטר

שוב, אני מתעקש להתסכל ולבחון את הסיטואציה דרך עיניו של הילד והעולם שבו הוא חי וצריך להתמודד איתו.
אז קחי ילד בן 15 וספרי לו ושקפי לו את הזוגיות הפתוחה שלך, סבבה.
עם כל הכבוד לך ולבעלך, הסביבה החברתית שבה הילד שלך מתקיים היא החברים שלו בבית הספר ובפייסבוק ולא את ובעלך.
ונגיד שהילד שלך נאור וחכם, והוא מקבל בצורה הטבעית ביותר את הזוגיות הפתוחה שלכם (למרות שבתכלס כילד בן 15, לדעתי, אין לו מושג ירוק מה זה אומר בפועל ובהשקפת עולם בוגרת), והוא בשיא הטבעיות, בשיחת סלון, באיזה מסיבת חברים מספר שאמא ישנה היום אצל החבר שלה, ואת זה הוא מספר לחבר'ה שלו כי ככה הוא חונך ולא רואה בזה משהו פסול, ואמא אמרה לו שאין סיבה להסתיר דברים ולשקר כי לשקר ולהסתיר זה נורא ואיום וצבוע וכולי.
זה נראה לך מספיק בסדר ופוטר אותך מהסבל החברתי והביקורת ולהעג שאולי שהוא יקבל במעגלים החברתיים שלו?
ולא, האימרה שאם החברים שלו הם נכשלים תרבותית זו בעיה אחרת, זו לא בעיה אחרת, זו המציאות של העולם שבו הילד שלך חי.
אז עד שכל העולם והתרבות המערבית יהיו מוכנים לקבל את כל האחר וכל השונה, וכל עוד העולם המערבי צבוע וכולם מונוגמיים על השולחן (ובוגדים מתחת לשולחן) ורק מיעוט חי בצורה הפחות נורמטיבית, אם החלטת לחנך את הילד שלך ככה, כדאי לך שתסבירי לו באותה נשימה שזה, נכון להיום, נכון לאוטוטו 2015 יוצא הדופן והוא עלול להתקל בחוסר נאורות אצל רוב חלקי האוכלוסיה שהוא יתחכך בהם, גם שאמא ואבא לא יהיו שם "להחזיק לו את היד".
 

liansun

New member
אני לא אומרת

שאף אחד צבוע ומודעת למורכבות.
אני חושבת שהדבר הנכון לעשות ושהכי פחות פוגע בילד, זה לספר את האמת באופן שמתאים לו ושיכול להבין.
יש דברים שלא מתאים לשתף בכל מקום, והוא ידע מה מתאים ומה לא לשתף את חבריו.
ולא ממקום של להתבייש , אלא ממקום של פרטיות.
והיה ויספר וחבריו ילעגו לו, הוא יהיה מספיק בטוח בעצמו וידע מי הוא ולא יתייחס אליהם.
הם יכולים גם לצחוק עליו על עוד מליון דברים.
הוא לא יחיה את חייו לפי השיקול , מה חבריו יגידו.
 

Espresso50

New member
לא מבין

לא מבין את הצורך לחשוף את הילד לפן הזה של חייכם ברור שאם הייחסים הללו מתנהלים באופן מוחצן ובני הזוג הנוספים הם ממש חלק מהמשפחה שוהים מבקרים ישנים בבית או את למשל יוצאת עם הנוסף לטיול המשפחתי ואתם אוחזים יד ביד במשעול אז אכן אין אפשרות אחרת מלשתף את הילדים במציאות הזאת.אך אם זה לא נעשה כך למה זה לא יכול להיות עניין פרטי של ההורה כאינדבדואל בוגר ?
 

liansun

New member
כי

אם אחד מההורים נעדר בלילה מהבית ואז נשאל לאן הולך, אז יש צורך לתת תשובה.
ועוד מלא דוגמאות כאלה , גם בלי שהנוסף נוכח פיזית.
ולפעמים פשוט ההורים מוטרדים, או במתח, או מתרגשים....
מרגישים שיש משהו שמוסתר...
ילדים מרגישים הכל
 

Espresso50

New member
אז התשובה אבא הלך לחברה שלו

לא נראה לי שתורמת לילד , ואם מתעקשיים שהאמת חייבת להאמר כולה, אז אני חושב שכבר עדיף שאבא ימצא זמן אחר לבקר את החברה.
 

liansun

New member
הדברים לא כל כך פשוטים

ובכל מקרה מרגישים כשמסתירים משהו,
שיש סוד להורים.
הרי זה קיים בכל כך הרבה פינות ,מהסיבה שהנוספים הם חלק משמעותי בחי ההורים ( כמובן שאני מדברת רק לפי ראייתי)
 
האם את משתפת את ילדיך בכל? אין שום סודות?

נושאים כלכליים? בעיות בעבודה? שנאה עזה לגיסתך? אם הילד חס וחלילה יחלה בסרטן,
לא תשקרי לו "מתוך אנרגיה חיובית יוצרת מציאות( שהכל בסדר והוא יחלים ממש בקרוב?
הכל לגמרי פתוח וזה הנושא האחרון שנותר לחלוק עם הילדים?
לטעמי אין שום תועלת, ויש הרבה חסרונות לחשיפתם של ילדים צעירים ואפילו בני נוער חסרי ניסיון
מיני ובזוגיות לזוגיות הפתוחה של ההורים.
 

liansun

New member
חוץ ממה

שקשור לאינטימיות ביני לבעלי ( או לנוסף, אבל זה לא רלוונטי כי לא שיתפתי אותם בעיניין הנוסף). אז אין משהו שאני מסתירה.
לא אלך ואספר להם משהו שלא מעורר אותם להבין או לשאול, אבל אם הם שואלים או שלדעתי הם חשים, אז בהחלט אדבר איתם על כך.
ואם הילד שלי יהיה חולה בסרטן ( חס וחלילה ), אני אגיד לו שהוא יחלים ויהיה ממש בסדר, כי אני מאמינה בכך ואופטימית מטבעי, ולא על מנת להגן עליו שלא יפחד.
 

liansun

New member
ואין טעם

להכנס לדוגמאות ספציפיות כמו מחלה, ריב משפחתי , או כל דבר אחר...
אני מאמינה שצריך לדבר ולתת הסבר לכל מה שמעורר תחושות כל שהן אצל הילד.
 
כן אני חושבת שאם מדברים על זה

אז צריך לעשות שיחה רצינית שכוללת את התפיסות המקובלות והלא מקובלות בחברה כיום ואת ההתמודדות האפשרית עם זה. האם לספר או לא לספר זו החלטה של הילד.
לא זוכרת האם חלקתי עם החברים שלי את הבגידות של אבא שלי בזמנו או לא. בחיי שלא זוכרת.
 

1precious1

New member
את משווה

זוגיות פתוחה לבגידה?
יותר טריויאלי שלא תדברי עם החבר'ה שלך שאבא בוגד באמא או להיפך.
אבל אם אבא ואמא בזוגיות פתוחה ו"זה בסדר גמור" מבחינת התא המשפחתי שלכם והילד מקבל את המסר שזה דבר לגיטימי ואין צורך להסתיר אותו, אז הסיכוי שהוא גם יהיה פתוח לזה עם החבר'ה ואולי ידבר על זה הוא גבוה יותר, לא?
 
למעלה